"יהודי של פשטות, אבל פשטות ענקית"
טוביה אריאל
שתים עשרה שנה להסתלקות הצדיק הירושלמי ר' אושר פריינד. "ר' אושר אמר, שאם היה רוצה היה יכול להיות האדמו"ר הכי גדול בעולם, אבל הוא לא חיפש את זה"
לפני שתים עשרה שנה, במוצאי יום הכיפורים תשס"ד, נסתלק לגנזי מרומים הצדיק הירושלמי הרב אשר פרוינד, המכונה בפי תלמידיו - רֶבּ אוּשֶׁר. לכבוד הילולת הצדיק שוחחנו עם יואל (שם בדוי מסיבות אישיות), מחסידיו של הרב פריינד, אשר זכה להסתופף בצילו בהיותו בחיים. יואל סיפר לנו קצת על ר' אושר ופועלו, ועל חסידיו הממשיכים את דרכו עד היום.
"ר' אושר זה משהו שאי אפשר לתאר אותו במילים", פותח יואל. "מי שזכה להסתופף בצילו יודע שאצל ר' אושר הכל היה בפשטות, אבל פשטות ענקית. ידעת ש"כל רז לא אניס ליה", ידעת שמדובר ביהודי שמסתכל עליך ויודע את כל אשר בנשמתך, אבל מצד שני הכל היה בפשטות הכי גדולה שיש", מספר יואל בהערצה.
"יש לי חבר שגדל בחצר חסידית ידועה, ולפני החתונה הוא הגיע להתברך". מספר יואל על מנת להמחיש לנו את פשטותו של ר' אושר. "החבר הגיע לביתו של הרב, והוא רואה יהודי עם זקן לבן ארוך, מחלק אוכל לאנשים. החבר תיאר לעצמו שכנראה מדובר במשב"ק (משמש בקודש) של הרב או משהו דומה. הוא בכלל לא התייחס אליו, ורק רצה להיכנס אל הקודש פנימה, אל הרב. פתאום אומרים לו 'הנה, זה ר' אושר' היהודי פשוט התמוטט, הוא לא האמין שהיהודי הפשוט הזה הוא ר' אושר".
ר' אושר פריינד נולד בשנת תר"ע ונפטר כאמור במווצאי יום הכיפורים תשס"ד. ר' אושר נודע בדרכו המיוחדת בעבודת ה', השמה דגש על שפלות האדם ו"ביטול היש", וכן בסיועו הרב לנזקקים. בנוסף מוכר הרב כמי שהקים את מוסדות החסד 'יד עזרה', הפועלים עד היום בהנהלת חסידיו.
 | "היו מופתים, אך זה לא העניין"
לדברי יואל, ר' אושר אמנם היה ידוע כבעל מופת אך מבחינת חסידיו זה ממש לא היה העניין. "ר' אושר היה משהו הרבה יותר גבוה, לפעמים גם הרבה מעל ההשגה שלנו" מסביר יואל. "ר' אושר תמיד דרש מאיתנו המון, אם עמדנו בזה או לא זה כבר עניין אחר אבל אצלו תמיד היה רף מאוד גבוה. מי שהיה אצל ר' אושר ידע שה'רוח הקודש' וה'מופתים' זה ממש לא העניין".

הרב אשר פריינד זצ"ל
יואל מספר כי גם כיום, שתים עשרה שנה לאחר הסתלקותו של הרב ממשיכים חסידיו את דרכו, אם כי אין ממש קהילה מאורגנת. לדבריו ר' אושר העדיף שחסידיו יתפזרו ויפיצו את דרכו המיוחדת לכמה שיותר יהודים. "יש כמה בתי כנסיות בירושלים, אבל סך הכל ר' אושר העדיף שלא יהיה מקום שיקרא על שמו ועל שם קהילת 'יד עזרה'. הרב רצה שתהיה פריסה, שיפיצו את הדרך שלו בעולם".

