החל מWindows 8, חברת Microsoft הוסיפה למערכת ההפעלה את תכונת Hyper-V, אפשרות לדמות כונן, נתב או מערכת הפעלה בתוך Windows. אם עד עכשיו היינו צריכים להוריד תוכנה מסוימת לשם כך, עכשיו זה זמין יותר, ולדעתי גם פשוט ובטוח יותר.
הרעיון של מערכת הפעלה בתוך מערכת הפעלה (virtual machine- מכונה וירטואלית) משמש אותנו במידה ואנחנו זקוקים למערכת הפעלה שונה מזאת שיש לנו עכשיו, או שאנחנו רוצים לעשות ניסויים או פעולות בלי חשש לפגיעה בקבצים, הגדרות, תוכנות וכד'. מעין סביבת עבודה מוגנת.
דרישות:
חשוב לשים לב לדברים הבאים:
קובץ iso- בשביל להפעיל מערכת הפעלה נוספת, נצטרך את קובץ הiso שלה. פשוט מחפשים בגוגל Windows 7 iso ומורידים, ממקור אמין כמובן.
Maximum RAM- לתוכנת Hyper-V יש מגבלה כלשהי של זכרון שהיא מאפשרת. המערכת שאנחנו רוצים להפעיל חייבת לתמוך בכמות הזיכרון הזאת. את המגבלה אפשר לבדוק בהמשך בשלב 6, מה שאומר שצריך להמשיך רגע במהירות במדריך, לבדוק את המגבלה, ואז לחזור ולהוריד קובץ iso מתאים.
התקנה:
כדי להפעיל את Hyper-V נצטרך להוסיף את התכונה לWindows.
לחצן ימני על תפריט ההתחל (הסמל של Windows / כפתור Start, אני כבר לא יודע איך קוראים לזה..) ובחירה "תוכניות ותכונות":
לחיצה על "הפעל או בטל תכונות Windows":
בחירה בHyper-V ולחיצה על אישור:
לאחר ההתקנה אפשר לחפש את Hyper-V Manager ולפתוח אותו. נקבל חלון כזה:
כדי להוסיף מערכת הפעלה וירטואלית חדשה, נלחץ על New>Virtual Machine, והגענו לחלון ההגדרה:
Next.
לתת שם למכונה שלנו.
Next.
Generation 1 (אם המערכת הפעלה שאנחנו מתכוונים להפעיל תומכת ב64 ביט, ניתן לבחור גם בGeneration 2).
Next.
1024, Next.
Next.
Next.
Install an operating system from bootable CD/DVD-ROM.
Image file.
לבחור את הקובץ iso של המערכת שאנחנו רוצים להפעיל (מה זה הקובץ הזה- אני מסביר בהמשך.)
אם עד עכשיו היינו מתקינים 2 מערכות הפעלה, או מתקינים מכונה וירטואלית כדי להשתמש בלינוקס במקביל לווינדוס, מאז שווינדוס הוסיפו תמיכה בלינוקס יש מקרים שזה לא נדרש.
אז Windows מתחילים להעיף מבט לכיוון הקוד הפתוח, כשבהתחלה הם הוכרזו כתורמים ראשיים ללינוקס, ולאחר מכן הוסיפו גם את Linux Shell לגרסאות החדשות של Windows 10 (נקרא WSL- Windows Subsystem for Linux).
אז קודם כל- אפשר להריץ פקודות לינוקס, כולל bash, משורת הפקודה כחלק מWindows.
כדי לעשות זאת נצטרך לאפשר את מערכת WLS:
עבור מי שלא מקפיד שהווינדוס שלו מעודכן, לעדכן את הWindows או לעבוד על פי הקישור.
מי שעובד על גרסה מעודכנת יכול גם כן לעבוד על פי הקישור, אבל הנה השלבים שהוא צריך לעשות.
לפתוח את התקנת התכונות הנוספות של Windows ע"י לחיצה על Win + R וכתיבת "optionalfeatures", פקודה שתפתח את חלונית הוספת התכונות לWindows.
