טאנר מייקל – "שופנהאואר" ידיעות אחרנות, מתרגם עודד שכטר, 2001, 93 עמ'
כשחשבתי איך לשכנע אתכם לקרוא את הספר של טאנר, שעוסק רובו ככולו בתורה המטאפיזית שלטאנר מייקל – "שופנהאואר" ידיעות אחרנות, מתרגם עודד שכטר, 2001, 93 עמ'
כשחשבתי איך לשכנע אתכם לקרוא את הספר של טאנר, שעוסק רובו ככולו בתורה המטאפיזית של שופנהאואר, נזכרתי שדווקא הוא מכל הפילוסופים פופולארי מאוד במחוזותינו והכל בזכות ארווין יאלום שהוציא לאחרונה (משו כמו 2004) את ספרו "הריפוי של שופנהאואר".
מביקורות שקראתי על הספר של יאלום, ומראיון שנערך עימו, אני מבינה שדווקא הספר יוצר גרוטסקה מהאדם ופחות מתמקד בפילוסופיה שלו. אבל עצם הבאת השם למודעות ההמונים חשובה וראויה גם אם המחיר הוא השפלת האדם שמאחורי התיאוריה.
אז זה לא טריוויאלי כאן להמליץ על ספרים בסגנון הזה, מה גם שלרובכם בוודאי מטאפיזיקה היא סינית. אבל עדין בכל זאת בחרתי להביא את הביקורת הזו כי שופנהאואר אם לא ידעתם השפיע על דורות של יוצרים גדולים כמו : תומאס מאן, הוא התכתב עם ניטשה, הוא הכיר אישית את גתה ובוודאי קרא את פאוסט, הוא השפיע על ויטגנשטיין ווגנר ובסופו של דבר אם סוקרים את הרשימה הזו שזו רק חלקה, אי אפשר שלא להתפעל.
כן, אם לא ידעתם הפילוסוף הפסמיסט ביותר מצליח לרפא ולסחוף אחריו יוצרים ואומנים רבים. בשביל להבין את סוד הקסם שלו, כדאי להכיר את התורה ובשביל המטרה הזו קיימים ספרי אינסטנט כמו הספר של טאנר.
"הרצון הזה, והרצון בלבד, נותן לו את המפתח לתופעה שלו עצמו, חושף בפניו את המשמעות, ומראה לו את המכניזם הפנימי של הוויתו שלו, של פעולותיו, ושל תנועותיו."(28)
שופנהאואר היה מטפיסיקאי גרמני שיצירתו הידועה ביותר היא "העולם כרצון וכדימוי". כמובן שלעברית לא תרגמו אותה ובגרמנית לצלוח 2 כרכים עבים ומלאים בנושאים מטאפיזיים זו משימה גדולה עלי ב-10 דרגות. גם באנגלית עבורי זו משימה קשה ולכן אני מסתפקת בשביביי הגות שמפוזרים בתרגומים שונים לעברית.
אז מה זו מטאפיזיקה? זו הפילוסופיה שמעבר לפיזיקה. או במילים פשוטות יותר זה הדיון הפילוסופי בתשתית הרעיונית והקיומית של העולם. התחיל את הדיון הזה אפלטון שהגה את האידאות כבסיס לאפיסטמה (הכרה). אחריו באו שורת הוגים שבסופם הגיע קאנט שיצר את הדבר כשלעצמו.
בעוד האידאות האפלטוניות ברות השגה ישירה, קרי הישות הקיומית זהה ליישות שנתפסת בתודעת האדם, הדבר כשלעצמו הוא פרסונה אינקוגניטה, כלומר ישות עלומה עבור האדם. האדם לא יכול להכיר אותה ולא לדעת עליה דבר אלא רק את התופעות.
עבור שופנהאואר, כמו עבור הוגים רבים אחרים, המצב שאליו נקלעה ההכרה שלאחר קאנט היה בלתי אפשרי בעליל. הוא חשב וטיקס עיצה והעלה את "הרצון" כפתרון לבעיה. אותו רצון הוא אינו יישות אלא מאבק עיוור. הוא ההבט האי רציונלי שבפעילות הרציונלית של רוח האדם.