"אדמו"ר אחד שהיום הוא מוכר כאדמו"ר חשוב, היה מתפלל בצעירותו אצל ר' אושר. סיפר לי יהודי שנכח במקום בשעת מעשה, שפעם אחת ראה את אותו אדמו"ר משוחח עם ר' אושר כשעה וחצי, ובסוף השיחה הוא אומר לרב, "עכשיו אני עוזב הכל ובא אליך". אבל ר' אושר לא הסכים, הוא אמר שיישאר במקום שלו, ומשם ידבר מהדרך שלו בעבודת ה'" מספר יואל. "ר' אושר אמר פעם, שאם היה רוצה היה יכול להיות האדמו"ר הכי גדול בעולם. אבל הוא לא חיפש את זה, העיקר אצלו היה הפצת המעיינות, והדרך של דביקות בה' יתברך".
"הדרך של ר' אושר היא 'כליל תקטר' - שנזכור שכל מה שסובב אותנו זה אמצעי להתקרב אל ה'". אומר יואל, שלא יכול להתאפק מלהפיץ את דרכו הרוחנית של רבו. "אם זה ירידה או עליה, מה שלא יהיה, כל דבר הוא דרך ואמצעי כדי לקרב אותנו אל ה'. אם נכשלתי אני רואה שאני לא יכול, אם הצלחתי אני מודה לאבא שהביא לי הצלחה, כי איך יתכן שאני אצליח, הכל מקשר אותי אל ה' יתברך" מסביר יואל.
את ההתקשרות לרבם ממשיכים התלמידים בהמשכת מפעליו של הרב עד היום "בראש השנה במירון יש מנין של כמה מאות אנשים ב'צריף' שהקים שם ר' אושר. המניין בראש השנה במירון היה מאוד חשוב לרב. קוראים לזה 'הצריף' אבל מדובר במבנה של מאות מטרים, וגם שם צר המקום להכיל. מדברים שלקראת השנה הבאה, כבר ירחיבו את הצריף על כל המתחם. בנוסף, בכל שבת מברכים יש קיבוץ גדול במירון".
 | ר' אושר איננו, אך מפעל החסד ממשיך
בנוסף השתרש אצל החסידים מנהג מר' אושר שנמשך עד היום בו מתאספים לאמירת סליחות ביער. מנהג נוסף הוא, שכל שבוע נוסעים לקברי צדיקים להתפלל כל אחד על עצמו, ועל כל עם ישראל.
מלבד ההתכנסות של תלמידי הרב בינם לבין עצמם, ממשיכים התלמידים גם את מפעלי החסד של הרב. בימי חייו של ר' אושר שימש ביתו כבית תמחוי לאורחים רבים באופן ספונטני וכיום כבר מדובר בבית תבשיל מאורגן המספק מאות מנות ביום לאנשים חסרי אמצעים.
בנוסף, ממשיכים תלמידיו את הנהגתו של ר' אושר, בעידוד וחיזוק יהודים הסובלים ממחלות נפשיות. בכל ערב חג, ובזמנים נוספים בשנה, יוצאים תלמידי הרב לבתי רפואה, בדגש על מקומות המטפלים באנשים הסובלים ממצוקה של בעיות נפשיות, ומחזקים ומעודדים את החולים, אם בדרך של שירה וריקודים עם כלי נגינה, ואם באופן של שיחות אישיות עם החולים.
"ר' אושר הוא הראשון שהמציא את ה'ריפוי בעיסוק'" מחדש לנו יואל. "לא מדובר באנשים שסובלים מבעיות של רמת משכל נמוכה או פיגור, אלא באנשים שיכולים להיות בעלי רמת משכל אפילו גבוהה מאד, בעלי תארים אקדמאים, ואך על פי כן נאלצים להתאשפז לעיתים קרובות בבית החולים. ר' אושר לימד אותנו להיכנס למקומות האלה, לעודד את האנשים, ולתת להם את הכלים לדעת שהם יכולים להתמודד ולצאת מהמצב שלהם. ר' אושר היה הראשון שפתח מסגרת ליהודים כאלה, מסגרת שתוציא אותם מהמצוקה שלהם, ותוביל אותם למסלול של חיים נורמטיביים".
 | "ר' אושר הוא דרך, לא נקודות"
נקודה נוספת שמאפיינת את תלמידיו של ר' אושר, היא הפתיחות והקבלה של כל יהודי בחום גדול, בלי קשר לשאלה של איך הוא נראה, או איך הוא מתלבש. "כשסרוג נכנס לחסידות בעלז למשל, הוא מרגיש שזה לא המקום שלו, ואותו דבר יהיה גם במקרה הפוך, אבל אצל ר' אושר, התופעה הזו לא קיימת", מסביר יואל. "ר' אושר הסביר פעם, שמי ששורש הנשמה שלו קשור למקום הזה, ימצא לעצמו מקום, ולא משנה מאיפה הוא בא, ובאמת אפשר למצוא בין תלמידיו של ר' אושר אנשים מכל זרמי היהדות. אפילו אנשים שהגיעו ממקומות מאוד רחוקים כמו השמאל הרדיקאלי ומקומות דומים, מצאו את עצמם בקהילה, והיום כבר אי אפשר לזהות אותם. הסיבה לדבר הזה היא, שכולם מאוד אוהבים אחד את השני, ומתייחסים לכל אחד כשווה בין שווים. לא אומרים שאם מישהו נראה אחרת, אז צריך להתייחס אליו באופן שונה", מסביר יואל.
לסיכום שאלנו את יואל אם יש נקודה מסוימת שהוא לקח מר' אושר, "בכנות גמורה, כל החיים שלי", הוא עונה מייד. "זה כל העבודת ה' שלי. כל מה שאני לומד בספרי החסידות, להוציא את זה אל הפועל זה מר' אושר. לדעת שיש לי תפקיד בעולם, לדעת שה' מוביל אותי, קשה לי להגיד נקודה ספציפית ר' אושר היה דרך, לא נקודות", הוא מסיים.

יענק'לה, קום! הבית בוער!
 
