לא רבים הגיעו לטקס היובל לכיבוש בשבוע שעבר, אך מהבודדים שהגיעו בלט בהופעתו שגריר בורמה בישראל, שארצו מבצעת בימים אלה טיהור אתני, כך לפי דיווחי האו"ם, ובמקביל ישראל מחמשת את המשטר במדינתו. בהשתתפותו בטקס השגריר מילא את חלקו בעסקה המוכרת "נשק תמורת תמיכה בכיבוש". מחיר נוסף אותו משלמת ישראל על רצונה לשמר את המשטר הצבאי בגדה המערבית וכוונת ממשל הימין להנציחו.

באתר NRG דווח כי "שגרירים מאפריקה יגיעו לטקס בגוש עציון", וההשתתפות הוצגה כהישג של ממשלת נתניהו לאחר ביקורו באפריקה. בנוסף נכתב, "בפרסום ראשון", שבין ששת השגרירים שישתתפו בטקס נמנה גם שגרירה של בורמה, מדינה שלא נמצאת ביבשת האפריקאית, אבל גם נפאל שהוזכרה ברשימת המדינות המיוצגות בטקס. באמצעות הפרסום ביקשו למעשה להסביר את הטקס ככזה שאיננו שנוי במחלוקת, ולנגח את עמדת שופטי בית המשפט העליון.

מתמיהה ביותר היא העובדה שקיים כיום אדם בעולם שגאה בהגעת שגריר בורמה לאחת מחגיגותיו. זאת לאור דיווחים יומיים בתקשורת העולמית על פשעי מלחמה של המשטר נגד בני הרוהינגה שמאות אלפים מהם מנסים להימלט לבנגלדש הסמוכה. נדמה כי הצורך לקבל הכרה בפשע של עצמך גובר על כל היגיון (הרי כל טיהור אתני יש לגנות), ובמעין ברית מצורעים המתנחלים נהנים מהתמיכה מבורמה ולהיפך.

ביום חמישי האחרון (28.9) ניתן פסק הדין בבית המשפט העליון בעתירה לדרישה להפסיק את חימוש המשטר בבורמה עקב פשעי מלחמה. בשלב זה נמצא פסק הדין תחת צו איסור פרסום, שביקש להסתיר גם מידע שפורסם כאן בעבר. על סמך ניסיון העבר, ובשל העובדה שהשופטים הטילו איסור פרסום על פסק דינם, ניתן להסיק שבית המשפט לא התערב בחימוש פושעי המלחמה.

אחת מטענות המדינה בעתירה, שניתנה בדלתיים סגורות, נגעה לחשיבות הקשר עם בורמה, וחשיבות המשך חימוש המשטר לקיום קשר זה. וכך, מה שעל פניו נראה כעובדה מתמיהה - הזמנת שגרירה המדינה לטקס ממלכתי (כפי שהדגישו) - היא בעצם מימוש חלקה של בורמה בעסקה זו: תמכו בכיבוש שלנו ואנחנו נתמוך בצורה כזו או אחרת בטיהור האתני שלכם. זה המודוס האופרנדי של מדיניות החוץ מאז ומעולם. כפי שפושעים נאלצים לבצע פשעים נוספים כדי להסתיר את פשעיהם, ישראל הפכה מאז שנות ה-70 לספקית נשק לפשעי מלחמה למדינות שונות ברחבי העולם, וכך מנסה לחפות על פשעיה.

במסמך מרתק שנשלח ב-1980 משגרירות בואנוס איירס, בין השאר ליועץ המשפטי של משרד החוץ דאז, אליקים רובינשטיין, מדיניות זו הוצגה במפורש בכתב: משרד החוץ הציע לנצל מכירת 39 מטוסי נשר (דגם של מיראז' שנגנב מצרפת) למשטר הגנרלים בארגנטינה, בתמורה לתמיכת המשטר בישראל בזירה הבינלאומית. העובדה כי לאנשי משרד החוץ היה ידוע שבאותה עת נרצחים עשרות אלפי ארגנטינאים, וביניהם אלפי יהודים, לא מנעה את המכירה.

כאשר ממשלת ישראל חימשה ואימנה את משטרו של אוגוסטו פינושה בצ'ילה, השגריר דוד אפרתי יצא נגד הכוחות הדמוקרטיים במדינה וטען שדווקא משטר צבאי ייטב עם ישראל בכל הנוגע ללחץ בינלאומי בעניין התנהלותה בגדה המערבית. טענות אלה מופיעות בכמה מסמכים, והושמעו לאחר חזרת הדמוקרטיה לצ'ילה על ידי בכירי משרד החוץ.

מאז 1973 ועד סוף שנות ה-80 ממשלות ישראל השונות קיימו קשרים צבאיים משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. שיתוף פעולה זה כלל סיוע רקטי, אספקת מנועי טנקים, ייעוץ ביטחוני שניתן על ידי בכירי צה"ל, ועזרה בתעמולה שנועדה לכסות על פשעי האפרטהייד, זאת למרות אמברגו עולמי על המשטר הגזעני. קשרים אלה הביאו לכך שדרום אפריקה הייתה בין המדינות הבודדות שלא תמכו בהחלטות האו"ם נגד מדיניות ישראל בגדה.

המשכיות של מדיניות זו אפשר לראות גם היום בניסיון של נתניהו להשיג את תמיכתן של מדינות אפריקה, כשהוא מתיר לחמש את דרום סודן למשל, או בביקורו האחרון בארגנטינה לו קדם מסע קניות של שרת הביטחון של ארגנטינה, פטריסיה בולריץ', בישראל.

כאשר מדיניות החוץ הישראלית מסתכמת בעיקרה בהשגת תמיכה בכיבוש ודיכוי העם הפלסטיני - חימוש משטרים רצחניים הוא אחד התשלומים שישראל מבצעת לצורך כך. היות וקיים קושי להשיג תמיכה, פומבית לפחות, ממשטרים דמוקרטיים לנעשה בגדה המערבית ממדינות מערביות - נגזרת מכך תמיכה של משטרים דיקטטורים בישראל ברחבי העולם: מארגנטינה וצ'ילה של שנות ה-70, דרך משטר האפרטהייד הגזעני בדרום אפריקה, רצח העם בבוסניה ועד חימוש לשם טיהור אתני בבורמה. כך משלמים רבבות ברחבי העולם את מחיר הכיבוש הישראלי.

הקשר בין המשטר הצבאי לבין הסחר בנשק איננו הכרחי לישראל אבל ממשלותיה עושות בו שימוש עשרות שנים. קשר זה מהווה רק אחת מהסיבות לסחר בנשק, לצד רווחים נראים לפורשי מערכת הביטחון והצורך להחזיק תעשיות ביטחוניות רווחיות. לפחות במקרה של בורמה, ומדינות נוספות סך הרכש שלהם אינו משמעותי, ואלמלא ביקשה ישראל להשיג תמיכה במפעל ההתנחלויות - הרי שניתן היה למנוע תמיכה במשטרים אלה.