השבוע התקבל ראש הממשלה בחמימות אצל נשיא ארגנטינה, מאוריסיו מאקרי. בממשלות של שתי המדינות יש תקווה כי הפגישה תהווה אבן דרך בהתחממות הקשרים ביניהן, קשרים שהלכו ודעכו מאז שיתוף הפעולה הפורה בזמן הדיקטטורה צבאית ששלטה בארגנטינה בשנים 1976-1983. במכתב פתוח לשני ראשי הממשלות, דורשים שורה של פעילי זכויות אדם לחשוף מסמכים המתארים את הקשרים הצבאיים בין ישראל לארגנטינה באותן השנים.

בפגישה נתן מקרי לנתניהו מסמכים המתעדים את שיתוף הפעולה של משטר חואן דומינגו פרון במתן מקלט לנאצים. מדוע נתניהו לא מחזיר טובה וחושף את המסמכים החושפים את הקשרים הישראלים עם משטר החונטה הצבאית ששלט בארגנטינה? לפי מסמכים שהגיעו לבלוג "האמת צועדת הלאה", למשרד הביטחון יש סיבה טובה לעמוד בסירובו לחשוף את המסמכים גם 40 שנים לאחר המאורעות אותם הם מתעדים.

האם יהודים נרצחו בנשק ישראלי?

ב-24 במרץ 1976 פרצה בארגנטינה הפיכה צבאית, שבסופה עלתה לשלטון חונטה צבאית ששלטה במדינה עד לנפילתה ב-1983. עד אז הספיקה החונטה "להעלים" (קרי לחטוף ולרצוח, ללא קבלת אחריות) כ-30 אלף ארגנטינאים שנחשדו בפעילות שמאל. בנוסף נחטפו כ-500 ילדים שנולדו לחטופות שהוחזקו במחנות המעצר. בין ה"נעלמים" היו כ-2,000 יהודים, שיעור הגדול פי עשרה מחלקם באוכלוסיה. ידוע כי רבים מאותם "נעלמים" נכפתו והושלכו לים ממטוסים או נשרפו, אך המשפחות דורשות עד היום מידע מדויק על מותם של יקיריהם. חשיפת המסמכים עשויה לשפוך אור על רבים מהמקרים.

השאלה המטרידה ביותר בהקשר היהודי עולה מדבריה של רנה אפלבאום, ממקימות ארגון "האמהות של כיכר מאי", ששלושת ילדיה נחטפו ונרצחו: "לא רצינו לדעת שילדינו נרצחו בנשק ישראלי. אנחנו זוכרות את סטירת הלחי שקיבלנו מראשי הקהילה היהודית שאמרו לנו שמה שקרה הוא באשמתנו 'כי לא חינכתן את ילדיכן לציונות'".

מניתוח המסמכים שהגיעו לידינו עולה תמונה מטרידה של חימוש משטר רצחני, בידיעה מלאה כי הוא מבצע רצח המוני, כולל רצח יהודים בשיעור חריג לעומת חלקם באוכלוסיה. לצד אלו, נראה כי טענות שעלו לאחר מכן, כאילו השתיקה הישראלית וסחר בנשק זה נועד לעזור ליהודים בקהילה בארגנטינה, קלושות מאוד. כמו כן, במסמכים ניתן לראות שימוש ברור באיומים בגינוי מעשים אנטישמיים בארגנטינה, על-מנת לזכות בתמיכת הגנרלים במשטר הצבאי הישראלי בגדה המערבית.

רוצה להינצל? מולי את הבנים שלך

מטילדה מליבוצקי, שבתה גרסיאלה היתה בין החטופים, מספרת כי למרות פניות רבות לשגרירות מצד קבוצה של אמהות יהודיות, השגרירות קיבלה את פניהן רק פעם אחת, ומסרה להן כי עניין החטופים "לא רלוונטי למדינת ישראל". עדות זאת נתמכה על ידי השגריר דאז, רם נירגד, שהגיש רשימה של 262 שמות נעלמים לשר הפנים הארגנטינאי, כשנה וחצי לאחר תחילת ההיעלמויות. נירגד הסביר כי לא מדובר בפנייה רשמית של משרד החוץ הישראלי, ושלא תהיה פנייה כזו כיוון ש"עניין זה אינו נוגע לישראל מכיוון שזהו עניין פנימי ארגנטינאי".