סימון של "מערכת משנה של Windows עבור Linux" (באנגלית זה כנראה יהיה Windows Subsystem for Linux")
המחשב יבקש להתקין ולבצע הפעלה מחדש. בסדר.
לאחר ההפעלה מחדש יש להיכנס לחנות האפליקציות של Windows (היא קיימת למרות שלא השתמשתם בה) ולהתקין את אפליקציית Ubuntu.
לאחר שאפליקציית Ubuntu הותקנה, אפשר להיכנס לcmd ולכתוב ubuntu, וקיבלנו טרמינל של אובונטו!
בפעם הראשונה נצטרך להגדיר שם משתמש וסיסמה. אם שוכחים יש דרך לבטל, לא לדאוג.
אם כתוב לכם שיש שגיאה, חפשו אותה בקישורים הקודמים, ניסיתי לעשות לפי הסדר כדי להימנע ממנה.
זהו, אנחנו בWindows ויש לנו את השל shell אובונטו!
ניתן להשתמש בפקודות שאנחנו מכירים (או לא מכירים). תיקיית השורש עדיין תהייה תיקיית השורש הרגילה (תיקיית username בתוך תיקיית home בתיקיית השורש (יש בעיות עם נתיבים בטקסט בעברית))
הקבצים של Windows יהיו מעוגנים תחת תיקיית mnt בשורש, תיקייה לכל מחיצה בWindows. לדוגמא כונן C:
/mnt/c/
לא מומלץ לגשת לקבצים של מערכת לינוקס דרך Windows, אבל אם רוצים לבצע זאת הם נמצאים בתיקיית:
שלב מתקדם יותר הוא להציג תוכנות גרפיות של Ubuntu. האחראי על הצגת חלונות בלינוקס נקרא Xserver, ונצטרך להתקין גרסה שלו בWindows על מנת לאפשר הצגת חלונות Ubuntu.
אני התקנתי את VcXsrv. אחרי ההתקנה יהיו לנו 2 קבצי הרצה (בWindows)- XLaunch & VcXsrv. כאשר XLaunch נותן לנו להגדיר את השרת ואז להפעיל אותו, ואילו VcXsrv מפעיל את השרת ישירות (ניתן לראות את הסמל שלו בשורת הסמלים הקטנה בלמטה של Windows).
בהפעלת XLaunch חשוב לסמן את Disable Access Control, שהסימון שלו יבטל את הגבלת הגישה ויאפשר לכל פקודה להפעיל את השרת.
בתור התחלה, Ubuntu וכל מערכת לינוקס אחרת מגיעה ללא שולחן עבודה וגרפיקה. כל שולחנות העבודה הם תוכנות שאנשים עשו כדי להקל על השימוש במערכת, ולכן לרוב התוכנות יש ממשק פקודות מאחורי הממשק הגרפי.
אז נצטרך להתקין שולחן עבודה. אני מעדיף להתקין את שולחן העבודה של XUbuntu שהוא נחשב יחסית קל (יותר מGnome הסטנדרטי). כדי להתקין נשתמש בפקודת ההתקנה הידועה (אם לא ידועה- תפגשו אותה המון):
sudo apt-get install xfce4
הפקודה תבקש את הסיסמה שהגדרתם בהתחלה, כי פקודת sudo אומרת שהיא מבצעת את הפקודה בהרשאות מנהל (root). לאחר מכן תדפיס פרטים על חבילות התוכנה שהולכות להיות מותקנות, ונצטרך לאשר (y). זה לוקח זמן ובסוף שולחן העבודה מותקן.
נכנס לעריכת הקובץ .bashrc עם הפקודה nano .bashrc, נרד עד סוף הקובץ ונוסיף את השורה export DISPLAY=:0.0, שמגדירה משתנה מערכת DISPLAY עם הערך 0.0, זהו בעצם "הפורט" של שרת הX שבו אנחנו רוצים להציג את החלונות- התצוגה הנוכחית.