לפני מלחמת העולם השניה התאספו כל הרבנים באיזור להחליט מה לעשות, כי ראו שעומד להיות אסון ולא ידעו איך למנוע את זה. אז עשו את האספה של כל גדולי הדור, וכל אחד אמר מה שהוא חושב. אחד אמר שצריך להגיד יותר תהלים, אחר אמר צריכים לשמור שבת יותר, השלישי אמר שצריכים לדייק יותר על כל מיני דברים אחרים, הרביעי אמר שצריכים ללמוד יותר וכו', האחרון שדיבר זה היה הפונוביז'ר רב, (הרב מפונביז' זצ"ל). והוא סיפר שהיתה שריפה בבית של יענקל'ה. יענקל'ה ישן בפנים. וכולם באו לראות מה קורה. האש היתה מאד גדולה, והיה מאד מסוכן, והבינו שיענקל'ה בטח נמצא בפנים, אז התחילו להחליט מה לעשות. אז אחד אמר שהוא ילך להביא דלי, השני אמר שהוא יביא את המים וגם את הדלי, וכל אחד אמר מה שהוא עומד לעשות. אבל אחד אמר: 'מה אתם מבזבזים זמן?!', תצעק, תצעק: 'יענקל'ה תתעורר, תצא, תצא, יענקל'ה, זו סכנה! תצעק, תצעק.
 




יענקל'ה – הוא הסביר, זה עם ישראל שנמצא בסכנה. אבל הם ישנים. הבית בוער – אבל יענקל'ה ישן. אז מה לעשות? להתחיל להתקשקש, להגיד יותר תהילים וכו', תצעקו, תעירו אותו, שיקום על הרגלים ושיברח מן הסכנה.
 
וזה המצב שלנו היום. בעוד כמה ימים זה יום כיפור. זה יהיה יום-כיפור לא-רגיל. אמנם יהיו אנשים שזה יהיה בשבילם יו"כ רגיל ביותר, כי הם ישנים. הכל בוער מסביבם – והם ישנים. אבל האלה שמבינים שצריכים להתעורר ולעשות את רצון ה', ולהפסיק עם כל השטויות שלא שייכים להקב"ה, ולהפסיק ללכת ממש נגדו, בקדושה, בלימוד, ובכל דבר, ובודאי ובודאי בצניעות, אז כל אלה, ימשיכו לישון. ואלה שיתעוררו – יהיה להם הרבה יותר קל. כי הרבה יותר קל יהיה למי שמתקרב לה', מי שלא מתקרב לה' – הוא ימשיך לישון, וישרף עם הבית, ה' ישמור.
 
ומה אנחנו צריכים לעשות? לצעוק עד לשמים, לבקש מהקב"ה תציל אותנו, ולהגיד לאחרים כמה שהם בסכנה. נכון, יש הרבה שלא ירצו לשמוע, אבל עוד מעט, ואני מתכוון לעוד מעט, לא שנים. שבועות, ימים, אנחנו נראה כאלה דברים משונים, ומפחידים, שאנחנו בע"ה נתחיל להבין שהעולם - זה משהו אחר ממה שחשבנו, ואנחנו חיים בשקר, ואנחנו חייבים להוציא את כל השקרים שהכנסנו בתוך עצמנו, ולתוך ביתינו, ולתוך החיים שלנו.
 
נצטרך להוציא שקר-שקר, ולהגיד: 'אני רואה שזה שקר, תסתלק, אתה שייך לסיטרא-אחרא, תסתלק ממני!' והיהודים האמיתיים יתחילו לחזור ממש לאמת, ולצניעות כמו שצריך, לאהבת ה' כמו שצריך, לאהבת עמ"י כמו שצריך, וללימוד אמיתי, לא מה שהם קוראים היום 'לימוד', לעשות את רצון ה' כל הזמן, כל הזמן. לחיות אך ורק בשביל זה. וזה לא ישעמם להם. הם לא יצטרכו חופש מזה. הם לא יצטרכו ללכת לטיולים כדי לנוח מהלימוד, או לנוח מהאידישקייט (היהדות) שלהם, כי זה מה שיתן להם את הכוחות, ולא השטויות של הטיולים, ולא הבתי-מלון, ולא את כל אלה, כל הדברים האלה שהם שטחיים, וגויים, וטיפשיים.
 
היהודים היום אפילו אלה בלי הכסף, העניים יחסית, התרגלו לחיים השטחיים, לאידישקייט השטחי, הפלסטי, ששייך לעולם שלנו היום. וזה לא אידישקייט, ואתם חייבים-חייבים לחזור לאמת ולרדת בגשמיות, אנחנו לא נצטרך להוריד את הגשמיות, ה' עומד להוריד לנו את הגשמיות ליותר גרוע מאשר לפני מאה שנה, ליותר גרוע מאשר לפני מאתים שנה. תהיה לנו בעיה של אוכל, בעיה של מים, בעיה של חשמל, אני לא יכול אפילו להגיד את כל הבעיות שיכולות להיות. נצטרך לחיות אך ורק בביטחון על הקב"ה.
 
ויהיו אסונות ענקיים בעולם. לא יהיו כל כך קשות בארץ, אבל גם כן, אבל בכל אופן ארץ ישראל לא תהיה פגועה קשה. וכל העולם יהיה פגוע קשה מאד. חלק קשה כל כך שלא ישאר כולם, וחלק שיהיה פגוע קשה, אבל עִם משהו שאפשר להגיד שזה עוד משהו ששייך לטבע שנשאר. אבל מעט מאד אנשים ישארו. ואתם צריכים להבין את זה.
 
