הסתר הפנים :
בכל יום אנו מבקשים בתפילת שמונה עשרה: "השיבה שופטינו כבראשונה, ויועצינו כבתחילה".
מאז חרב בית המקדש, פסקה הנבואה מישראל, התבטלה הסנהדרין של שבעים ואחד זקני ישראל. איבדנו את הקשר הגדול ביותר שלנו עם הקב"ה. כיום אנו נמצאים בחושך רוחני, מבקשים עצה והכוונה, צמאים לשמוע את דבר ה'. על ניתוק הקשר הרוחני עם הקב"ה אנו בוכים ומתפללים. עליו נמשיך להתאבל עד ש-ה' ישיב את ביתו ואת נביאיו.
האם יש לך קשיים בפרנסה? קשיים במציאת בן/בת זוג? ייסורי הגוף או ייסורי הנפש? תפילות שלא נענות... לכולם מקור אחד: איבוד הקשר הישיר שלנו עם בורא עולם מאז החורבן.
לקב"ה יש חשבונות, הוא לא נטש אותנו, וכל מה שהוא עושה הוא לטובתנו, אך כל החשבונות הללו נסתרים מאתנו מאז הגלות. זהו הסתר הפנים עליו דיברה התורה: "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה" (דברים לא).
כשאבא מסתתר, הוא עדיין נמצא ושומר עלינו, רק שאיננו רואים אותו. איבדנו את הקשר הישיר עם בורא עולם. גם על זאת אנו בוכים, על החורבן האישי שלנו, על הסתר הפנים.
כל קושי שיש באמונה, כל בלבול שיש בעולם, כל כפירה ורשע שחוגגים סביבבנו, הכל מתחיל ונובע מהחורבן הרוחני שנגזר עלינו עד הגאולה.
אז אנו בוכים בתשעה באב, אנו בוכים על הקושי להתחבר לתורה והמצוות כבימי קדם, על האמונה הגלויה שהיתה ונאבדה מאתנו, אנו בוכים על אבא.
אין יום-זיכרון יותר אקטואלי מתשעה באב. אנו צריכים לשאול, לא כיצד לבכות, אלא כיצד לעצור את הדמעות.
כל צער, כל כאב גשמי ורוחני, כל הסתר פנים, כל תפילה שלא נענתה, כל חוסר ביטחון שחווית, כל רגש של קירבה שאיבדת בגלל החטאים הרבים והניסיונות - צרף הכל ביחד, והרי לך חורבן בית המקדש, המקור לריחוקנו, לעצבוננו וגזירותינו. על כך אנו בוכים ועל כך אנו מבקשים, שלא לבכות עוד בשנה הבאה.