שלב אחרון- כדי להפעיל את שולחן העבודה נצטרך כמובן לוודא שXServer מופעל כרגע במחשב, ונכתוב את הפקודה xfce4-session. בעצם קראנו לתוכנית של xfce4, ונראה קצת פלט, ואז נראה את התפריט של XUbuntu (למעלה) ואת משגר האפליקציות (למטה).
דרך התפריט למעלה נוכל ללחוץ על Applications ולראות אפליקציות מותקנות, ולהפעיל אותם!
בשביל להתקין אפליקציות נוספות…. זה כבר שימוש בלינוקס- חיפוש בגוגל, למידה, הרגל וכו'.
ניקוי הדיסק נעשה על ידי לחיצה ימנית על אחד הכוננים (C, E…) בחירה ב"מאפיינים" ולחיצה על "ניקוי הדיסק".
לאחר שהמחשב סורק את הכונן, אפשר לבחור באפשרות "נקה קבצי מערכת". כנראה שלא תמחק משהו קריטי, פשוט יש שם קבצים שהמערכת נעזרת בהם לפעמים. מצד שני, אם הייתה התקנה מחדש של Windows, גם יכולים להיות שם כמה עשרות GB של ההתקנה הקודמת.
כדאי לעשות ניקוי לכל הכוננים שיש.
בדקתי את גודל הקבצים בכוננים בעזרת התוכנה WinDirStat, וראיתי שבכונן C (מחיצת מערכת) התיקייה winsxs שוקלת כמעט 20GB, והיא מלאה באלפי קבצים קטנים. התיקייה הזאת משמשת לעדכוני Windows. מכיוון שגם ככה תכננתי להתקין מערכת הפעלה חדשה, לא ניסיתי למצוא לה פתרון, כי ידעתי שהיא לא תהיה רלוונטית אחרי שנעדכן את המערכת.
במקום זה, העברתי את התיקייה של Dropbox לכונן D כדי לפנות מקום לעדכון של Windows 10, מה שפינה לי מספיק מקום.
גיבוי:
תמיד מומלץ לגבות לכונן חיצוני לפני שמעלים קבצים לאינטרנט, למקרה שעשינו משהו לא נכון, ונרצה להתחיל שוב מחדש.
למרות שבמקרה שלי, הייתי צריך לגבות 150GB של תמונות, ודווקא הגיבוי הוא זה שנהרס, והקבצים עלו בצורה יפה לאינטרנט.
עדכון:
המחשב ניסה לחפש עדכונים כדי לקבל את העדכון לWindows 10. אחרי כמה שעות הוא עדיין לא מצא, ובינתיים התעסקתי בשלבים הבאים.
לאחר מכן נזכרתי שאפשר להוריד ידנית את כלי העדכון מהאתר של Microsoft.
פתיחת חשבון גוגל חדש:
על הדרך ביקשו ממני לשנות את כתובת המייל של חשבון גוגל. מכיוון שהדבר היחיד שלא ניתן לשנות בחשבון זה כתובת המייל, הייתי צריך לפתוח חשבון גוגל חדש לפני שאני מגבה אליו את כל הקבצים.
אחרי שפתחתי חשבון, אני נדרש לכמה פעולות כדי להמשיך את השימוש הרגיל מהכתובת הישנה לכתובת החדשה.
כדי לקבל מיילים למייל החדש במקום למייל הישן, אני נכנס בחשבון הישן להגדרות בGmail, לכרטיסייה "העברה וPOP\IMAP" ומוסיף כתובת להעברה. אני מקבל מייל אישור בGmail בחשבון הישן, ואני צריך לאשר.
כדי להשתמש בלוח השנה, אני נכנס ללוח השנה בחשבון הישן, ומשתף את הלוח עם כתובת המייל החדשה. חשוב לשים לב שכתובת המייל החדשה מקבלת את כל הרשאות הלוח. אפשר גם לשתף את שאר הלוחות הקיימים, או במידה והם לוחות ציבוריים, לבדוק מה כתובת המייל שלהם, ולהוסיף אותם גם ללוח השנה בחשבון החדש.