אז תגידו: 'לא, אנחנו לא רוצים לפחד, לא רוצים לשמוע את זה, אנחנו חוזרים בתשובה, וזה הכל. בטוחים בה'. שטויות. אתם ישנים. רק מעטים יש שלא ישנים, הרוב ישנים. ואני אומר לכם את זה כי אתם חייבים לפחד, כי שום דבר אחר לא מזיז אתכם. אתם תקועים בבוץ, בבוץ שלכם, ואתם לא יכולים לצאת מזה, אתם לא רוצים לצאת מזה, וזה מה שמדאיג הכי הרבה. יענקל'ה! תקום, תקום! האש בוערת! אתם לא מבינים?? אתם לא מבינים??? האש בוערת! האם אתם לא מרגישים את העשן?! לא מרגישים את החום?! תקומו, תקומו! אנחנו נכנסים לתקופה מאד-מאד קשה. וכבר יש קשיים, אבל זה יהיה הרבה יותר קשה.
 
אמרתי לכם ברור: יש קבוצה של רשעים שכבר שולטים על כל הארץ, אמנם הקב"ה הוא השולט הגדול, אבל הוא נתן להם להרגיש מאה אחוז שהם שולטים. הם לא מפחדים מכלום, בודאי לא מפחדים מהקב"ה, ה' ישמור. אבל אנחנו מפחדים מהקב"ה, ובגלל שאנחנו צריכים לפחד מהקב"ה, אז אנחנו ננצח. אפילו שאנחנו אפס לעומת הכמויות של הרשעים. הם המונים-המונים, מיליארדים-מיליארדים. וכמה אנחנו? מעטים מאד. ובכל זאת, מפני שאנחנו מפחדים מהקב"ה, ואוהבים את הקב"ה, ומשתדלים לעשות את רצונו – אז אנחנו ננצח. אנחנו ננצח. לא בכח הזרוע החזק שלנו, אלא בעבודת ה', בלעבוד את ה', באמת, עם כל הלב, עם כל המהות, עם כל המחשבות, לעבוד את ה', ולעשות תשובה.
 
אני רק יכול לבקש מכל יהודי ויהודי, ללכת לבית-הכנסת, או נשים שאינן הולכות לביהכנ"ס, לא משנה, אפשר גם בבית. להתבודד עם עצמכם, אפילו בבית-כנסת, ולעשות תשובה. תפתחו את הלב, את השכל, תפתחו את הקישקע'ס (הקרביים שלכם) ותוציאו את הרעל שנכנס מדורי-דורות. ויש הרבה הרבה דברים שזה כאילו רצון ה', אבל זה שום-דבר, אין לזה לב, אין לזה שכל, אין לזה אהבת ה' ולא אהבת תורה. זה רק בחוץ (כלומר שזה שטחי בלבד). יש לנו דור של הרבה ילדים ממש מחוספסים (גסים) ולא קרובים להקב"ה, רק 'כאילו'. בחורי ישיבה שכאילו הם צדיקים, והם לא צדיקים, עושים כל מיני דברים שזה אסור, וראשי הישיבות לא שמים לב לזה. יש ישיבות שלוקחים כסף מהגוים בשביל הישיבות, אז כמה זה יכול להיות טוב?
 
אוי, עמ"י, עמ"י, אנחנו במצב קשה. יש לנו ויכוחים בינינו, ואני לא מדבר על החילונים, אני מדבר על החרדים. החרדים - יש להם מלחמות אחד-עם-השני, שכאילו זה לשם-שמים, וזה בכלל לא לשם שמים. אנחנו לא מוצאים אפילו פוסק אחד שאפשר לסמוך עליו, אולי פה-ושם משהו. ואנחנו לא מוצאים רבנים, בשפע בודאי שלא, אולי פה ושם, אבל בדרך כלל לא מוצאים מי שאפשר לסמוך עליהם. הכל נהיה מדולל, מדולל. מדולל – ולא כמו שפעם.
 
אני שוב אומר: אנחנו חייבים ביום הכיפורים הזה לצעוק לשמים, בצעקה גדולה, ולבקש מהקב"ה להציל אותנו, ולהגיד להקב"ה שאנחנו רוצים לחזור, שהוא רק יראה לנו את הדרך.
 
אבל מי שלא יצעק, אפילו בצעקה שקטה בתוך הלב שלו, בתוך השכל שלו, בין מי שצועק בשקט, ובין מי שצועק בקול, ומי שבוכה, ומי שמשתדל להתקרב לה', - האדם הזה הוא שינצל, היהודי הזה ינצל. אבל אלה שלא מאמינים באמת - עכשיו זה יהיה המבחן שלהם. הם יראו סכנה כאילו שישנה פה, ויש סכנה פה, כבר יש סכנה פה, הרוסים יושבים בסוריה, והם יותר ויותר מכניסים חיילים שם, והם נלחמים באותו הצד של האיראנים. אל תדאגו, עוד מעט מישהו פה ישתלט על ארץ-ישראל, וזה יהיה או הרוסים או האמריקאים או האו"ם וכו' אבל זה חייב להיות, כי המשיח לא יקח את השילטון מן הציונים, אז זה חייב להיות. אבל מי שצועק להקב"ה, ומבקש את עזרתו לעשות תשובה  - הוא יחיה, הוא יחיה. ומי שלא – הוא יברח לחוץ לארץ, והוא ימות עם הגוים.
 
