"גוזל" הוא הרומן הראשון שכתבה אורנה קזין והוא מוצלח למדי אלא שניכרת בו בוסריות מסויימת.
הספר עוסק באליאנה דוידוב, שבמקצועה חוקרת ציפורים ( למעשה דר לאו"גוזל" הוא הרומן הראשון שכתבה אורנה קזין והוא מוצלח למדי אלא שניכרת בו בוסריות מסויימת.
הספר עוסק באליאנה דוידוב, שבמקצועה חוקרת ציפורים ( למעשה דר לאורניתולוגיה), שחוזרת לביתה בתל אביב אחרי מסע בהודו שבו חקרה את המאינה, מין פולש שמשתלט על שטחי מחיה של ציפורים אחרות ובמיוחד על שטחי המחייה של הדרורים.
עם חזרתה היא מוצאת את חברתה רות במצב נפשי רעוע ושבור כשהיא ממלמלת שהיא נתנה להם לקחת את עלמה, בתה בת החצי שנה.
זהו רמז ראשון שיוביל את אליאנה לשקוע בתוך תעלומת היעלמותה של עלמה שיש חשד שנחטפה.
כמסורת הבלש ישנן מספר דמויות המהוות מוקד לחשדות: הסבתא שנעלמה ואינה עונה, האב הביולוגי שאינו בקשר עם הבת ודמות ברסלבית מסתורית שניראתה משוחחת עם רות לפני ההיעלמות החשודה.
גם עלילות משנה קיימות בספר. סניטר החוטף ורוצח ילדים מהדרום, וסיפור דכאון אחרי לידה של רות ואישפוזה בגהה מאפשר להכניס לתמונה את דמותו של הפסיכיאטר דר וינשטיין. והחשוב ביותר היא עלילת משנה הקשורה למשיכה המינית של אליאנה לחוקרת.
הספר קולח אבל הוא רווי במטאפורות שקופות מעולם הצפרות המשליכות על פתרון התעלומה. גם הסיום שלו קצת חפוז לטעמי והזרע לספר הבא נזרע. בסוף הספר מסתבר לקורא שאליאנה שוקלת להמשיך לתפקד כבלשית חובבת. מבחינתי סצנת הסקס היתה מיותרת לחלוטין, בלתי מוסברת והובילה למבוי סתום, אבל זה עיניין של בחירה אמנותית.
סהכ ספר טוב ומעניין ואני כן מצפה לספר הבא שלה....more
"את אח שלי" מאת מרינה צוואטייבה. מעין מכתב/ מונולוג לאהובתה הלסבית העוסק במושגים של"ילד", "אהבה", "זוגיות", "אובדן" במערכת יחסים לסבית.
הרבה משפטים לצי"את אח שלי" מאת מרינה צוואטייבה. מעין מכתב/ מונולוג לאהובתה הלסבית העוסק במושגים של"ילד", "אהבה", "זוגיות", "אובדן" במערכת יחסים לסבית.
הרבה משפטים לציטוט אבל הקריאה ככולה לא תמיד ברורה, היתה לי הרגשה של חדירה למרחב פרטי, שימוש במושגים וסמלים פנימיים שבהם היא התכתבה עם אהובתה. זה גורע מהחוזק של הספר....more
האם יצא לכם לתהות מדוע הומואים ולסביות כקבוצה מובחנת סובלים מתופעות של הדרה ואפליה חברתית ופוליטית? לעומת לדוגמא אוהבי גבינה צהובה שלא היה עולה בדעתנוהאם יצא לכם לתהות מדוע הומואים ולסביות כקבוצה מובחנת סובלים מתופעות של הדרה ואפליה חברתית ופוליטית? לעומת לדוגמא אוהבי גבינה צהובה שלא היה עולה בדעתנו להפעיל עליהם את אותם מנגנונים של הבחנה וסלקציה שאנחנו מפעילים במקרה הראשון?