את כל שאר הנתונים שמאוחסנים בגוגל, ניתן להוריד בעזרת כלי הארכיונים.
החל מWindows 8, חברת Microsoft הוסיפה למערכת ההפעלה את תכונת Hyper-V, אפשרות לדמות כונן, נתב או מערכת הפעלה בתוך Windows. אם עד עכשיו היינו צריכים להוריד תוכנה מסוימת לשם כך, עכשיו זה זמין יותר, ולדעתי גם פשוט ובטוח יותר.
הרעיון של מערכת הפעלה בתוך מערכת הפעלה (virtual machine- מכונה וירטואלית) משמש אותנו במידה ואנחנו זקוקים למערכת הפעלה שונה מזאת שיש לנו עכשיו, או שאנחנו רוצים לעשות ניסויים או פעולות בלי חשש לפגיעה בקבצים, הגדרות, תוכנות וכד'. מעין סביבת עבודה מוגנת.
דרישות:
חשוב לשים לב לדברים הבאים:
קובץ iso- בשביל להפעיל מערכת הפעלה נוספת, נצטרך את קובץ הiso שלה. פשוט מחפשים בגוגל Windows 7 iso ומורידים, ממקור אמין כמובן.
Maximum RAM- לתוכנת Hyper-V יש מגבלה כלשהי של זכרון שהיא מאפשרת. המערכת שאנחנו רוצים להפעיל חייבת לתמוך בכמות הזיכרון הזאת. את המגבלה אפשר לבדוק בהמשך בשלב 6, מה שאומר שצריך להמשיך רגע במהירות במדריך, לבדוק את המגבלה, ואז לחזור ולהוריד קובץ iso מתאים.
התקנה:
כדי להפעיל את Hyper-V נצטרך להוסיף את התכונה לWindows.
לחצן ימני על תפריט ההתחל (הסמל של Windows / כפתור Start, אני כבר לא יודע איך קוראים לזה..) ובחירה "תוכניות ותכונות":
לחיצה על "הפעל או בטל תכונות Windows":
בחירה בHyper-V ולחיצה על אישור:
לאחר ההתקנה אפשר לחפש את Hyper-V Manager ולפתוח אותו. נקבל חלון כזה:
כדי להוסיף מערכת הפעלה וירטואלית חדשה, נלחץ על New>Virtual Machine, והגענו לחלון ההגדרה:
Next.
לתת שם למכונה שלנו.
Next.
Generation 1 (אם המערכת הפעלה שאנחנו מתכוונים להפעיל תומכת ב64 ביט, ניתן לבחור גם בGeneration 2).
Next.
1024, Next.
Next.
Next.
Install an operating system from bootable CD/DVD-ROM.
Image file.
לבחור את הקובץ iso של המערכת שאנחנו רוצים להפעיל (מה זה הקובץ הזה- אני מסביר בהמשך.)
כמה אנשים ביקשו ממני בתור "המבין במחשבים" לבדוק למה המחשב הנייד שלהם איטי. האמת, שבדרך כלל זה לא משהו שדורש בדיקה, ואפשר להמליץ מראש על דרך פעולה. אבל אני אפרט כאן כמה דברים שניתן לעשות, ושבכללי כדאי לדעת ולבצע מידי פעם.
מושגים:
אני אחלק את הפעולות לשני נושאים: תחזוקה וניטור.
תחזוקה:
פעולות התחזוקה הם פעולות פשוטות שכל אחד יכול וצריך לעשות מידי פעם, כחלק משמירה על המחשב.
ניקוי הדיסק:
הרבה פעמים האיטיות של המחשב נובעת מקריאה וכתיבה לדיסק הקשיח. אנחנו עוד נחזור על זה כמה פעמים.