זה מפחיד, נכון, ואתם לא אוהבים לפחד, אבל יענקל'ה, האם יותר טוב להישרף בתוך המיטה שלך?! תקום, יענקל'ה, תקום! ה' רוצה אותך, ה' רוצה להציל אותך! אל תעשה לו בעיות! וכל אלה שקמים ורצים החוצה, מחפשים את הקב"ה - כל אלה ינצלו.
 
ואני רוצה לספר לכם שבית-המקדש, כבר בנוי! זה כבר בנוי ומוכן. ואיך זה ירד מן השמים? מה זה 'השמים'? אנחנו תמיד מסתכלים למעלה שזה השמים. זה לא אומר ש'השמים' זה למעלה בדיוק. זה רק שאנחנו לא רואים. כל אלה שנפטרו – הם לידינו. ישנה מחיצה, אנחנו לא רואים אותם. אבל הם לא רחוקים מאיתנו, הם קרובים מאד אלינו. ויש כמה וכמה מימדים של העולם הבא, ויש מימדים של העולם-הזה שאנחנו לא רואים.
 
ובית המקדש, יום אחד, כאשר משיח יתגלה והמלחמות תסתיימנה, פתאום נגיע לכותל, נסתכל למעלה, ושם יהיה בית-המקדש! לא נצטרך להתחיל לבנות אותו, הוא יהיה שמה. ואיך זה יהיה? כי ה' יוריד את המחיצה, הוא פשוט 'יוריד את המחיצה', ונראה את האמת. וכל אלו שיקומו לתחיה, תחיית-המתים, הם יֵצאו, כן, מהקברים שלהם, ויבואו. אבל גם הדבר הזה, זה יהיה שה' יוריד את המחיצה, את המחיצה שעומדת בינינו לבין אלה שהלכו לעולמם. אני לא יודע איך להסביר לכם יותר ברור את זה, אבל זה יהיה נס ענק. וזה יהיה כל כך טוב לראות, ולהרגיש שזה היה שוה כל הגלות המר הזה, וכל השנים, אלפי השנים הקודמים, מאז אברהם-אבינו עד עתה, או למעשה מהאדם-הראשון עד עכשיו.
 
האדם-הראשון חטא בחטא של חוסר-ביטחון בהקב"ה. ואנחנו ירדנו, אבל לא בדיוק 'ירדנו', עשינו מעגל מן הזמן הזה של האדה"ר ועד עכשיו הגענו פשוט בחזרה לאותו-המקום: בעיה של ביטחון בהקב"ה. אנחנו עכשיו נעמוד במצב קשה ביותר, ואנחנו נצטרך לסמוך על הקב"ה. שבע וחצי מיליארד גוים יש בעולם הזה! ואנחנו? מי יודע אם זה חצי-מיליון. אני לא חושב, אולי כן, אבל מעט מאד לעומת הגוים. ואנחנו נצטרך לסמוך אך ורק על הקב"ה, ולדעת שהוא יציל אותנו. וזה לא יהיה פשוט. מי שעובר את 'המבחן הפסיכומטרי' הזה – ינצח ניצחון ענק! הוא יעשה את התיקון של האדם הראשון ואשתו. ואז סוף סוף ה' יכניס אותנו לגן עדן. אנחנו נשלים את התיקון של האדה"ר, ואז סוף סוף – יפתח את הגן-עדן האמיתי ונגיע, ניכנס פנימה. אתם מבינים? אנחנו צריכים לבטוח בה', ואם לא נתחיל עכשיו לעשות בזה, ולהשתדל – אז אנחנו לא נבין את זה אף פעם. ואז היענקל'ה שיקום ויצא מהבית – ינצל, והיענקל'ה שלא ירצה להתעורר – הוא ישרף עם המיטה שלו. זהו.

אם יש למי שהוא  איזה סוכה ישנה שלא צריך כי לי אין כסף ואמצעים לבנות סוכה ! 2X2 

התקשורת מסיתה לרצח יהודים !!

 10 שנים לשיעורו של הרב כדורי: "התעברה נשמת המשיח שנמצא בישראל ופועל!"
 
ביום הכיפורים לפני עשר שנים: י' בתשרי ה'תשס"ו / 13.10.2005: 
 
 בישר הרב כדורי על התעברות נשמת משיח באדם מישראל
 
ולאחר שבועיים (שבת כ"ו תשרי) בשיעור הקבלה הקבוע שנמסר לפני תפילת מנחה של שבת בנושא "קווים לדמותו של מלך המשיח", העביר הרב כדורי את הפרטים המדהימים הבאים על מלך המשיח:
אנו כבר נמצאים בתקופה הראשונה של משיח בן דוד. בתקופה זו עסוק המשיח בקירוב רחוקים אל עולם התורה. הרב הסביר כי "התהוותה התאחדות של שני המשיחים" (משיח בן יוסף ומשיח בן דוד) ושניהם הינם שתי דרגות בהתגלות המנהיג המשיחי.
 
