בשבועות האחרונים קורה בתנועת המחאה משהו חדש: מתוך ריבוי קולות ומטרות שונות צמחה ההבנה שכל הארגונים חייבים לעבוד יחד כדי למנוע הגעה לנקודת האל-חזור. לקראת יום ראשון הקרוב, ה-2.3.25, היום בו היה אמור להתחיל שלב ב' – החליטו מרבית הארגונים, ותיקים וחדשים כאחד, לשלב ידיים בקריאה משותפת: להשיב את כל החטופים. איחוד כוחות רחב ושיתוף פעולה בין כלל גופי המחאה, זה הצעד הראשון והחשוב ביותר למען התגברות על חוסר האונים הנרכש.

רבים שואלים איך יוצאים מחוסר האונים הנרכש שהשתלט על תנועת המחאה.

רועי אגמי הוא תושב הגליל, פסיכולוג קליני מדריך, פעיל במחאת בריאות הנפש, פועל למען תיאום וסנכרון בין גופי המחאה השונים.

אני כותב את המילים האלה מתוך תחושת דחיפות ומצוקה עמוקה. ישראל של היום נמצאת במשבר עמוק. לא מדובר רק במשבר פוליטי, אלא במשבר ערכי, חברתי וכלכלי, המאיים על יסודותיה של המדינה.

פעם היינו חברה מלוכדת, מדינה שהובלה על ידי מנהיגים שקיבלו החלטות אמיצות מתוך אחריות לאומית. היום הכל מתנהל מתוך שיקולים פוליטיים רגעיים, אינטרסים אישיים וציניות חסרת גבולות.

שמעון שבס, שהיה ממייסדי קיבוץ אפיק ויו"ר ועד יישובי הגולן, עמד בצומתי קבלת החלטות מרכזיים במהלך הקריירה הציבורית שלו, כולל תפקידו כמנכ"ל משרד רה"מ יצחק רבין. הוא לחם במלחמת יום הכיפורים ואיבד חברים רבים, חוויה שעיצבה את תפיסתו הציונית והחברתית. מחבר הספרים "חבר" ו"גנבו לי את המדינה".

בשנת 2012 הועברה על ידי גורמי הממשל תכנית חפאג/1200/ב' – תכנית להרחבת מתחם בתי־הזיקוק פי ארבעה. התכנית בוצעה ללא התחשבות בדעת מתנגדים, גם כשמומחים בתחומם התריעו על סכנות. התכנית תוכננה באופן "גאוני" – הקמת מתקנים ומאגרים שיגבירו את סכנת הזיהום. במקום תכנית הבראה, בקרת אוויר נקי וצמצום הזיהום, כמובטח – הזיהום יגדל משמעותית.

בפועל, היזמים עשו והגדילו בתחומי המתקנים, המאגרים, הזיהום והסכנות  משנת 2012 עד היום, 2025. האוכלוסייה "הורדמה" מהיום שהוחלט בממשלה על העברת בז"ן והמפעלים סביבו כולל מאגרי חומ"ס (חומרים מסוכנים), גם כאשר שכחו לנקוב בתאריך בו יקרו הדברים. וכשכבר נקבו בתאריכי ביצוע – מומחים רבים מטילים ספק ביכולת העמידה בזמנים.

יורם ישראל הוא צייר. לשעבר חבר אגודת האומנים בחיפה. זכה ב-2001 בפרס "שטרוק" בציור שמן לאזור הצפון מטעם עיריית חיפה והאגודה "בית שאגאל". עבד בתעשייה והתמחה בתחום אטימת פריצות במפעלים פטרוכימיים.