לפני הכל אקדים ואומר: אני לא מסבירה את השירים שלי.
ראיתי פעם משפט שאמר בערך כך: מה שנכנס נכנס ומה שלא כנראה שלא צריך.
אם תרצו אשתף את החוויה, לא יותר מזה.
תהנו:)


שפכתי שיחי
לאוזני הים הגדול.
וסערות
צפו על פני המים,
כמו היו מבט ראשון של אלוקים בטרם נבראו המילים.
 
ימים אני אוחזת
בנשמתי מחוסרת ההכרה
בין השמיים לים
ומכריחה אותה להזרים לידי את מימיה.
 
ביני ובינה
(כך למדתי)
ים גדול מגמוא.
ביני ובינה
שמיים
וארץ,
ועולם שכולו מילה.

ב"ה יצא ספר\חוברת השירה שלי:)!!

כמה מפעים לחוש במוות
ובחיים ארוגים יחד.
באצבעות
כל ליטוף עוצם עיניים לרגע חי:
הקול מתפעם
והדופק נושם

והעיניים עצומות.

ולרגע
לרגע
הרגשתי במוות נושם לי מבין האצבעות.



בין עינינו
הים
הגלים
וריח מלוח של זמן
וחוף.

והגשם המקושט כמו דמעות של קשת
אוסף את הימים
ומנתק את הזמן.

ממבט למבט
קומט הים שבך מצחו
ובוער,
כלב שידיו כבולות.

לפעמים,
כשהמילים שלי נופלות על הרצפה
אני רוצה לנשק אותן ,לפני שיכאב.
ויש להן סימן סגול כזה,
כמו צבע שנשבר על הדף.
אני רוצה לנשק אותן,
לפני הנפילה הבאה.

**

ככה זה מרגיש לי כשהשירים שלי לא שלמים.

חוברת השירה שלי יצאה!!:) אם תרצו אשלח תמונה כשאקבל אותה

מילותיך נימוחות בפי
כאלף רגעי געגוע,
כנשמות המתגלגלות
על הלשון
חמות ורכות כלחם
כמו זה עתה נאפו על הדף.

ברכותו הנמסה של אושר רגעי
מצאתי, שבנשמתך הדבורה,
האלמותית,
ריחך חי לנצח.