לא אחת יוצא לי לחשוב על הנסיבות המהותיות, שמובילות אותנו כחברה לגבש דעות מוקדמות ולפעול להדרה של קבוצות מובחנות מזכויותיהן החברתיות והפוליטיות. בתקופה האחרונה 2 ספרים סיפקו לי הסברים משלימים לתופעת ההדרה של קבוצת הומואים/לסביות: הראשון ספרו של קנריק שכבר הצגתי חלקים ממנו, העוסק בפסיכולוגיה אבולוציונית והשני ספרה של גודית באטלר העוסק בתיאוריה הקווירית.
באטלר נחשבת כיום לאחת הכותבות המרכזיות והמשפיעות ביותר בנושא מיניות ומגדר. המסה "קוויר באופן ביקורתי" פורסמה בשנת 1993. היא הפכה לטקסט מכונן של התיאוריה הקווירית והיא מנסה להציג אלטרנטיבה למחשבה על זהות מגדרית או מינית במונחים של שחרור ואמת. צריך לזכור שההפרדה בין מגדר ומין חלה רק ב- 20 שנים האחרונות ועד אז היה נהוג ליצור מתאם בין 2 המושגים, כך שלא רבו המחקרים המפרידים בינהם.
תשאלו למה זה כל כך חשוב לכונן תפיסה של זהות מגדרית ומינית? כי אלה קובעות למעשה את היכולת שלנו להשתייך פוליטית ולהשפיע (כלומר להיות בעלי כח) והרי כל בני האדם מממשים את זכותם וגם ממשים את מהותם (אריסטו/הובס) כאשר הם משתתפים בשיח הפוליטי.
אריסטו כתב, שהאדם הוא זואון פוליטיקון, כלומר, חיה פוליטית. לכן, כשמסתכלים היסטורית אנחנו צריכים למצוא הסבר לכך שחסרי המגדר הודרו ועדין מודרים מהחברה, מהפוליטיקה ומאפשרות מימוש עצמי . השפלה וקלון כיציר השפה והשיח החברתי
בספרה של ג'ודית באטלר "קוויר באופן ביקורתי", באטלר טוענת שההדרה נעשית בשני שלבים:
כתומכת נלהבת של הגישות הפוסט מודרניות לטענת באטלר השלב הראשון של ההדרה נעשה ברמת השפה והשיח. השפה היא כלי לייצר סובייקט, אבל עצם היצירה הזו גוררת איתה פרדוכס שכן הסובייקט שנוצר לא יכול להתקיים אם לא פונים אליו. כך שרק מתוך הפניה הוא מתקיים וכך הזהות החברתית למעשה לא יכולה להתקיים לפני שיש לה הכרה.
מבחינה היסטורית, המונח קוויר נועד להיות סממן של קלון או השפלה, כלומר הפניה של השפה להומואים ולסביות למעשה היתה פנייה משפילה שהגדירה קהילה שלמה באופן לועג.
לטענת באטלר, כשפנייה כזו מצליחה לייצר זהות ביצועית, כלומר של אדם שפועל בהתאם לה - לדוגמא אישה שמתעוררת בבוקר ולובשת שימלה כי שמלות מגדירות נשים, היא מצליחה לייצר סובייקט, אבל הייצור של הסובייקט והסמכות של הפניה הזו נובע רק בגלל שחוזרים עליה או שמצטטים אותה וכך ההתייחסות לאדם ככקוויר, באופן נלעג שמוציאו אותו מהכלל, הופכת להיות נכונה רק מכח ההיסטוריה של השימוש. וכך ההיסטוריה הופכת להיות כלי שמשבש את התפיסה של הזהות.
מאידך, באטלר מכירה בכך שאי אפשר להימלט מהקטגוריזציה של הזהויות בכדי להעמיד דרישות פוליטיות או בכדי לקבוע כח ותנאים אבל תהליך הקטגוריזציה יוצר תווית שבמקרה ההומו לסבי הטילה קלון והשפלה על קהילה שלמה.
