משעמם לי 

כל אלו שאומרים מי שאוכל לבד מת לבד כדי לשכנע אנשים לחלוק...
לא הבנתי ...
ראיתם פעם מישו שחלק מהאוכל שלו ואז הם מתו יחד ?
ברור שמתים לבד !!!

תמצאו תרוצים יותר טובים ...

חחח יום טוב וחג שמח 

על הניסים

חיוב הזכרת על הנסים
בתפלת ערבית של ליל חנוכה (כלומר, בשנה זו, תשע"ז, ממוצאי שבת, בליל אמש), אומרים "על הנסים" בתפלה, בתוך ברכת ההודאה (מודים אנחנו לך וכו'), וכפי שנדפס בסידורים.


ואף על פי שבשעה זו של תפלת ערבית, רוב הקהל עדיין לא הדליקו נרות חנוכה, מכל מקום אמירת על הנסים אינה שייכת למצות הדלקת הנרות, ובפרט שבאמירת על הנסים אנו מודים לה' גם על נס הנצחון כנגד היוונים הרשעים, ולא רק על נס פך השמן, ולכן, גם בשעה שעדיין לא הדליקו נרות חנוכה, מזכירים על הנסים בתפלה. [ובשנה שחנוכה מתחיל בערב שבת, אין מזכירים על הנסים בתפלת מנחה של ערב שבת (חזון עובדיה עמ' קפח). אולם בשנה זו (תשע"ז) לא נתעכב בענין זה].


וכן בכל תפלות החנוכה, שחרית מנחה וערבית, וכן בתפלת מוסף של שבת שבתוך ימי החנוכה, יש להזכיר "על הנסים".


מי ששכח ולא הזכיר על הנסים 
אם טעה ולא אמר על הנסים בתפלה, הדין הוא כדלהלן:


אם נזכר שלא אמר על הנסים לפני שהזכיר את שם ה' בברכה (כלומר, עדיין לא הגיע למילים "ברוך אתה ה'", של ברכת "הטוב שמך ולך נאה להודות"), חוזר ואומר "מודים אנחנו לך, על הנסים ועל הנפלאות וכו', עד סיום נוסח "על הנסים", ואחר כך ממשיך "ועל כולם יתברך" וכו', עד סיום התפלה.


ואם לא נזכר ששכח לומר "על הנסים", אלא אחרי שהזכיר שם ה' בסיום ברכת "הטוב שמך ולך נאה להודות", הרי שהפסיד את אמירת על הנסים, ואינו חוזר שוב לומר על הנסים. (וכן אינו רשאי לסיים "למדני חקיך" ולחזור לומר על הנסים).


הזכרת על הנסים בסיום התפלה
וכתבו רבותינו האחרונים, האליה רבה והמאמר מרדכי, שמי ששכח בתפלתו להזכיר על הנסים, נכון שיאמר את נוסח על הנסים בסוף התפלה, כשמסיים "אלהי נצור", לפני "יהיו לרצון". וכך יאמר, "מודים אנחנו לך על הנסים" וכו', עד סיום הנוסח. ואחר כך יסיים את התפלה.


על הנסים בברכת המזון
גם בברכת המזון של חנוכה צריך להזכיר "על הנסים" בברכת ההודאה, כפי שנדפס בסידורים, לפני "על הכל ה' אלהינו אנחנו מודים לך". ואם שכח לומר "על הנסים", כל זמן שלא הזכיר את שם ה' בחתימת הברכה ("ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון"), יחזור לומר על הנסים, ואם הזכיר שם ה' שבחתימת הברכה, שוב אינו חוזר לומר על הנסים.


וגם בברכת המזון, אם שכח לומר על הנסים, נכון שיחזור לאמרו באמצע אמירת "הרחמן" שבסיום ברכת המזון, שיאמר, "הרחמן הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיה בן יוחנן" וכו'.


ולסיכום: יש להזכיר "על הנסים" בתפלה ובברכת המזון, בכל שמונת ימי החנוכה. ואם שכח לומר על הנסים, ונזכר לפני הזכרת שם ה' שבסיום הברכה, חוזר לומר על הנסים, ואם נזכר אחרי הזכרת שם ה', אינו חוזר לומר על הנסים, אלא בסיום התפלה או בסיום ברכת המזון, וכמבואר



נר שני של חנוכה 

הנר השני שייך למחשבות. המחשבה להידמות למחשבת הבריאה, הוא שמניע אותה למחשבות נקיות ולא מאפשר למחשבות שליליות להיכנס אליה, מפני שהיא יונקת את אנרגית הרחמים ממחשבת הבריאה וכל דין שעובר דרכה היא הופכת אותו לרחמים. כך, האדם תהא מחשבתו נקייה ואם נכנסת לתוכו מחשבה שלילית שמרחיקה אותו מבורא עולם, הוא צריך להפוך את מחשבתו לחיובית ולחשוב על הבורא יתברך שמו, בגדולת האל ופעולותיו הטובות להיטיב עם ברואיו. אדם שעושה עבודה עצמית, מבין  כי יש רע וטוב וכי חלק מן הטוב הוא גם רע. גם אם ראית עצמך במצב של רע, יחד עם זאת אתה מרגיש שהרע יחלוף מבלי שתסית פניך וההרגשה הטובה שתבוא תהיה כל כך טובה, כך שתפצה על הרע העכשווי.

הרע והטוב מדגישים ומשלימים זה את זה וכורכים אותם יחדיו במעגלי החיים. שני אלו אינם קיימים זה ללא זה. 

נר ראשון של חנוכה 

הנר הראשון שייך למידת הענווה. מידת הענווה לא מביטה לכיוון המיטיב שלה, מפני שמיטיבה מביט בה תמיד להיטיב עימה. לכן,  מידת הענווה מביטה תמיד לכיוון מטה, כך האדם שרוצה להתחבר למידת הענווה צריך להביט מטה לתוך עצמו. מידת הענווה מקורה בשכינה שקשורה  לכתר, שהיא תכלית הרחמים וכמו שהקב"ה יושב ומחכה שהאדם ישוב לדרך הישר ואינו מבזה שום בריה, אלא משגיח ומשקיף על כולם, כך צריך האדם להטיב עם כל נצרך. על ידי כך, האדם מסגל לעצמו תוך כדי למידה רגשית, יצירת הרמוניה במערכת היחסים שלו עם עצמו והסביבה, שמביאה  לניצוץ החיים להיפתח לקבלת אנרגית החיים.

כדי לעורר את ניצוץ החיים, עלינו להיות נקיים ופתוחים לקלוט את השמחה האינסופית של הניצוץ הנמצא בבסיס של כל אחד ואחד. כאשר נפעל מהמקום הזה, ההשתקפות תהיה מושלמת. גם הדברים שיקרו מסביבנו יהוו השלמה לאותה אנרגיית חיים של שלמות, אושר ושמחה ובמהותם יהיו אלה דברים של נתינה, קבלה, אהבה ותמורה, אשר לא ציפינו לקבל.