הגאולה, שתוביל למצב של שלום עולמי וחיי אושר, מגיעה דווקא על-ידי אדם שהופך למנהיג וכל מערכות השילטון נמסרות בידיו. סימן ההיכר של הנהגתו הוא להוביל את ישראל בדרכי נועם ואהבה ללכת בדרך היהדות, ולקבץ בפיו ובדיבורו את נידחי ישראל מכל רחבי העולם.
 
יכולת הנהגתו של המשיח נובעת מכושר דיבורו, מחיתוך האותיות בפיו, ודבריו, המתיישבים בקלות בדעתם של רבים, יהיו דבר דבור על אופניו. מילותיו תהיינה מדודות, ואינן ניתנות להטייה. אמירותיו תתגשמנה מעצם דיבורו. המציאות תיברא מעצמה אחר דיבורו.
 
המשיח כמנהיג לא יישב בשום לישכה, אלא רק יאמר את דבריו בכלים שונים, שביניהם גם כלי התקשורת. הרב כדורי יונק סימוכין לכך שכלי התקשורת יהוו כלי-שרת בידיו של המשיח מדברי הרמב"ם, הנחשב לגדול הפוסקים בנושאים גאולה ומשיח, שגילה שלעתיד לבוא תגיע הטהרה לעולם באותם כלים שהגיעה הטומאה לעולם. במילים אחרות יטהר את הכלים הטמאים.
 
שלטונו יהיה נקי לחלוטין מכל תאוות של שררה ומניעים אישיים או מפלגתיים ובזה ייחודו. בתקופת השלטון שלו ישרור אך צדק ויושר.
ועל מי ששואלים ותמהים כיצד אפשר לומר על אדם כלשהו בזמננו שהוא משיח אמר הרב "לא מדעת הם מדברים".
 
האם יאמינו בו כולם מיד? אין הכרח כזה; משיח יתגלה ויתכסה ושוב יתגלה ויתכסה בטרם יוכר כמשיח. אף לעצמו לא יתגלה כמשיח, אלא יפעל את פעולותיו כיהודי פשוט. יהיו שיאמינו בו ויהיו שלא יאמינו בו - כך יהיה בתחילה.
 
המשיח איננו מביט על אדם מישראל כ"חילוני" או "דתי", וייתכן אף שלמי שאינם שומרי תורה ומצוות יהיה קל יותר לקבלו, מאחר שתודעתם האמונית פרוצה לחלוטין וכמהים הם לעניינים רוחניים כפי שקורה היום.
 
שני שלבים בולטים וברורים בהתגלותו: הראשון, הוא מתחיל בפעולות המבססות וקובעות את מעמדו כ"בחזקת משיח" מבלי ידיעתו, בשלב השני יתגלה המשיח לבודדים (שיידעו על היותו משיח. לאו דווקא לגדולי תורה, אלא גם לכאלו המזהים כח הנהגה מבלי יכולת להסבירו), ולאחר מכן יתגלה המשיח לכלל.
 
בהתגלותו לכלל יהיה הדבר בהיסח הדעת, וכשיתגלה יתמהו רבים: מה, זה הוא?!
שכן רבים מכירים אותו והוא מכיר רבים, אך עד כה לא ידעו שזהו המשיח.
 
כאשר נשאל על-ידי הנוכחים בשיעור במי המדובר השיב: "מי שיודע על המשיח לא מדבר, ומי שמדבר זו הראיה שאיננו יודע, אבל סודו (של המשיח = זהותו) הינו סוד חצי מדינה..."
 
לכתבה המלאה – שיחת הרב כדורי בשיעורו בשבת –
כ"ו תשרי ה'תשס"ו / 29.10.2005
http://www.news1.co.il/archive/001-D-84163-00.html
 
עד כאן דברי הרב כדורי על המשיח כפי שמסר לפני 9 שנים.
 
שאלה מתבקשת!
 
אם המשיח נמצא כאן ופועל לפחות 9 שנים, והוא למעשה מוכר לחצי מדינה (כי הוא משתמש בתקשורת להפצת דבריו) אבל לא חושבים שהוא המשיח: מדוע אינו מתגלה?!
 
תשובה:
 
המשיח יתגלה, כפי שגם גואל ראשון משה התגלה: רק אחרי שיצעקו בקול רם לבקשו!
רק אחרי שיוכיחו ציפייה למלכות ה' דרך משיח: בשלטים, דגלים, מודעות, תהלוכות, שלטים בחזית הבית וכינוסים למשיח!
 

המתקשרים שנקראים בטעות "אוטיסטים" באזהרה חריפה לעם ישראל: הבית בוער! בקרוב מאות אירועים קשים ודרמטים!
ינצל רק מי שיצעק לאלוקים לעזרה כבר מיום הכיפור הזה!