נורה מטריץ' היא אמנית ארגנטינאית אשר פסלה, המסמל את הנופלים בכיכר מאי בהפצצת הצבא הארגנטינאי, מוצב בבית הנשיא "הקסה רוסדה". באותה תקופה הייתה פעילת שמאל שנרדפה על ידי המשטר ובן זוגה נרצח ברוסריו על ידי הצבא הארגנטינאי. בשיחה עם "האמת צועדת הלאה" היא מספרת: "באותה תקופה ידענו שזה מסוכן לגשת לשגרירות ישראל, הצלחנו לברוח יחד עם שני בניי הקטנים בעזרת ארגונים יהודים, בתנאי שנעשה ברית מילה לבנים, אחרת לא יעזרו לי". בשיטה זו הצליחו כ-400 יהודים לברוח מארגנטינה.

מעשי הטרור המדיני שהפעילה החונטה היו ידועים למשרד החוץ כבר עם תחילתם. אחד המסמכים מראה כי ב-16 ביוני 1976 ידעו מקורות ישראלים כי המשטר חוטף ורוצח פעילי שמאל בצורה ממוסדת, אך אלו "נזרקו לזבל" לפי דברי מקור ישראלי. לפי אותו מסמך, כבר אז ידעה ישראל כי חלקם של היהודים ברצח הממוסד הוא חריג.

המקור הישראלי הסביר כי היהודים יוצגו בצורה לא פרופורציונלית בקרב אנשי האוניברסיטאות והאינטלקטואלים, ואלו הופכים לפעילי שמאל חתרניים. אופיו האנטישמי של המשטר מודגש במסמך אחר מנובמבר 1977, לפיו הניצולים ממחנות הריכוז ברחבי ארגנטינה סיפרו על סממנים נאצים, צלבי קרס, ונאומים של היטלר שהושמעו במקום. הם סיפרו על עינויים מיוחדים שנשמרו רק ליהודים, ובעיקר ליהודיות. אחת מהן הוכרחה להחליף סדינים במיטה בכל פעם, לפני שנאנסה מחדש ויהודים הוכו תוך צעקות "כלב יהודי".

בפרסומים פומביים, מודה משרד החוץ כי לא ניתנה עזרה מצידם, ולו ליהודי אחד ש"נעלם". פחות פומבי הוא השימוש שנעשה באנטישמיות של המשטר על ידי משרד החוץ. השגרירות בבואנוס איירס הציעה למשרד, בעקבות הצבעה סוררת של ארגנטינה באונסק"ו, כי ישראל תאיים על ארגנטינה שאם לא תשנה את הצבעותיה, ישראל תפסיק להלבין את האנטישמיות הארגנטינאית בתקשורת העולמית, במיוחד לנוכח פגיעות בילדים יהודים בבתי ספר באותם הימים. ההצעה התקבלה, למרות שגם במשרד החוץ הבינו כי היא עושה שימוש באנטישמיות של המשטר, שסבר כי ישראל שולטת בתקשורת העולמית.

בפברואר 80' שוב דנו בכך בשגרירות, ותהו אם להשתמש בדו"ח ארגון "אמנסטי", שקבע שיהודים עוברים עינויים קשים במיוחד במחנות הריכוז מסיבות אנטישמיות, בכדי להעניש את ארגנטינה על הצבעתה נגד ישראל. אפשר להוסיף גם כי בשגרירות ארגנטינה התלוננו למשרד החוץ כי מכירת הנשק לצ'ילה ב-1978 פוגעת בקהילה היהודית הגדולה בארגנטינה. עם זאת משרד הביטחון סירב לחדול מכך.

