מחר נציין את יום כדור הארץ. לרובה הכמעט מוחלט של האוכלוסייה העירונית יום זה נמצא בתודעה בערך כמו המודעות לעובדה שלהקות של פרפרים הקרויים "נמפית החורשף" עוברים כעת באזורנו במסלול  נדודיהם בעולם.

יש לי הרושם שנכשלנו עד כה בהסברת הקשר הכל כך אמיץ בין כדור הארץ והמרחב העירוני בו אנו חיים. לעובדה כי משק כנפיו של אותו פרפר במקום אחד, יכול לחולל שינוי מציאות בקצה השני של כדור הארץ וגם בעיר שלנו בלי שנדע מהיכן זה התרחש עלינו ולמה זה קורה. מושג המוכר בשם: אֵפֵקְט הַפַּרְפַּר והוא קושר בין משהו לכאורה שולי וזניח המסוגל לחולל בתהליך ליניארי אפקט מצטבר המייצר אפקט רב עוצמה במקום מרוחק. כמו כדור שלג המתחיל בכדור קטן המתגלגל במורד ההר ומגיע למפולת שלגים.

נדמה לי שנכשלנו עד כה בהסברת הקשר האמיץ בין כדור הארץ והמרחב העירוני בו אנו חיים. לכך שמשק כנפי פרפר במקום אחד יכול לחולל שינוי מציאות בקצה השני של כדור הארץ וגם בעיר שלנו

כדור הארץ נתפס לרוב בקרחונים נמסים, נהרות מתייבשים, שרפות ביערות עד וגרטה ת'ונברג זועקת בשם ילדי העולם כולו: "אתם לא מתביישים?". אולם  משמעותו של יום כדור הארץ מאוד אינטימית, וקרובה אלינו יותר משנוכל לתאר: הוא כאן, בעיר שלנו, בשכונה, ברחוב, במרכז העיר, בקיום של העיר במרחב הישראלי ובקיום של כל אחת ואחד מאתנו במרחב העירוני בו אנו חיים.

כשנכרתים אלפי עצים ביער השוכן בצמוד לשכונה וחיות בר מגורשות ממנו לשם בניית שכונה חדשה, אנו הורסים במו ידינו את ספקי החמצן של תושבי העיר, מבטנים ומכסים את האדמה מלקלוט את מי הגשם המבורכים, ומסכנים את מי התהום הנשאבים למען צרכינו.

אנחנו יוצרים עוד בנייני אבן המשמידים את המראה הירוק ומחייה הנפשות, מגרשים את ההצללה הטבעית שנתן לנו הטבע באמצעות העצים ואף מפתיעים את עצמנו, כאשר חיות הבר חוזרות לחיות עמנו בתוך חצרות ביתנו כמו שקורה למשל בחיפה, בה חזירי הבר שגורשו מאזורי המחיה שלהם לאור בנייה מואצת, השתלטו על העיר. כמו התנים שהפכו בני בית ברמת גן וברמת אביב.

קיימות ומודעות ליום כדור הארץ קורית בחשיבה התכנונית של העיר, במיקום של מבנים וגודלם, בתכנון מערכות המים, הביוב, החשמל והתקשורת. בתחבורה הציבורית ובתכנון התחבורתי של העיר. כאשר רע וצפוף לנו, כאשר לוקח לנו שעה להגיע בתוך העיר למקום המרוחק מאתנו מרחק של דקות, הרי שזה בדיוק קשור ליום כדור הארץ שעקרונות החשיבה בני הקיימא שלו לא משוקללים בעבודת התכנון של העיר ובסוף התושבים סובלים.

אנחנו יוצרים עוד בנייני אבן המשמידים את המראה הירוק ומחייה הנפשות, מגרשים את ההצללה הטבעית שנתן לנו הטבע באמצעות העצים ואף מפתיעים את עצמנו, כאשר חיות הבר חוזרות לחיות עמנו בתוך חצרות ביתנו

גם ניהול הקהילות בעיר מחייב חשיבה בת קיימא. במקרה של ירושלים, למשל, מדובר בעיר מורכבת במיוחד, בעלת פוטנציאל נפיץ בגלל שסעים ואוכלוסיות מוקצנות הגרות בכפיפה אחת כשכל אחת רוצה את הזהות שלה נוכחת במלוא העוצמה במרחב העירוני. נוסיף לכך את היותה של העיר מקודשת לכלל הדתות המונותיאיסטיות, סינדרום ירושלים וסמל לאומי ממלכתי.

אין כאן מקום לרנדומליות או לאיזו יד נעלמה. יש להביט למציאות בעיניים כי היא לחלוטין פוליטית. ובהתאמה לתובנות הברורות הללו יש לפעול כדי למצוא איזונים ובלמים, להגדיר את חזון העיר לכולנו – כל מי שגרים בה וראויים למרחב שלהם – בלי לנעוץ אצבע בעיני האחר. לא בלעומתיות מתריסה ולא בהשתלטות כוחנית. במקום הזה יש לכבד את חוקי המדינה המתייחסים לזכויות אדם, שיוויון מגדרי וזכות לביטוי תרבותי.