● 10 שנים לשיעורו של הרב כדורי: "התעברה נשמת המשיח שנמצא בארץ ופועל!"

בית הבחירה החופשית
הרב יצחק גינזבורג
העדרו של מקום המקדש מחמישה חומשי תורה והסתפקות הכתוב בהגדרה, "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'", מלמדת אותנו יסוד בהנהגת ה' את העולם ויסוד מוסד בעבודת ה' הפרטית והכללית שלנו – בחירה חפשית
היכן נבנה המקדש? כל ילד יודע: בירושלים עיר הקודש, על הר המוריה. אך למרבה הפלא המידע הבסיסי הזה לא כתוב בתורה.
בפרשתנו מוזכר פעמים רבות המקום בו יבנה המקדש – "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" – אבל היכן הוא נמצא, זאת איננו יודעים. צריך לדפדף עוד הרבה בתנ"ך, עד סוף ספר שמואל, כדי לגלות שמדובר בהר המוריה. יתירה מזו, נראה שהמקום הנבחר באמת לא התגלה עד ימי דוד המלך. אך מדוע? מדוע המקום המרכזי של עבודת ה' הקבועה לדורות נותר כחידה לא פתורה?
הבוחר
ובכן, אם נקרא את הפסוקים ללא הנחות מוקדמות, נראה שלפי הפשט אין כל שאלה. "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" אינו מפורש בתורה מפני שה' עדיין לא בחר בו, רק בעתיד הוא יִבְחַר. פשוט מאוד, אבל בכלל לא פשוט לפי מה שמורגלים לחשוב. הרי הקב"ה היה הווה ויהיה כאחד, הוא מעל הזמן והוא ברא את הזמן, ואיך אפשר לומר שהוא עדיין לא בחר? בניסוח אחר: הרי הקב"ה יודע הכל, "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית", ואם הכל גלוי וידוע לפניו ודאי גם ידוע לו במה הוא יבחר, ואם כן הוא כבר בחר...
ובכל זאת, האמת לאמיתה היא בדיוק כמו שכתוב בתורה, ופשוטו של מקרא תואם את הסודות העמוקים ביותר. כן, הקב"ה בוחר, ברצון חופשי ומוחלט (הרבה יותר מכל חופש שאנו מכירים): הוא בוחר לברוא את העולם, הוא בוחר בעם ישראל והוא בוחר בירושלים. וכשהוא מופיע אלינו בתור בוחר, הוא מעלים את היותו יודע הכל. אכן, במישור אחד הכל ידוע מראש, אך במישור אחר – אמיתי באותה מדה – הכל פתוח לבחירות והפתעות. אמנם "יחיד הוא ויודע הכל", אך במערכת היחסים אתנו הוא "משחק" בתוך גדרי העולם שברא, בממדי המקום והזמן. כשם שהוא "מצליח" לברוא עבורנו את המקום והזמן, כך הוא מצמצם את אורו האין-סופי לממדים הללו. קשה לומר שאנו מבינים זאת, אבל אנו יודעים זאת היטב.
הבוחרים
ומתי יגיע הזמן שבו הקב"ה יבחר, סוף סוף, את אותו המקום? אין הדבר תלוי אלא בנו! כך מפרשים חז"ל: "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' – על פי נביא". דהיינו, כיצד נדע מהו המקום הנבחר? בהודעת הנביא. אך ממשיכים חז"ל: "יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר 'לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה', דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא" (ספרי). אם לא נתאמץ בעצמנו לדרוש, לחקור ולחפש אחר המקום, גם ה' יישאר 'אדיש', ואף נביא לא יביא את הבשורה, שנה ועוד שנה, דור ועוד דור, עד שנתעורר ואז גם הוא יתעורר.
ומדוע? מפני שכל הסיפור של הבחירה הוא בשבילנו. הקב"ה מופיע אלינו כבוחר כדי שגם אנחנו נוכל להיות בוחרים, לא דמויות וירטואליות במשחק מכור מראש, אלא בני אדם שניתנה להם המתנה היקרה מכל: הבחירה החופשית. כל עוד הידיעה של ה' מקיפה וחובקת את הכל, אין לנו מקום פנוי שבו אנו יכולים לבחור – אבל ברגע שה' מגלה את הבחירה שלו, הוא מאפשר גם לנו להיות בוחרים. אם תרצו, הוא הבחור-הבוחר ואנו הבחורה-הבוחרת.
בקיצור, בשביל המשחק הזה – משחק רציני מאוד – חייבים שני צדדים: הקב"ה בוחר מצד אחד, ואנו בוחרים מצד שני. אבל אם העסק לא מעניין אותנו, ואנחנו לא במשחק, גם הוא לא משתתף. לכן גם בחירת מקום המקדש תתעכב עד שנחליט להשתתף, לרצות ולדרוש.
ושם נעשה לפניך
ומדוע כל זה קשור דוקא לבית המקדש? חלק ניכר מתרי"ג מצוות התורה אינו מתקיים אלא בבית המקדש או בהקשר אליו. לכן אנו אומרים בתפילה "ושם נעשה לפניך כמצות רצונך" – שם, בבית המקדש, יהיה קיום מצוות ה' בשלמות, שלמות התורה. מצוה היא מעשה של בחירה אנושית, אחרת אין טעם לצוות ולהזהיר ואין טעם לגמול של שכר ועונש.
אם כן, בית המקדש הוא המקום שבו באה לידי ביטוי מושלם יכולת הבחירה שלנו, בחירה בטוב ובחיים כמובן. לכן השם המתאים ביותר לבית המקדש הוא בית הבחירה (כמו "הלכות בית הבחירה" ברמב"ם): זהו המקום אשר יבחר ה' וזהו המקום שבו אנו בוחרים, שוב ושוב, בה' ובעבודתו. בית הבחירה החופשית.

