"ולפעמים עובר המספר גם בלאו ד'לא תשנא את אחיך בלבבך'", כגול אם בפניו שלום ידבר עם רעהו, ושלא בפניו מבאיש את ריחו בפני אחרים… בוודאי עובר על לאו זה." – מספר לשון הרע? אז לפחות אל תהיה דו פרצופי. זה עדיין רע, אבל יש סיכוי שעברת על מצוות לא תעשה אחת פחות.
וכמובן עניין השנאה פועל חזק. זה עניין רגשי: אפילו חשבת לעצמך דבר רע על מישהו, אפילו בלי לספר – וכבר מתחילות מחשבות על פסילת האדם הזה. ולמה בעצם? הרי כמעט תמיד מדובר בעניין פעוט. אולי טעות קטנה, אולי חוסר הסכמה שאפשר ללבן. ואז מספרים על זה, וזה מעכיר לכולם וזורע בכולם שנאה ושקר. אפילו אם מדובר לכתחילה בדבר שהוא אמת.
ובביאור: "המכה חברו ומחרפו… אינו עובר בלא תשנא (אבל עובר על איסורים אחרים). כלומר – השנאה היא בלב, והאלימות היא אולי תוצאתה.
"ולפעמים שהמספר עובר גם כן על לאו ד'לא תיקום ולא תיטור', כגון שיש לו שנאה עליו על דבר, שביקש ממנו לעשות לו טובה בדבר שאלת ממון וכיוצא בזה, ולא היטיבו ועבור זה נוטר לו טינה בלבו… אלא צריך שימחה הדבר מלבו". אין מה להוסיף. כל כך הרבה אנשים הכרתי שרבו על שטות כזו ואחר כך בנו על גבי זה הרים וגבעות ופירשו כל דבר שחברם – חברם! – עשה לרעה, כי "נו, אני מכיר אותו, תמיד הוא היה כזה". אז זהו, שזה אסור.
בקש שלום 