אמר האומר "לולי המשתגעים נשאר העולם
חרב". ומה מאוד נמרץ דברי האומר "לולי השוטים היה העולם חרב". ואמר החכם "לולי המשתגעים היה העולם חרב".

וכוונת האמירות איננה כפי שחושבים רוב המשתמשים בה, לומר שיישובו של עולם התקיים רק הודות למשוגע איש הרוח, להוזים וחולמי החלומות. כוונת הדברים, כי כל העוסק ביישובו של עולם עובר וכלה, בוודאי אינו אלא שוטה, משתגע וחסר-דעת. אלא מי שמוסר נפשו למען יישובו של עולם וייחשב בפני העולם כמשוגע ושוטה, הוא האדם ה"משוגע" שבגינו קיים העולם.


לא כל המעלה כתובים חכם הוא
לא כל הכותב הרהורים דרכו אמת.
ואף יותר מכך אולי הוזה הוא דברים
ואולי דבריו שקריים כנבואת שקר.

לעומתו לא כל הנראה כמשוגע
אכן הוא משוגע כפי הנחזה בעיני האדם
כי האיש אשר יחשב משוגע לדעת העולם
הוא הנורמלי והסובבים הם המשוגעים.


באמת שלא רציתי ביום הזה להתעמת עם אנשים ודעות, אבל כשאלוף בצה"ל פולט דברי הסתה כנגד בני עמו ביום השואה אסור להחריש.
יאיר גולן, את סיפורי הזוועות בשנים ההם שנות החושך, שמעתי מאבי שכילד חווה בגרמניה את עליתו של היטלר ימ"ש לשלטון, ומאימי שחוותה את מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, ועוד קודם לכך בגטו שבקרפטים.
בוש לך יאיר גולן, וזכור אמרו "חכמים הזהרו בדבריכם, שמא מהם תצא תקלה".

"וכל האהבות שבות לפרוח בי", שיר שכולו תקוות ואופטימיות.

בחדר סגור ארבעה נרות דלקו לאיטם. הכל סביב היה כה שקט, אפשר היה לשמוע לחשם.

אמר הנר הראשון: "אני נר 'השלום'! מעטים מדי עושים מעט מדי לקיומי, אני חש שהימים שלי מעטים וקיצי קרב..." להבתו דעכה לאיטה עד שנפחה נשמתה...

אמר הנר השני: "אני נר 'האמונה'! לדאבוני הרב מסתדרים היום בלעדי, אינני מוצא הצדקה כלשהי שאוסיף לדלוק עד סופי..." כשסיים הנר את דבריו נשבה רוח קלה וכיבתה אותו...

הנר השלישי חיכה בסבלנות לתורו ואמר בצער: "אני נר 'האהבה'! אין בי עוד כוח להוסיף ולדלוק, האנושות חדלה להעריך נכונה את חשיבותי - האנשים הפסיקו לאהוב אפילו את הקרובים להם ביותר".
מיד לאחר שסיים לומר את דבריו נפח את אורו.

אל החדר נכנס ילד קטן והבחין בשלושת הנרות הכבויים. "אתם אמורים לתת מאורכם עד כלותכם" אמר הילד ולא הצליח לעצור את פרץ דמעותיו.

ואז אמר הנר הרביעי: "אל חשש פעוטי, כל עוד דולק אני שנינו נצליח לשוב ולהצית את הנרות הכבויים, אני נר 'התקווה'!". בעיניים בוהקות, לפת הילד בנר 'התקווה' והצית בעזרתו את הנרות הכבויים...

אלפיים שנות גלות עבר העם היהודי, בו הוא היה נרדף ומדוכא, מעונה וכואב... אלפיים שנה של תקווה, של ציפייה לגאולה... התפילות והתחינות, התקוות שלא כבו מעולם הביאו את העם הזה אל תחילת גאולתו, אל ארץ אבותיו... אל ארץ ישראל. היו זמנים בו כל הנרות כבו, נר השלום, האהבה ולעיתים גם האמונה, אך מה שהצית את הכל היה נר התקווה.

ללא תקווה הייאוש משתלט, ללא תקווה נעלמת המטרה... בכל דרך בחייך תמיד תהיה תקווה, גם בחושך, גם בשיא הכשלון והנפילה המשך לקוות. כוון את התקווה שלך אל בורא עולם, קווה אליו ושוב קווה לישועתו, בסוף הוא יוציא אותך מגלות חשוכה לאור גדול, מאובדן דרך אל דרך המלך...

יום טוב, חג שמח ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל. אמן!



ליום העצמאות ה-68 של מדינת ישראל❤🌷💜

מי לא אוהב לרקוד הורה
אז הנה השיר "הורה הרים".