חייבים לעשות חרם על ערוץ 2 !תקשורת נאמנה למקור: בחדשות 2 פיברקו מרואיין כאילו היה בנוער הגבעות ופרש משם !
יהודה פרל
עד כמה התקשורת שאנו צורכים אכן מציגה מציאות אמיתית, שלא נדבר על אובייקטיבית? בערוץ 2 פרסמו ראיון עם "פעיל מרכזי בנוער הגבעות" שהתברר בסוף כתחקירן ערוץ 2 שהתחפש... • מבט לתקשורת
לסיקור המוטה וחוסר האובייקטיביות של התקשורת בכלל ושל ערוץ 2 בפרט, אנו כבר רגילים. כמעט ולא מסקרים את אירועי הטרור הערבי, כל אירוע קטן נגד ערבים תופס כותרות ענק, ובכלל, "הפיגועים האחרונים התרחשו רק אחרי ההצתה בדומא". שלל אירועי האינתיפאדה המושתקת והיהודים שנרצחו בחודשים שקודם לכן, לא רלוונטיים לאנשי התקשורת כאשר זה נוגד את האג'נדה אותה הם רוצים להוביל.
בליל השבת האחרונה, שודרה בחדשות ערוץ 2 כתבתו של עופר חדד. בכתבה הוצג כביכול ראיון עם א', "לשעבר פעיל מרכזי בנוער הגבעות". חדד הציג אותו כמי שרק לפני כשנתיים עזב את הגבעות בשומרון לאחר שצבר עשרות מעצרים וכתבי אישום על פגיעה ברכוש ערבי. כמו כן, חדד ציין כי א' היה מעשרות הבודדים שנמנו על "ההנהגה הלא רשמית" בנוער הגבעות.
לא', שצולם בחדר חשוך ורק את גבו וחלק האחורי של ראשו היה ניתן לראות ושאת קולו היה ניתן לשמוע רק לאחר שעבר עיוות ועריכה, ישנו סיפור מעניין. הוא הכיר את נערי הגבעות, אלו המבצעים לכאורה פעולות תג מחיר, בדוכנים שהקימו בגוש דן ולדבריו רוב אלו המסתובבים בגבעות הגיעו ממשפחות במצבי רווחה וכן נבעטו ממסגרות שונות. כמו כן, ציין המרואיין כי בגבעות משתמשים אותם נערים בסמים.
כמובן שגם כתבה זו נועדה לקדם את האג'נדה השמאלנית של חדד, ובשל כך סיפר המרואיין כי לפעילים לא הפריע העובדה שיום אחד ימות תינוק ערבי ואת מאיר אטינגר, זה שהוכנס לא מזמן למעצר מנהלי, הוא הציג כ"מוח שמאחורי הכוח. הוא מסוכן", אמר א'. עוד הוסיף ותיאר בפרוטרוט את החשדנות בין הפעילים, "לא שואלים שאלות. לא מאיפה באת ולא לאן אתה הולך. אם אתה שואל שאלות אתה נשרף, עלולים לחשוב שאתה שתול. אם דיברת בחקירה אתה הופך ליעד".
א' לא עצר כאן והמשיך לתאר את הפעילים כנערי פרא. אך למרבה האירוניה מסתבר, כי א' הוא לא אחר מאשר תחקירן ערוץ 2 בשם עמרי מנשה. כך פורסם בוואלה ברנז'ה. על אף שבתמונות שהוצגו בכתבה, טרחו בערוץ החדשות לציין כי מדובר בתמונות שאין ביניהם לבין הנאמר בכתבה כל קשר, בנוגע לזהותו האמיתית של המרואיין, לא השאירו אף רמז.
עוד כתבו בוואלה, כי שוחחו עם גורמים בחברת החדשות של ערוץ 2 ושם סיפרו להם כי ההקלטה שנשמעת במהלך הכתבה היא אכן הקלטה משיחה עם פעיל לשער מנוער הגבעות, אולם "בשל הסכנה לחייו בעקבות הריאיון", אמרו ככל הנראה בניסיון נוסף להכפיש את נוער הגבעות, "הוחלט להשתמש באילוסטרציה. כמו כן, מאותה סיבה, כך אמרו בחברה, הוחלט שלא לציין בפני הצופים התמימים והטיפשים שערוץ 2 משקר כול הזמן ומסלף הוכחות !!!

ערבים רוצחים !