אימוץ נורמות התנהגות שמובילות להקצנה והדרה
השלב השני של ההדרה מתחולל כאשר ההומו לסבי מאמץ מבע ביצועי חורג מהנורמות החברתיות.
באטלר מנסה להתמודד עם הדוגמא של הדאג קווין כמבע ביצועי של מגדר, כלומר עם ההנחה שמגדר הוא עיניין של בחירה או תפקיד, וכשאנחנו קמים בבוקר אנחנו מחליטים ללבוש אותו כמו שאנחנו בוחרים ללבוש בגדים. ושנית עם התוצאות של השיח הפוליטי ציבורי כאשר מישהו מוגדר כ"קוויר".
צריך להבין שאת הדוגמא של הדראג קווין כמבע ביצועי למגדר היא בעצמה יצרה בספר Gender trouble אבל הדוגמא הזו חזרה אליה כבומרנג.
לטענת באטלר מגדר מניח קיום של אדם, סובייקט שהוא לוח חלק לפני שהוא מוגדר. אבל בפועל, אין אדם שנמצא מחוץ לנורמות המגדריות. הוא לא יכול להחליט היום בבוקר אני לובש מגדר אחר אלא הוא נקבע בדיעבד ע"י הנורמות עצמן בעצם זה שהוא חוזר עליהן (כלומר לדוגמא אם אתה גבר, אתה לא קם בבוקר ומחליט לעצמך שהיום אתה גבר, אלא אתה חוזר על מבעים ביצועיים שהם בגדר נורמה ומתוקף כך נקבעת גבריותך).
היא מוסיפה ומרחיבה שנורמות מגדריות מתפקדות באמצעות הדרישה לגלם אידיאל מסויים של נשיות או גבריות והם תמיד ביחס לקשר ההטרוסקסואלי.
לדוגמא, כאשר אישה נולדת היא מצטטטת את הנורמה של אישה לא מתוך בחירה אלא מתוך כפייה הקשורה ליחסים של משטור, הסדרה וענישה. אם אישה רוצה להחשב היא חייבת לצטט את הנורמה הזו שכן ההכשר של הסובייקט כבר קיימא תלוי בנורמות מגדריות שקדמו.
כיצד הדבר עובד בהקשר ההומו לסבי? באורח פרדוכסלי באטלר טוענת, שאדם שנחנך כקוויר למעשה מוגדר ע"י נורמות הומופוביות שהוא חייב לצטט או לאמץ כבסיס להתנגדות. אבל, כשהציטוט זה חורג מהנורמה החברתית וגולש אל התיאטרלי והמוקצן, הוא יחשב כמנוגד לפוליטי (כמו לדוגמא מפגני הנשיקה או המוות או מצעדי הגאווה) ובכך תגרם הדרה נוספת.
לדעת באטלר התאטרליזציה הגוברת היא סממן של זעם פוליטי בתגובה להתעלמות הממסד ולכן התיאטרלי הוא אלגוריה והתקה של המונח קוויר ממקומו במסגרת ההומופובית של נידוי ומחיקה אל מרחבים הציבוריים בכדי להכריע את ההתנגדות הציבורית (אם לאיידס ואם לעיוורון ההכרתי להומוסקסואליות) אבל היא פועלת למעשה בכיוון ההפוך.
פסיכולוגיה של ההסתרה
באטלר יוצאת כנגד הזיהוי החד חד ערכי שיוצר אמת אחת בין המהות הפנימית (לדוגמא נשיות) ומהות חיצונית. לטענתה בשום אופן אסור להניח שהחלק המוצג כלפי חוץ של מיגדר הוא האמת של המיגדר (אם אתה מציג בחיצוניות שלך גבריות זה אומר שגם בפנימיות שלך אתה גברי).
כמו שהיא כבר טענה, הביצוע תלוי בנורמה קודמת שמגבילות את האדם וחורגות ממנו ולכן אינן תוצר של רצון או בחירה. יתרה מכך במסורת הפסיכואנליסטית היא טוענת שמה שמוצג ומוחצן פועל להסתרה של מה שנותר מוסתר ועמום ובלתי ניתן להצגה.