ניקוי הדיסק זאת פעולה שכנראה לא תשפיע בבירור על מהירות המחשב, אבל זאת פעולה ראשונית שמומלצת לצורך תחזוקה של המחשב, קודם כל, וגם לשלבים הבאים.
ניקוי קבצים עם הרשאת מנהל.
ניקוי קבצים.
סריקה
בחירת "ניקוי הדיסק"
ניקוי הדיסק נעשה על ידי לחיצה ימנית על אחד הכוננים (C, E…) בחירה ב"מאפיינים" ולחיצה על "ניקוי הדיסק".
לאחר שהמחשב סורק את הכונן, אפשר לבחור באפשרות "נקה קבצי מערכת". כנראה שלא תמחק משהו קריטי, פשוט יש שם קבצים שהמערכת נעזרת בהם לפעמים. מצד שני, אם הייתה התקנה מחדש של Windows, גם יכולים להיות שם כמה עשרות GB של ההתקנה הקודמת.
כדאי לעשות ניקוי לכל הכוננים שיש.
איחוי הדיסק:
הסבר: נניח שהדיסק שלנו מלא, ומחקנו שלושה קבצים שכל אחד מהם בגודל 1GB. שלושת הקבצים נמצאים במקומות שונים בדיסק (הפיזי, ללא קשר לאיזה תיקייה הם נמצאים אצלנו). עכשיו הכנסנו לדיסק קובץ בגודל 3GB, הדיסק יכניס אותו בשלושת המקומות שהתפנו, מה שאומר שהקובץ מפוצל. שוב, אנחנו לא רואים את זה, אבל זה אומר שבשביל לקרוא את הקובץ המחשב יצטרך לדלג בין מקומות בדיסק הקשיח. לכן כדאי מידי פעם להגיד למחשב לארגן מחדש את כל הקבצים כדי שיהיו ביחד.
לכתוב בחיפוש של Windows "איחוי" ולבחור את איחוי ומיטוב כוננים.
לבצע מיטוב על כל כונן, ולוודא שהתדירות שלו שבועית. אם לא- ניתן לשנות זאת בהגדרות.
הסרת תוכניות:
עם הזמן אנחנו צוברים במחשב תוכנות שאנחנו לא צריכים, או שהותקנו בלי ששמנו לב. גם זאת פעולת תחזוקה מומלצת שכדאי לבצע מידי פעם כדי לשמור על המחשב רענן. כמו כן, גם פעולה זאת מכינה אותנו להמשך.
בתיבת חיפוש של Windows, ב"התחל" או בסמל החיפוש, יש לכתוב "הוסף או הסר תכניות"/"Add or remove programs".
לעבור על רשימת התוכנות ולבצע הסרה לתוכנות שאתם כבר לא צריכים. פה באמת חשוב לשים לב שלא מורידים משהו חשוב. כנראה שלא תפגעו במחשב, אבל לפעמים יש תוכנות שאנחנו לא מזהים אבל אנחנו צריכים. אפשר פשוט לחפש בגוגל במקרה שיש תוכנה לא מזוהה.
סריקת וירוסים:
עד כמה שזה נשמע מפחיד, לדעתי אין כמעט מחשבים שבאמת איטיים בגלל וירוס. ואם כן, הייתם שמים לב לזה. אבל שוב, לא יזיק לבצע את זה בתור פעולת תחזוקה.
אז כנסו לאנטי וירוס שלכם, ובחרו בסריקה מלאה. אם אין לכם אנטי וירוס, זאת באמת קצת בעיה. בWindows 10 שכדאי לכם למהר להתקין אותו כל עוד הוא בחינם, יש את Defender שהוא אנטי וירוס מובנה. אם יש לכם גרסה קודמת יותר של Windows, אפשר להוריד גרסת נסיון של ESET.
תוכנות בהפעלה:
יש תוכנות שאוהבות להיפתח עם הפעלת המחשב. זה חשוב לתוכנות האלו, אבל רובם אלו תוכנות שאנחנו לא משתמשים בהם ביום-יום.
