אחד הדברים המעניינים שמייחדים את החברה שאנחנו חיים בה היום, היא העובדה שמייחדים ימים לאירועים ונסיבות כשמנסים לומר אמירה מתקדמת כלשהי לגבי החברה. יש את מצעד הגאווה, בארה"ב מציינים את חודש ההיסטוריה השחורה, ופעם בשנה יש גם את יום האישה שאותו מציינים בכל העולם.
אבל בחברה באמת מתקדמת, במקום לציין את "יום האישה", היו עושים דברים אמיתיים שפותרים את הבעיות שהיום הזה מנסה להסב את תשומת הלב אליהן מלכתחילה. כי כשיש לכם חברה שמשתמשת במילים כמו "חופש" ו-"דמוקרטיה" אבל מפלה קבוצות מסויימות על פני אחרות – אז מה זה בעצם חופש ודמוקרטיה? אלה רק מילים. כמו שאנחנו נוהגים לציין, בוודאי שאנשים לא חופשיים, משום שהם רק חופשיים כמה שכח הרכישה שלהם מאפשר להם, הם חיים בדירה שהם יכולים להרשות לעצמם, ומקבלים את הטיפול הרפואי שהם יכולים להרשות לעצמם. זו לא חברה חופשית.
ואם נולדת תינוקת ואנחנו מתחילים לקרוא לה "הנסיכה הקטנה", שמים לה כובע ורוד, וקונים לה בובה וערכת בישול צעצוע, היא כבר לא יכולה להיות חופשייה בשום צורה – אנחנו כבר מתכנתים אותה, לתפקיד מסויים בחברה. כשאנחנו מראים לה סרטי דיסני, איפה שהבחורה מחכה לנסיך שיציל אותה, אנחנו מתכנתים אותה. למה היא מחכה לנסיך? למה היא לא מפשילה שרוולים וניגשת לעבודה? כי נשים וגברים הופרדו בחברה הזו, לתפקידים ספציפיים. אבל מה שהיינו עושים, בחברה מתקדמת, זה מייצרים יותר סרטים שבהן האישה היא הדמות הדומיננטית, לא רק הגברים כל הזמן, במקום להקדיש יום לדבר על כך שנשים צריכות להיות חזקות – תצרו יותר סרטים כאלה ותיצרו להן מודלים לחיקוי. אין מספיק מהם היום, ביחס לעשרות אלפי מודלים גבריים לחיקוי.
ואם בכל יום שאתם פותחים טלוויזיה ויש פרסומות, וחלק ניכר מהן מוכרים בגדים, בשמים, תכשיטים, מוצרי קוסמטיקה, צבע לשיער, קרמים נגד הזדקנות... אתם מייצרים נשים שעוסקות בטיפוח ובמראה החיצוני שלהן, חלק ניכר מזמנן הפנוי, במקום לעשות משהו משמעותי, ולהעשיר את חייהן. אותו הדבר לגבי גברים. אנשים היום יוצאים לעולם מסורקים, לבושים מתוקתק ונקיים, אבל מבפנים הם מטונפים לחלוטין. הם עדיין מחזיקים בערכים אליטיסטיים, גזעניים, סקסיסטיים, ומיליטריסטיים שמייצרים את רוב הבעיות היום - אבל הם נראים נהדר... הדבר בו החברה שלנו באמת צריכה להעסיק את עצמה הוא טיפוח שכלם וערכיהם של אנשים - לא המראה החיצוני שלהם - הדרך בה הם חושבים.
אז כשאנשים אומרים: "אין מה לעשות, ככה זה נשים, הן מתעניינות בדברים האלה" זה לא נכון, זו הדרך שבה הן גדלות בחברה הזו. כשנערה מגיעה לגיל מסויים ואמא שלה אומרת (וזה סיפור אמיתי): "למה את לא מטפחת את עצמך יותר? איך תמצאי גבר ככה? גברים אוהבים אישה מטופחת!" היא נתונה לפרופגנדה תרבותית. אל תאשימו את האמא, היא התוצר של הפרופגנדה של אמא שלה, ושל החברה עצמה. וזה מה שאנחנו עושים היום לנשים, מכל כיוון. בסרטים, בפרסומות, בדגש על המשקל הנמוך, שהופך נשים לאנורקסיות, אנחנו מייצרים את כל הבעיות האלה מלכתחילה.