היא מציעה לראות בהצגה המגדרית אלגוריה (שמסתירה) את האובדן שעליו לא ניתן להתאבל, אלגוריה שמכילה את הפנטזיה שממנה הסובייקט מסרב להתנתק (גבר שיש בו נשיות ואישה שיש בה גבריות). הדראג למעשה עושה אלגוריזציה למערכים של פנטזיות הכלה ולא רק שמספר עצום של אמני הדראג הם סטרייטים אלא שגם זו טעות לחשוב שהומוסקסואליות מוסברת בצורה מוצלחת ביותר ע"י ביצועיות המתגלמת בדראג.
הדרג רק חושף את האופן שבו הזהות המגדרית מכוננת מתוך הכחשה של בילתי ניתן לביצוע ויתכן שמה שאינו ניתן לביצוע מיני מבוצע מגדרית. היא מוסיפה ומדגישה גם שכל זמן שזיקות הטרוסקסואליות אינן זוכות להכרה הטרוסקסואלית נורמטיבית, לא ניתן לאמר עליהן שהן תשוקות שבאות לידי ביטוי ואז נאסרות. למעשה אלה תשוקות שנשללות מלכתחילה וכשהן עולות וצפות על פני השטח, במקומות בהם הצנזור החברתי לא יכול להשיג אותן, הן נושאות סימני הבלתי אפשרי והמוקצן.
בעצם מה שהיא אומרת לנו הוא שהדראג הוא תחפושת שמביאה לידי ביטוי את מה שמוסתר עמוק מתחת למעטה ההטרוסקסואליות. אלגוריה שפועלת באמצעים מוקצנים בכדי להביא לידי ביטוי את מה שמודר מהחברה הנורמלית. והחברה ההטרוסקסואלית מפחדת מחשיפת הליבה של התשוקות והפנטזיות שלה.
הם מפחדים !
בנקודה זו באטלר מגיעה לשיא הטיעון שלה שלפיו ההדרה החברתית והפוליטית היא תוצר של פחד הטרוסקסואלי.
חשוב לבאטלר לשמור על ייצוב של נורמות מגדריות ולקבוע שצורות של מיניות אינן מגדירות מגדר באופן חד סיטרי אלא במערך יחסים דינאמי. כל זאת בשל העובדה שהומופוביה פועלת ע" ייחוס מגדר פסול (פגום או כושל) להומוסקסואלים. אחד מהפחדים ההטרוסקסואלים הגדולים הם האקטים המיניים שלא פעם גורמים לפחד אובדן של מגדר תקין.
אבולוציה של בדידות
להדרה החברתית והפוליטית נוסף מימד של בדידות המוסברת אבולוציונית בספר של קנריק Sex Murder and the meaning of life.
פרק 5 של הספר מתאר מחקרים שנועדו להסביר מדוע גברים מבוגרים (או זקנים) נמשכים לפרגיות צעירות כבנות זוג, ונשים צעירות נמשכות לגברים מבוגרים כבני זוג.
במהלך המחקר גילו קנריק וחבריו שגברים צעירים נמשכים לבנות זוג צעירות אבל ככל שהגברים מתבגרים ומזדקנים יותר, חלה הסטה בעניין שהם מגלים בנשים בנות גילן והם מתעניינים בנשים צעירות יותר ויותר.
לדוגמא, לפי המחקר, גברים בני 45 לא מצאו עיניין בנשים בנות גילן והם התעניינו בנשים צעירות ב- 5 עד - 15 שנים.
לעומת זאת, נשים מצאו עיניין בגברים מבוגרים מהן.
