במסגרת חוק ההסדרים, מקדם משרד האוצר שני שינויים דרקוניים לגבי מיסוי רווחים צבורים של חברות מעטים (חברות בהן המניות והשליטה בידי קבוצה קטנה של יחידים): הטלת מס חדש בשיעור של 2% על רווחים צבורים, והחמרת מנגנון חלוקה כפויה של מחצית מהרווחים הצבורים.
על פי החקיקה המוצעת, האוצר עושה "הבה ונתחכמה לו". הוא מבקש לגבות מחיר מחברות שאינן מחלקות את רווחיהן כל עוד הם לא מושקעים בנכסים עסקיים, ומתייחס אליהם כאל הלוואה. בגינה הוא מבקש "מס ריבית" בשיעור של 2% מדי שנה. כל זאת בניגוד למודל המיסוי הדו-שלבי של מיסוי חברות בישראל.
ד”ר מיכאל בריקר הוא שותף במשרד עורכי הדין מיתר. מיכאל שותף בקבוצת המיסים של המשרד, ולו ניסיון ייחודי אותו רכש בתפקידיו הקודמים כיועץ משפטי וכמנהל תחום המיסוי, חבר הנהלה ודירקטור בחברות ציבוריות ופרטיות.
עו"ד אלדר בן-רובי הוא שותף במשרד עורכי הדין מיתר, ושותף בקבוצת המסים, קרנות ההשקעה והלקוחות הפרטיים במשרד. מלווה את היבטי המס ברבות מהעסקאות הגדולות בישראל, קרנות ההשקעה הגדולות ומשפחות עתירות הון.
לאחרונה הכנסת הכירה בחשיבות של דמוקרטיה מקומית בישראל, והעבירה בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית של יו"ר ועדת הפנים יעקב אשר, בתמיכת שר הפנים משה ארבל, שמתגמלת חברי מועצה על השתתפותם בישיבות ומעניק להם החזרי הוצאות. אכן מדובר בדברים בסיסיים לגמרי, שמרבית האנשים מצפים לקבל בתמורה לעבודתם, אך עד היום חברי מועצה היו מתנדבים לחלוטין.
יש לכך משמעויות דמוקרטיות אדירות, החל מכך שמגוון רחב יותר של אנשים מהקשת החברתית והסוציו-אקונומית יוכלו להרשות לעצמם לרוץ בבחירות המקומיות – הרי התנדבות היא פריווילגיה במידה רבה – וכלה בחיזוק האיזונים והבלמים ברשות.
הילה אביב ירושלמי היא חוקרת בארגון "תנועה מקומית", הפועל לחיזוק המעורבות המקומית בשלטון המקומי.
בישראל חיות כ-19,500 נשים פליטות. חלקן חיות כאן כבר 20 שנים, חלקן נולדו פה. הן חוסות כאן תחת הגנה קבוצתית, כלומר מדינת ישראל מאפשרת את שהייתן כאן באופן חוקי, ומונעת את גירושן בשל סכנת החיים שנשקפת להן במדינות מוצאן.
ועדיין – אותן פליטות חיות כשהן כמעט חסרות זכויות לחלוטין, עירומות מכל מעטפת בסיסית של הגנה וביטחון סוציאליים, חוות על בשרן יומיום מדיניות מתעמרת ומפלה מצד הרשויות.
הדר אביאל היא רכזת מדיניות ציבורית בא.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל, ומחברת דוח המצב על נשים פליטות בישראל שפורסם לאחרונה.
הוא באמצע שנות השבעים לחייו, יליד הארץ, בעברו קריירה עסקית מפוארת ופורצת דרך. איש עתיר מעשים וזכויות. מתנדב פעיל, איש משפחה נהדר, סבא מצטיין והוא חבר טוב שלי.
כול מוצאי שבת, מאז שהחלה המהפכה המשפטית, הוא לוקח את דגל המדינה הגדול, שבמשך כול ימות השבוע מתנוסס בגאון במרפסת ביתו, לובש את החולצה של ההפגנה ויוצא יחד עם רעייתו להפגין בכיכר החטופים/קפלן.
דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.
לא מִחזור ולא נעליים
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם











































































































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
פגם נוסף של ההצעה המסובכת היא שחברות שלא תחול עליהם החקיקה החדשה – לא חל עליהם כלום. מימון המלחמה לא חלה עליהם. המס שישולם על ידם בשנת 2025 יהיה באותם שיעורים ובאותם כללים שהיה בשנת 2023. תוצאה כזאת היא גם מסובכת וגם עקומה. ואפשר פשוט וישר. פשוט וישר זה להעלות את שיעור מס החברות, פשוט וישר זה להעלות את שיעורי המס על יחידים (מדרגה נוספת גבוהה מ 50%). אבל למה פשוט ואחיד שאפשר מסובך עם פגמים ? לפעמים, כך מניסיון של חקיקה לאורך השנים, המסובך והעקום, נעשה בכוונה תחילה כדי שלא יצא לפועל.