אבל מה יעשו חברות מוצרי הטיפוח? הן לא מתעניינות ב"יום האישה", הן מתעניינות בלעשות כסף. אז איך אפשר לדבר על זכויות נשים בלי לדבר על המערכת הכספית שאנחנו חיים בה? מה שאנשים צריכים להבין: כל עוד כסף הוא תמיד השורה התחתונה, עסקים, גם אם הם יעשו קמפיין ליום האישה, בשורה התחתונה ינצלו כל נורמה חברתית, בין אם היא מועילה או מזיקה, וינציחו אותה, בשביל רווח כספי, באמת לא אכפת להם מההשלכות החברתיות. זה קשה מאוד לקחת אפילו את הצעד הקטן ביותר קדימה לעבר קידמה, כשיש אנשים שמרוויחים מהמצב הקיים. מעט מאוד אנשים חושבים על זה היום.
אז כשאנשים מדברים על כך שנשים וגברים צריכים לקבל יחס שווה, לא תקבלו את זה כל עוד אנחנו חיים בחברה שבה נשים וגברים כבר הופרדו. מרגע לידתם, נשים וגברים מקבלים יחס אחר. אם אישה שוכבת עם 2 גברים, היא ישר הופכת ל"שרמוטה". אם גבר שוכב עם 10 נשים, הוא "דון ז'ואן". מי כתב את הספר הזה? גבר. לזה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שהחברה הזו מלאה יותר בחרא מאשר עוף ממולא בשבת.
אם לחלקכם עדיין יש לכם קושי עם הנושא, באיים הפולינזים לפני כ-70 שנה, כולם היו מסתובבים ערומים. וכשגברים היו מדברים עם נשים, הם מעולם לא היו מביטים לאישה בחזה או בישבן – רק בעיניים. משום שהם היו שוחים עירומים מילדותם ועד בגרותם, והם לא פיתחו התייחסות מיוחדת לגוף האישה. וכשאישה הייתה עוברת ליד שני גברים, הם מעולם לא היו מתלחששים "הי, תסתכל על זאת, איזה שדיים..." - אף פעם! ואם הייתם מציגים בפניהם תמונות של נשים ערומות לא הייתה לזה משמעות עבורם. זו הדרך שבה הם גדלו שיצרה את המצב הזה. אז כשאנשים מדברים אתכם על "טבע האדם", "ככה זה גברים", "ככה זה נשים", הם לא יודעים מספיק על הגורמים שמעצבים את ההתנהגות של האדם, ואת יסודות התרבות שלהם עצמם.
אז החברה שאנחנו חיים בה, על אף שמכנה את עצמה "החברה המודרנית", "עולם הנאור", ובעוד כל מיני שמות תואר מחמיאים, היא פרימיטיבית ונחשלת בכל הנוגע לעיצוב החברתי שלה. המנהגים שלנו, ההרגלים החשיבתיים שלנו, הנורמות שלנו, השפה שלנו, כולן עוצבו בעבר הרחוק והם טרם עודכנו. אנו ממשיכים לסחוב איתנו נוהגים וערכים מזמנים פרימיטיביים, כמו גם את המערכת הכספית עצמה.
אז אם אתם רוצים חברה שבה האישה היא לא תכשיט שהגבר מסתובב איתו, אם אתם רוצים חברה שבה נשים וגברים הולכים לעבוד בכל סוגי העבודות, ומרויחים שכר שווה, אם אתם רוצים חברה שבה גברים לא מסתובבים כל היום ומוטרדים מכך שהם לא קיבלו מספיק מין, ומטרידים נשים, אם אתם רוצים חברה שבה לא צריך "יום האישה", משום שנשים וגברים מקבלים יחס שווה, אתם צריכים להתחיל לחשוב על מערכת חברתית חדשה לגמרי. ובמקום לעבוד כארגונים נפרדים: אחד למען "שוויון בחלוקה", אחר למען זכויות נשים, זכויות מיעוטים, איכות הסביבה – לעבוד על המערכת עצמה, שמייצרת את הבעיות האלה מלכתחילה. לקטוע את מעגל הקסמים הזה שבו התרבות מנציחה את עצמה, ולעצב חברה לאדם שבה הבעיות האלה לא קיימות. פרויקט ונוס מציע מערכת חברתית שלוקחת את כל ההצהרות על גבי נייר, כל מגילות זכויות האדם, כל ימי הציון למגזרים שונים בחברה, כל ההרגלים המילוליים של רפורמטורים חברתיים, והופכת אותם למציאות.
אנחנו מבינים שקשה מאוד לרדת לסוף דעתנו במאמר אחד, ומזמינים אתכם להעמיק עוד בהצעות של פרויקט ונוס.
אם אהבתם, שתפו את הפוסט, עשו לנו לייק, ואם התעניינתם ועדיין לא הגעתם לערב המבוא של פרויקט ונוס, אתם מוזמנים לסמן את הגעתכם ולהישאר מעודכנים באיוונט:
https://goo.gl/mQ3Th7