ההסבר האבולוציוני לכך הוא שנשים אחראיות ישירות לצאצאים, לכן, כשיקול אבולוציוני, המנגנון הגברי ששואף להמשכיות, מחפש רמזים באישה לפריון ובריאות שניכרים בנשים צעירות. מאידך מאחר וגברים אחראיים משניים לצאצאים, כשיקול אבולוציוני, המנגנון הנשי שואף לבן זוג שיעניק ביטחון כלכלי לצאצאים וגברים מבוגרים מגיעים לביסוס כלכלי.
מסתבר שלפי מחקרים המנגנון האבולוציוני הגברי שתואר לעיל, לא מנוטרל אצל גברים הומואים ופועל באופן דומה לזה של גברים הטרוסקסואלים. בפרק 6 של הספר מתאר קנריק את תוצאות מחקר שערך בנושא :
גברים צעירים נמשכים לבני זוג צעירים שנראים פיזית מושכים ללא תלות במצבם הכלכלי. באותו האופן גברים מבוגרים נמשכים לבני זוג צעירים.
אבל כאן מגיעה ההפתעה! בניגוד לנשים הנמשכות לגברים מבוגרים כאסטרטגיית רבייה, גברים צעירים לא נמשכים לבני זוג מבוגרים ולמעשה ככל שגברים הומואיים מתבגרים ומזדקנים יותר, אסטרטגיות הרבייה האלה שתוארו מובילות אותם לתוך מלכודת הבדידות החברתית.
יצויין שהמחקר של קנריק וחבריו לא בחן נשים לסביות.
מה המשמעות של כל זה?
באטלר וקנריק אינם מספקים פיתרון אלא רק אנליזה וניתוח לסימפטומים קשים שמהם סובלים בני המגדר השלישי.
באטלר מתארת מחלה חברתית עמוקה יותר - פחד מהאחר. את המחלה הזו לא ניתן לרפא באמצעים תיאורטים ומחקריים. קנריק מתאר כשל באסטרטגיית הרבייה של גברים הומוסקסואלים שהיתה יכולה להיות מוצלחת לו גברים הומוסקסואלים מבוגרים היו נמשכים לנשים.
כך שהמסקנה העגומה שלי, שהמגדר השלישי לא רק נדחף חברתית לחיי הדרה חברתית ופוליטית עקב מנגנונים חברתיים שמרניים אלא גם לחיי בדידות הנובעים ממנגנונים אבולוציונים שלא עברו התאמה ושינוי.
"קוויר באופן ביקורתי", ג'ודית באטלר הוצאת רסלינג, 2007, 66 עמודים...more
המחברת פרופ להיסטוריה, עמדה לסיים עריכת תיקונים בספר שכתבה על העיר פשיה בימי הרנסס. בעת חיפושיה אחר חומר כתוב, מצאה רישום באהוצאת חרגול, 2002, 184 עמ´.
המחברת פרופ´ להיסטוריה, עמדה לסיים עריכת תיקונים בספר שכתבה על העיר פשיה בימי הרנסס. בעת חיפושיה אחר חומר כתוב, מצאה רישום בארכיון המדינה בפירנצה שהכיל את הכותרת :"משפט נגד הנזירה בנדטה קארליני מוולאנו אם המסדר של הנזירות התאטאניות בפשיה אשר התחזתה למיסטיקאית אך התגלתה כאישה חסרת מוסר".
הכותרת ריתקה את המחברת גם מאחר והניחה שהמלל "אישה חסרת מוסר" התייחס למעשי אהבהבים של עם גברים (דבר שהיה שכיח באותה התקופה).
אבל ציפתה לה הפתעה.
היא החלה לבחון את התיעוד שעמד בפניה, 100 עמודים המתעדים סידרת חקירות כנסיתיות לגבי חזיונות וניסים שהיו לכאורה לבנדטה קארוליני. החקירות למרבה ההפתעה גם כללו תיאור מפורט של יחסי מין שקיימה הראשונה, אבל לא עם גבר כפי שציפתה המחברת, אלא עם נזירה אחרת.