עד כאן התורה נראית פשוטה וקוהרנטית (היא לא תאמינו לי מהקטעים שקראתי היא ממש לא אבל לפחות הוא קולח ועושה רושם של שלמות), אבל שופנהאואר ממשיך ולוקח את התורה המטפיזית לרבדים המוסריים. זהו מהלך מוכר בפילוסופיה, שכן איזה ערך יש למטאפיזיקה אם היא לא ברת יישום? והיישום עצמו בד"כ חל בעולם המוסרי.
"כל תכלית שהושגה היא באותה עת תחילתו של מהלך חדש, וכך הלאה עד אינסוף. השתיל צומח מן הזרע דרך הגבעול והעלה לפריחה ולפרי; וזה האחרון בתורו איננו אלא תחילתו של זרע חדש, אינדווידואל חדש, החוזר שוב על המסלול הזה, וכך הלאה בלא קץ." (34)
למעשה מחזור החיים של השתיל משמש את שופנהאואר להדגים את חוסר שביעות הרצון שקיים גם באדם. מצב זה של מחזוריות לא מאפשרת לספק את הרצון וגורמת לסבל מתמשך אצל האדם.
שופנהאואר היה בין הפילוסופים האירופאים הראשונים שהתחשבו בבודהיזם כתשתית בהגותם. הוא ראה את האוניברסליות של הסבל ותיאר אותו לפרטי פרטים. אולם לדידו של שופנהאואר יש מוצא (אומנם מוצא דחוק אבל קיים); האדם יכול להגיע לגאולה ע"י התגברות על האחדות הרצון באמצעות האומנות שמאפשרת לפרט להבחין בעצמיותו.
ואם אתם רוצים להבין את הטיעון המלא, אז זה המקום להפנות אתכם לקריאת הספר של טאנר שמצליח לשרטט את הטיעון המדוייק.
הבעיה עם הספר הזה, שצריכה להיות לקורא ידיעה בסיסית לפחות במטאפיזיקה. כשעסקינין עם שופנהאואר ידיעת אפלטון ותורת האידאות שלו יכולה לעזור.
בעיה נוספת עם הספר, שלעיתים הוא מפסיק להיות הסברי וחורג אל הגבול הביקורתי. זו אחת מהבעיות עם ספרים שמסבירים פילוסופיה, יש להם נטיה להפך לפילוסופים בעצמם.
ואסיים בציטוט המדגים את אהבתו הרבה של שופנהאואר למוסיקה והמסביר את השפעתו הגדולה על ווגנר:
"המוזיקה היא אמנות כל כך יפה ונהדרת, ההשפעה שלה על טבעו הפנימי של האדם היא כה חזקה, והיא מובנת על ידו בכל נימי נפשו כשפה אוניברסלית לחלוטין, אשר המיוחד והנעלה שבה חורג ומתעלה מעל עולם התפיסה החושית עצמו, עד שאין ספק כי אנחנו יכולים למצוא בה יותר מאשר אותה "התנסות אריתמטית לא מודעת של רוח אשר אינה יודעת שהיא בעצם עוסקת בספרה" (לייבניץ, מכתבים)" (73)
מילים אלה מראות עד כמה צדק שופנהאואר בהנחתו כי הגאון יוצר יצירה אובייקטיבית וטהורה החורגת מהאדם ומרצונו. הן מסירות את נלעגותה של דמות האדם שהיה שופנהאואר, שונא נשים, הומוסקסואל ושונא יהודים שלא מצא אושר בחיו.
