כבר סיפרתי כאן שהמרכיב העיקרי בפעילותי הייעוצית מתמקד במצויינות תפעולית – Operational Excellence, או בקיצור – OPEX. אם תלחצו על הקישור שהוספתי, תוכלו לקרוא על הרעיון בויקיפדיה, אבל אחסוך לכם את הטרחה. במקום, אספר פה שהשיטה הניהולית הזו שמקדמת מצויינות תפעולית מאגדת לתוכה כמה שיטות ניהוליות שפותחו בנפרד, וכיום זו מטריה שכוללת:
- Lean Management – הקונספט הניהולי המתוחכם שפותח לאורך השנים בטויוטה, מכוון לזיהוי ומניעת בזבוזים. היישום מתבסס על שיפור מתמיד, על מעורבות עובדים, על מדידה ובקרה ועוד ערכים חשובים;
- Six Sigma – שיטה שפותחה במוטורולה, ומכוונת לשיפור תהליכי ייצור, ע"י הקטנת השונות התהליכית ושליטה טובה יותר במדדי הייצור באמצעות מחקר סטטיסטי יסודי;
- TPM – עוד שיטה שהחלה כקונספט לשיפור אחזקה במערכי ייצור (Total Productive Maintenance), והתפתחה לשיטת מצויינות תפעולית שלמה;
- TQM – שיטה ניהולית מכוונת איכות, Total Quality Management. השיטה פותחה בארה"ב כדי לתת מענה לבעיות האיכות שהעיבו על התעשיה המערבית כולה. במוקד שיפור תהליכים דרך חקירה מעמיקה של מאפייני איכות סטטיסטיים וכלי מחקר תהליכים;
- TOC – השיטה שפיתח הישראלי אלי גולדרט (ומתוארת נהדר בסדרת הספרים שכתב, כשהראשון הוא "המטרה" המומלץ). הדגש הוא על הבנה של האילוצים המובנים של המערכת וניתוח והבנה נכונה שלהם היא המפתח ליעילות ארגונית מיטבית;
- JIT – כלומר "בדיוק בזמן", Just In Time. אחד מגורמי הבזבוז בארגונים הוא המלאי. והרעיון של השיטה הוא לצמצם עד מאוד את המלאי שהחברה מחזיקה, ע"י תזמון מדוייק של הזמנת חומרי הגלם ממש בסמוך למועד השימוש שלהם. באותו יום ממש. ואז לא צריך הרבה מלאי בתפעול;
בנוסף, יש עוד טכניקות וקונספטים ספציפיים להשלמת התמונה. ובקיצור – יש הרבה כלים ניהוליים.
וכל ההסבר הזה (מעבר לעניין שלי בלכתוב על המקצוע) הוא כדי להכין את הרקע לסיפור על אפיזודה שהיתה לי לא מזמן. הוזמנו לארוחת ערב חגיגית עם עוד כ-10, ישראלים ויהודים אמריקאים. לאחר זמן, התפתחה סביב השולחן שיחה, ולא במפתיע עלה גם הנושא הזה של המקצוע שלי (זה היה בביתו של לקוח/חבר שאיתו עבדתי לא מעט). אז שאל אותי אחד הנוכחים: "תגיד, מה שאתה עושה זה ה-JIT הזה?" ואני עניתי שבאמת, מרכיבים מה-JIT הם חלק מהתורה הכללית שאותה אני מיישם. אז הבחור המשיך ואמר: "בזכות השיטה הזו עשיתי המון כסף. וכשהיה בטוח שכולם שומעים ומרוכזים המשיך: "כל המתחרים שלי יישמו אותה ורק אני לא, וכשהיתה תקלה כללית בשרשרת האספקה רק לי היה מלאי, ועשיתי הון לא קטן מהעניין הזה." כצפוי כולם השתתקו, וחיכו לשמוע מה לי יש לומר על מין קריאת תגר מקצועית שכזו.
"זו דוגמה מצויינת לרעיון נכון ויישום שגוי." כך עניתי לו. "בכלל, כל הכלים הרעיוניים האלה הם נכונים ברמה עקרונית, אבל אין לקדש אותם. יש למצוא את הכלים הנכונים וליישם אותם באופן נכון לארגון, תוך התייחסות מתאימה לסוג העסק, לסביבה העסקית, לסיכונים וליכולות. ומי שמיישם את הרעיונות הנכונים האלה באדיקות דתית, ללא הטלת ספק ומחשבה אחראית, סופו להפסיד כמו מתחריך שלך."
היתה תחושה שם שהצלחתי לענות לו באופן נכון ומדוייק. וזה לא היה מאוד קשה, כי הרעיון שמאחורי התשובה הזו שלי מוכר לי מרוב המצגות שאותן אני מעביר בנושא. כמו שאיכותו של הטכנאי לא נמדדת בגודל ארגז הכלים שלו ובתכולתו, אלא באופן בו הוא עושה בהם שימוש, כך אצלי ביישומים הנ"ל.
ולגבי הדרך הנכונה לבחירת ה'כלים' ותוכנית היישום שלהם – על זה כבר בפעם אחרת.
מקווה שנהניתם מעוד רשומה המקצועית בתחום.
ומי שלא מפחד מקריאה באנגלית - התחלתי להעלות את החומר באופן מסודר תוכנית בבלוג ייעודי - כאן.
סופ"ש מהנה לכולנו!