נשק ישראלי ללא תנאים 

כ-30% מייצוא הנשק הישראלי באותה תקופה נמכר לצבא ארגנטינה, בסכומים המוערכים בכמיליארד דולר. לצד האפרטהייד בדרום אפריקה, ארגנטינה הייתה השוק הגדול ביותר לסוחרי הנשק הישראלים באותם הימים. שיתוף הפעולה התבטא גם בביקורים הדדים בין נציגי צה"ל לחיילי המשטר הצבאי הארגנטינאי. ביוני 1981 למשל, שהו בישראל 118 קצינים ארגנטינאים. במכתב שנשלח משגרירות ישראל בבואנוס איירס ב-2 ביוני 1981נאמר כי "אין מדינה בעולם בה שוהים במקביל קצינים ארגנטינאים כה רבים למטרות רכש והדרכה".

נציגי צה"ל, חיים לסקוב ומוטה גור, ערכו שם ביקורי גומלין והתקבלו בכבוד רב על ידי הגנרל ויולה. מאוחר יותר נידון ויולה ל-17 שנות מאסר בעוון פשעים נגד האנושות. ישראל מכרה אז לארגנטינה רובי עוזי וגליל – שהיו "זולים יותר מהמקבילים האמריקאים", כך לפי בכיר ישראלי – וכן מטוסי מיראז', טילים נגד טנקים (שנעשה בהם גם שימוש עירוני), פצצות מרגמה, רדאר למטוסים, וספינות סיור.

ב-24 בספטמבר 1980 נשלח מברק סודי מהשגרירות בארגנטינה שיועד לשופט בדימוס אליקים רובינשטיין, אז היועץ המשפטי של משרד החוץ. במסמך מפורטים נושאים שראוי שידונו שר החוץ יצחק שמיר בפגישתו עם שר החוץ הארגנטינאי. אחד הנושאים היה האימונים המשותפים בין אנשי המונטונרוס - אחד משני ארגוני השמאל שנלחמו במשטר הגנרלים - לאש"ף, עניין שהועלה בכדי למנוע תמיכה ארגנטינאית במטרות פלסטיניות. זהו נושא שחוזר רבות בפגישות של נציגי המשרד החוץ בארגנטינה. ישראל העבירה מידע על אימונים שערכו המונטונרוס בלבנון. בין המתאמנים היו גם יהודים כמו ריקרדו צוקר, שנרצח כאשר חזר לארגנטינה. מהות המידע לא ברורה ממסמכי משרד החוץ, ונדרש כאן בירור אם מידע ישראלי שימש נגד יהודים. נושא אחר באותו במסמך הוא דרישה לתמיכה ארגנטינאית בישראל בזירה הבינלאומית, תמורת מכירת מטוסים מסוג "נשר".

קונוסול השגרירות פנחס אביבי טען בראיון בשנת 2000 כי למשרד החוץ לא הייתה כל נגיעה לעסקות הנשק. זה לא מדוייק: במברק שסווג כסודי ביותר מה-13 ביוני 1980, מתארים בשגרירות כיצד ניסו לשכנע את מפקד חיל האוויר הארגנטינאי, עומר גרפיגנה, לרכוש טילים ישראליים, למרות שזה נטה להצעות איטלקיות וגרמניות. באותה הזדמנות גרפיגנה שיבח את הצוותים הישראלים הנמצאים בארגנטינה ועוזרים בקליטת מערכות הנשק שנמכרו להם. גרפיגנה נדון ב-2016 ל-25 שנות מאסר בשל פשעים נגד האנושות.

שר ההגנה הארגנטינאי דה לה ריבה הוא שהסביר את הסיבה להצלחת מכירת הנשק הישראלי במסמך שנשלח למשרד החוץ. במכתב שיבח את השגריר על כך שישראל מוכרת נשק לארגנטינה למרות האמברגו על המדינה, וגם בכך שאיננה מתנה תנאים לאותה מכירת נשק. לאחרונה הודה משרד הביטחון הישראלי שאין ברשותו ולו מסמך אחד הדן במצב זכויות האדם בארגנטינה, וממילא לא התקיים דיון הקשור בין מכירת נשק למצב זה.