אני מקווה שלפחות הצלחתי לסקרן אתכם ולגרום לכם לקחת את הספר של טאנר שגם אם לא מושלם, פותח את הצוהר לסקרנות....more
מכריכת הספר - "כל יום אני נותנת לעצמי הרבה עצות טובות, חבל שאין אני מקשיבה להן." וידויה של אליס "רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת סמוי מן העין." המכריכת הספר - "כל יום אני נותנת לעצמי הרבה עצות טובות, חבל שאין אני מקשיבה להן." וידויה של אליס "רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת סמוי מן העין." הנסיך הקטן "כולם בסדר." האתיקה על פי פו הדוב "הרגע המאושר ביותר בחיים הוא השנייה שלפני אכילת הדבש. זו שנייה שאין שנייה לה." פו הדוב "אולי אין שום משמעות למה שאנו עושים תחת השמים. אולי באמת הכול הבל הבלים. אם בכל זאת יש משמעות כלשהי במעשינו, היא נמצאת בדברים פשוטים אך חשובים: היכולת להישאר קצת ילד, היכולת להיות ידיד למישהו ו - מעל לכול - היכולת לאהוב פרח אחד ויחיד." מתוך פרשנות ל"הנסיך הקטן" חיים שפירא: נולדתי בווילנה בשנת 1962 ועליתי ארצה בשנת 1977. אני נשוי לדניאלה ואב לשתי בנות. בעבודת הדוקטור שלי במתמטיקה עסקתי ב"דילמת המתנדב", והגעתי למסקנה שצדק שפינוזה כאשר אמר ש"כל דבר יפה הוא נדיר." בעבודת הדוקטור הנוספת התעניינתי במושג "האינסוף" ולא הגעתי לשום מסקנה. החלטתי לא לכתוב דוקטורטים נוספים ולהתרכז בבילויים בחיק משפחתי, בנגינה בפסנתר ובקריאה בספרים הרבים שנמצאים במרתף ביתי. דני קרמן, מאייר הספר: נולדתי בכרכור, ובגיל 16 היגרתי לירושלים כדי ללמוד אמנות ב"בצלאל". בגיל 22 עליתי לתל אביב, עיר שללא הפסקה אני מתגורר בה עד היום. כמעט שלא יוצא לי להרהר על החיים, רוב הזמן אני מאייר או כותב, וכשאני מהרהר אני מגיע למסקנה שאת רוב המחשבות שלי כבר חשב ספרו: שיחות על תורת המשחקים ראה אור בספטמבר 2008. על הדברים החשובים באמת מאת חיים שפירא בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן, איורים: דני קרמן, 298 עמודים.
****
שמעתי את סידרת ההרצאות עליהן מבוסס הספר ושפירא היה מרתק ומקסים. כל כך חינני. וכל זה עוד לפני שהספר יצא לאור. לכן החלטתי לקרוא את הספר והקסם לא פג :-) כבר בפרק הראשון נזכרתי בחיים שפירא יושב על הבמה ומספר לנו על אושר.
מאז הספקתי להיות בעוד סדרות שהפכו לספרים רבי מכר. ובצדק. חיים שפירא יודע להעביר את המסר בגובה העיניים ובצורה מעניינת. ************ הפרק על שיא האושר של הנשים לעומת שיא האושר של הגברים קורע מצחוק. במיוחד הסיפור האנקדוטלי על הגול של אורי מלמיליאן. הורס. לא זכרתי את הסיפור מההרצאות שלו.
**** ספר טוב מאוד על אושר, אהבה ותשוקה. לחיים שפירא יש ידע עצום והוא מעביר אותו בצורה מרתקת. אין ספק שהספר דורש קריאה חוזרת בכדי להטמיע את הפרטים....more
מעבר להיבטים הפילוסופים הטמונים בספר (הדיון התיאורטי ואף בחלקו מעשי ביכולות הקוגנטיביות והנפשיות של אדם הבא מעולם אחד לתפוס , להכיר ולהתכוונן ברמה הבסמעבר להיבטים הפילוסופים הטמונים בספר (הדיון התיאורטי ואף בחלקו מעשי ביכולות הקוגנטיביות והנפשיות של אדם הבא מעולם אחד לתפוס , להכיר ולהתכוונן ברמה הבסיסית ביותר למה שהוא רואה וקולט ממציאות שאינה מוכרת לו) , הספר משמעשע , חביב ואף אם לא מצליחים ב"מכה" ראשונה להבין את כל המשמעויות שלו , הוא מספק מקור להנאה צרופה מכתיבה טובה.
במקומות מסויימים בספר ניתן לזהות פראפרזות אירוניות על מקרים מההיסטוריה האנושית.
אני לא מבטיחה שהספר יזרום בקלילות ( ויש להקפיד לקרוא את ההתחלה שהיא די מעיקה אם זכרוני אינו מטעה אותי). אבל שווה לצלוח את הספר עד סופו. ...more