יש לזכור, כי בתקופה שבה התעודות עוסקות (המאה ה- 17) האישומים בדבר קיום יחסי מין בין שתי נשים היו חריגים. זו תקופה הידועה בהדחקת היבטים חשובים במיניות האישה המחברת מפרטת תימוכין למכביר לטענתה זו בפרק הראשון בו היא סוקרת את ההיסטוריה הידועה לה באשר למקרים של יחסי מין בין נשים. המחברת מפרטת קשיים שנבעו מערפול, בורות והעדר מינוחים הנוגעים לסיטואציה.
לאור זאת, ולאור העונש שהנזירה קיבלה בגין מעשיה, החקירה הכנסיתית בפרשת חייה של בנדטה קארוליני היוותה הזדמנות נדירה לראות באופן מפורט כיצד פעלו הגישות המערביות כלפי מניות לסבית. מהערת שוליים כתבה המחברת ספר.
הנושא למי ישקרא, גם מעניין מבחינת חייה של הנזירה בנדטה – המבוכת. המחברת סוקרת את פועלה וחייה של הנזירה מיום לידתה ועד יום מותה, תוך ציון הישגים מרחיקים לכת בגיל צעיר (30) כמו, הקמת מנזר וקבלת מעמד הסתגרות.
מי שמצפה לתיאור פורנוגרפי ומיני, מצפה לו אכזבה. נקודת המוצא של המחברת היא הדיון האם החזיונות של בנדטה מקורם באל או בשטן. הדיון במיניות ובאספקטים הלסביים, אם קיים, הוא משני ושולי ומרוכז בפרק הפתיחה של הספר בו המחברת כאמור סוקרת את ההיבטים של יחסים לסביים לפני העת המודרנית. גם ניתוח והדיון בטיב המעשים המגונים מורגש באופן קלוש (איזה שני עמודים וחצי) ולכן לענ"ד שם הספר אינו מצדיק את עצמו ונועד לצרכים פרסומיים בלבד.
הספר מתרכז יותר בתיאור עולם התרבותי והחברתי של מינזר הנשים, ניתוח מקומם של המינזרים הנשיים במערכת הכנסיתית. כן, ניתוח דק של מערכת היחסים בתוך המנזר הספציפי זה.
כמסמך היסטורי, זהו ספר מרתק, כתוב בלשון בהירה וקולחת. ממולץ בחום. ...more
נובלה עדינה ומרתקת על מפגש בין דוד, סטודנט קומוניסט ותומך במשטרו של קסטרו בקובה לבין דייגו, הומו, מאמין ומתנגד פוליטי למשטר כל זה על רקע קריאה בספריםנובלה עדינה ומרתקת על מפגש בין דוד, סטודנט קומוניסט ותומך במשטרו של קסטרו בקובה לבין דייגו, הומו, מאמין ומתנגד פוליטי למשטר כל זה על רקע קריאה בספרים אסורים במשטרו של קסטרו.
במהלך ההיסטוריה ידועים מקרים רבים של ספרים שצונזרו, הוחרמו ואף נשרפו.חלקם היו מפסגת האינטלקט האנושי. ספרים מהווים סכנה במשטרים רודניים, הם מעוררים מחשבות, רעיונות והמסוכן ביותר הם מעוררים שאיפות שיש מי שגם יצאו להשיג אותן.
המפגש שמתחיל כהתנגשות בין מזרח ומערב הופך מאוחר מידי לידידות אינטלקטואלית אמיצה במדינה בה הומואיים ומתנגדי המשטר נרדפים עד חורמה.
באחרית הדבר לספר , משרטט ירון אביטוב את המדרון החלקלק והאלים שממתין ליוצרים שיצאו בפרהסיה נגד קסטרו ומשטרו, אני חייבת להודות שזועזעתי עד עמקי נשמתי וגם התאכזבתי מהתמיכה הבלתי מסוייגת של גבריאל גרסיה מארקס ברודן הקובני.
מומלץ בחום, מאפשר להעריך את החירות האינטלקטואלית הנהוגה בארץ ולהנות ממנה יותר.