כאשר שר הפנים אלבנו הארגינדגי נפגש עם השגריר דב שמורק ביוני 1980, הוא הסביר כמה התרשמו בארגנטינה מהצבא הישראלי, והדגיש כי סוף סוף יש ליהודים במה להתגאות, ולא רק להיות ידועים בכך שהם סוחרים בכסף. אחר כך פירט כי המשטר הארגנטינאי רצח חוליות של פעילי שמאל שעסקו בתעמולת שמאל. בסוף  קבעו להיפגש אחת לחודש לארוחות צהריים. ב-2012  מת הארגינדגי כאשר הוא במעצר בית ממתין למשפטו בעוון פשעים נגד האנושות.

רודולפו פרגרינו פרננדז, איש המשטרה הפדרלית ומקורבו של הארגינדגי, הסביר בעדותו במשרד לזכויות האדם הארגנטינאי: "נציג שגרירות ישראל, הרצל ענבר, זכה לכניסה חופשית אצל השר וביקר אותו תכופות. ענבר חיבר אנשים של המשרד שלנו עם המודיעין הישראלי בארגנטינה. הם התאמנו במתקנים שלנו. הם גם נתנו לכוחות של המשרד שלנו תחמושת, רימונים וטכנולוגיה צבאית". משרד הפנים הארגנטינאי באותו זמן הנהיג פלוגות מוות משלו שעסקו ברצח פעילי שמאל לבחירת שר הפנים וחטיפת בעלי עסקים, רבים מהם יהודים, בכדי לזכות בכופר תמורתם.

כפי שנראה מהמסמכים, ממשלת ישראל לא עשתה דבר למען הנעלמים היהודים, מלבד יוזמות פרטיות של הצגת רשימות שמות שנדחו בבוז. על כן הטענות כאילו סחר זה נועד לעזור ליהודים תמוהות. טענה נוספת לפיה מנחם בגין החליט לחמש את המשטר הארגנטיני בסכסוך עם בריטניה על איי המלווינאס, בשל טינתו של בגין לבריטים, היא אבסורדית ממש. בגין חימש את הארגנטינאים שנים לפני האירועים ב-1982. העובדה כי ישראל חימשה במקביל את מי שביצע את רצח העם בגואטאלמה, את הקונטרס בניקרגואה ואת המשטר באל סלבדור, מדינות בהן אין יהודים, מראות כי התמיכה במשטרים המבצעים רציחות המוניות הייתה מדיניות מסודרת ולא סוג של עסקה עם השטן למען יהודים.

שאלות רבות נותרו פתוחות. בימים אלו מסרבת ישראל להסגיר חייל לשעבר בגדוד המודיעין 601 הארגנטינאי. בתגובה לעתירה מתכוונת המדינה להציג מידע סודי האמור למנוע את הסגרתו. מה מהות המידע הזה? לפי דיווחים, גדוד 601 היה זה שקיבל מידע מישראל לגבי פעילות המונטרוס. האם זו הסיבה להתנגדות הישראלית? טענות אחרות מדברות על מערכות מעקב שנמכרו, על אימונים בחקירות, שיטות שהופצו אחר-כך ברחבי המשטרים הצבאיים באמריקה הלטינית.

גם אם אף אחד מהמעורבים לא יועמד לדין באשמת שיתוף פעולה בפשעים נגד האנושות, לנוכח העובדה כי נראה שהמדיניות שהנהיג משרד הביטחון אז ממשיכה גם כיום, יש בחשיפתו תקווה לשינוי בכך.

השופט (בדימוס) אליקים רובינשטיין מסר כי מדובר באירועים שהתרחשו לפני זמן רב והוא לא מעוניין עתה להגיב עליהם.