כדי לבדוק אלו תוכנות עולות עם הפעלת המחשב, ולבטל אותם, נכנס למנהל המשימות- לחיצה על Ctrl+Shift+Esc או לכתוב בחיפוש "מנהל המשימות".
אתחול
בלשונית "אתחול" אפשר לראות את הפירוט ולבטל את ההפעלה. גם תוכנה שהשפעת האתחול שלה נמוכה, אבל היא לא נצרכת, לא צריכה להיות מופעלת עם הדלקת המחשב.
העברה מHDD לSSD:
כונן HDD: דיסק קשיח הפועל על עקרון של דיסק מסתובב. כונן SSD: זכרון שבבי המחליף את תפקידו המסורתי של הדיסק הקשיח. כמו דיסק-או-קי, רק גדול (בערך..)
הנקודה העיקרית לענייננו היא שבכונן HDD מהירות הקריאה והכתיבה היא איטית הרבה יותר מאשר בכונן SSD. ניתן לראות טבלת השוואה כאן. אם אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו מפעילים המון תוכנות כבדות, שבעצם קוראות וכותבות לדיסק- הקבצים שבהם התוכנות משתמשות ומשנות נמצאים בדיסק, נוצר פקק בגלל כל התוכנות שמנסות לקרוא ולכתוב לקבצים שלהם. (מי ששואל מה עם הRAM- סביר להניח שכמות הזכרון שלו לא מספיקה, גם אם נגדיל אותו).
יש עוד המון מה לדבר על היתרונות והחסרונות של הכוננים, ואפשר לקרוא בקישור או בגוגל כמובן. מה שחשוב לדעת הוא שבמקרה של מחשב איטי, לדעתי, הבעיה הרבה פעמים בכונן. ההתקנה היא מאוד קלה.
ניתן לבדוק בעזרת התוכנה הזאת איזה כונן יש לנו, כי המחשבים החדשים מגיעים כבר עם SSD. באתר הזה אפשר לחפש את הדגם של המחשב ולראות האם הוא תומך בSATA 3. אם הוא תומך ב2/1, זה אומר שהחיבור איטי, וגם אם הכונן מהיר, זה פחות יעיל.
ניטור:
האמת שבתחום הזה פחות מצאתי מה בדיוק לעשות, אז אם מישהו מכיר עוד דרכים טובות יותר, הוא מוזמן לשתף אותי ונוסיף פה.
ביצועים במנהל המשימות:
דרך מנהל המשימות (Ctrl + shift + Esc) ניתן לראות מדדים של ארבעה משאבים: מעבד (CPU), זיכרון, דיסק ורשת. אפשר ללחוץ על כל אחד מהם ולמיין את התוכנות על פי כמות השימוש באותו משאב.
קודם כל, ניתן לראות אם יש תוכנה לא מזוהה שלוקחת המון משאבים. חשוב לשים לב שישנם תוכנות שאנחנו לא מכירים, אבל הם חלק מהמערכת. תמיד אפשר לחפש בגוגל את שם התוכנה במידה ולא מזהים.
נוכל לשים לב גם לתוכנות שאנחנו מכירים, אבל לוקחות יותר משאבים ממה שחשבנו. עם זאת, לא צריך להיבהל מתוכנה שלוקחת הרבה משאבים, אם היא באמת צריכה אותם. אם מדובר בתוכנה בסיסית, כמו דפדפן, שבאמת יוצרת עומס על המחשב, כנראה שהבעיה היא באחד המשאבים. אם יש עומס על הדיסק, למשל, נצטרך להחליף כונן, כמו שהסברתי למעלה.
זהו. מבחינתי זה לא הכל, אבל קודם כל אני בטוח שגם מה שיש פה יכול לעזור לאנשים (ולמחשבים שלהם, כמובן. אני מרחם על כל אותם מחשבים עם 10 סמלים לא מזוהים בצד שמאל למטה..). אם אתם יודעים על עוד פעולות שאפשר לבצע- שתפו אותי!
baruchiro.wordpress.com 