אל הספר "מוות על גדת הנהר" הגעתי דרך פרוייקט "ספרות גאה" , שנועד לקדם ולעודד ספרות ותרבות להט"בית (מה זו המילה הזו?! היא מופיעה באתר שלהם ולא ברורים לאל הספר "מוות על גדת הנהר" הגעתי דרך פרוייקט "ספרות גאה" , שנועד לקדם ולעודד ספרות ותרבות להט"בית (מה זו המילה הזו?! היא מופיעה באתר שלהם ולא ברורים לי ראשי התיבות) ואני שמחה שכך.
לטעמי מדובר בפרוייקט חשוב ובעל עיניין לאוכלוסיות מגוונות ויכול ליצור גשר בין עולמות, לצמצם את הבורות, הפחדים שקיימים, סטיגמות ולסייע בצמצום האפלייה המובנית נגד אוכלוסיות גאות.
הספר "מוות על גדת הנהר" הוא הראשון שהפרוייקט הוציא והוא נמכר גם כקובץ דיגיטלי שזה פשוט היה נפלא!
החיים של מיקי נייט לא סגו בשושנים, אביה נפטר כשהיתה צעירה, אמא שלה עזבה את הבית ומיקי נייט גדלה אצל דודתה ברוח הנצרות האדוקה. מיקי היא חוקרת פרטית וכשהיא לוקחת עבודה של איתור אח עשיר שנעלם, היא לא מתארת לעצמה לאן החקירה תוביל אותה.
עלילה קצבית, קולחת ואינטיליגנטית שלא מותירה רגע דל. קראתי את הספר בתוך מספר שעות ונהנתי מאוד. הספר בין היתר נוגע גם בשאלות חברתיות כמו הפער שבין עשירים לעניים, שחורים ולבנים, מעמדם של חד מיניים בחברה האמריקאית, שמרנות ושחיתות.
סהכ ספר טוב אבל האיכות שלו משתנה בין החלקים השונים. החלק הראשון ממוקם בשנת 1913, החלק השני אם אני לא טועה ב 1926, החלק השלישי ב 1965, החלק הרביעי ב 19סהכ ספר טוב אבל האיכות שלו משתנה בין החלקים השונים. החלק הראשון ממוקם בשנת 1913, החלק השני אם אני לא טועה ב 1926, החלק השלישי ב 1965, החלק הרביעי ב 1977 והחלק החמישי ב 2008. כתיבה שבחלקה מרומזת ודורשת מאמץ לא מבוטל מהקורא להסתנכרן על הדמויות ועל המיקום והזמן. אין ספק שהמאמץ הזה פגם לי בחוויה. היתרון שלו שהדמויות המרכזיות- דאפני ופול בריינט מרתקות.
הסיפור בבסיסו עוסק במשורר בינוני בשם סיביל ואלנס. הדמות של ואלנס יחסית שטוחה ואין לה עומק כי לצערו ולצער הקורא, המסכן נפח את נשמתו במלחמת העולם הראשונה באחד הקרבות וזאת עוד לפני שהספיק למצות את מעלליו. הפרט המרתק ביותר בה היא היותו חובב גברים בשנים שבהן לא הוציאו אף אחד מהארון. ססיל המסכן כתב כמה שירים לא מבריקים אבל שיר אחד שלו שמכונה two acres זכה להצלחה מפתיעה בשל שילוב בתים פטריוטים על המלחמה והשפעתה על בריטניה.
מכאן עלילה מתגלגלת לזיכרון של אירועים מאותו מפגש הרה גורל בשנת 1913 ולתוצאותיו. הגילויים המרעישים חלקם מתגלים לקורא כבר בתחילת הספר אבל בסופו מתגלים גילויים הרבה יותר מרעישים שהקורא לא היה חשוף אליהם וזה מפריע כי למעשה אין אמת אחת באירועים האלה. בסופו של דבר זה ראשומון כל דמות מציגה את נקודת המבט שלה וחלקן לא משתפות פעולה....more
Loading...