זכויות אדם הן תחום רחב ומורכב המעורר אנטגוניזם בקרב אוכלוסיות מסוימות, כי הן רואות בזכויות אלו שלילת הזכויות שלהן עצמן. כדי לחדד עד כמה נושא זה נוגע לכולנו ללא הבדל מוצא, אמונה, לאום ומגדר, אתן דוגמה הנוגעת לכלל האוכלוסייה: עד לפני כמה שנים נושא הנגישות היה תחום שאפילו לא זכה להתייחסות הרשויות ונשאר בעייתו של הפרט. משנכנסו תקנות ברורות וחמורות לקידום הנגישות במרחב הציבורי, התאפשר לאוכלוסייה בעלת קשיי ניידות, נכה ומודרת לחלוטין, לחזור ולהיות חלק מהחיים העירוניים והתרבות ולשרת את עצמה בקלות ובנוחות.

גם ניהול הקהילות בעיר מחייב חשיבה בת קיימא. במקרה של ירושלים, למשל, עיר מורכבת ונפיצה במיוחד – אוכלוסיות מוקצנות גרות ביחד, כשכל אחת רוצה את זהותה נוכחת במלוא העוצמה במרחב העירוני

ערים מתקדמות ברחבי העולם מחדדות את יישום זכויות האדם של תושביהן בחשיבה על שעות הקבלה בלשכות שירות האזרח, במחקר של הרגלי חיים משתנים והתאמת שירותי הרשות המוניציפלית לשינויים אלו. בהצעת שירותים מותאמים לאוכלוסיות עם קשיי נגישת מכל סוג.

הזכות לנגישות היא פועל יוצא של חשיבה מתקדמת המסוגלת לראות גם את מי שאינם תובעים את זכויותיהם, והיא מחוברת לשמירת כדור הארץ באותה מידה כמו הזכות למיגור וצמצום זיהום האוויר, מי שתיה נקיים ותקניים, זרם בלחץ נורמטיבי של מים בצינורות לבתי התושבים, אספקת חשמל, מניעת קרינה מזיקה, קירבה של מוסדות חינוך, בריאות וחברה לבתי התושבים, טיפוח חיי קהילה ותרבות, רב גילאיות, הזכות לזהות אישית, פעילויות רב תרבותיות במרחב העירוני, פיתוח כלכלי ותעסוקתי, תחבורה ציבורית איכותית וריאות ירוקות לרווחת הציבור.

כל אלו ועוד הם בסיס לעיר בריאה ומקיימת והן חלק משמירת כדור הארץ שלנו באיזונים ובלמים כדי שהוא לא יינזק ויוכל להוות בית בטוח ומוגן עבורנו.

בספר בראשית ב' ט"ו כתוב:

"וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ".

הזכות לנגישות היא פועל יוצא של חשיבה מתקדמת המסוגלת לראות גם את מי שאינם תובעים את זכויותיהם, והיא מחוברת לשמירת כדור הארץ באותה מידה כמו הזכות למיגור וצמצום זיהום האוויר

אנו לא גרים בגן עדן, רק בירושלים או בישובים אחרים. אבל זהו גן עדן הפרטי שלנו על כל יתרונותיו וחסרונותיו. הוא לא מובן מאליו וזו משימתנו להפוך אותו אפשרי וארוך טווח למען חיינו הטובים והמאפשרים. שלנו ושל הדורות הבאים. עלינו לעובדו ולשומרו כדי שימשיך להיות בית בטוח עבורנו.

אינגה גל מדורסקי היא יועצת פוליטית ופרלמנטרית, מזרחנית, מרצה בתחום היסטוריה ומגדר. מנהלת סיעת התעוררות בירושלים, מקדמת קהילה עירונית בעיר הבירה, שדרנית ויוצרת תכנית הרדיו "הדיואן", פעילה חברתית ומקדמת מאבק נגד אלימות כלפי נשים. אם יחידנית למרים בת שנה, ירושלמית.

סעודיה החדשה מתפייסת עם כולם, אחרי קטאר וטורקיה מגיע תורם של איראן וסוריה. ישראל בחוץ אך לא מוחרמת לגמרי. האם יש לכך סיכוי?

השבוע הופיע בעיתונות הסעודית מאמר נלהב ואופטימי של עבדאללה בן בג'אד אל-עתיבי, מומחה סעודי לפוליטיקה ולנושא התנועות האסלאמיות, תחת הכותרת "ההסדרים הגדולים במזרח התיכון". במאמר מתאר אל-עתיבי את השינויים ההיסטוריים המתחוללים ממש בימים אלה באזור, מבלי להזכיר את ישראל אפילו במילה אחת.

מומחה סעודי לפוליטיקה ולתנועות האסלאמיות, פרסם מאמר נלהב שכותרתו "ההסדרים הגדולים במזה"ת", המתאר את השינויים ההיסטוריים המתחוללים בימים אלה באזור, מבלי להזכיר את ישראל אפילו במילה

לטענתו מדובר בפיוס היסטורי בין שלושת הצירים הגדולים: ציר המתינות (מדינות סוניות מתונות כגון סעודיה, האמירויות ומצרים), הציר ה"אוּסוּלי" השמרן (טורקיה וקטאר, תומכי האחים המוסלמים) והציר העדתי (של השיעים: איראן וגרורותיה כגון חזבאללה בלבנון והחות'ים בתימן).

قدر القائد أن يقود، والدولة الكبرى أن تؤثر، وهكذا تصنع السعودية في الشرق الأوسط، وكل التسويات والمصالحات والاتفاقيات التي تملأ الأخبار وتشغل الساسة دولياً وإقليمياً، تجري في سياق متصل ببعضه ويوصل إلى نتائج متضافرة تبين عن رؤية وغاية وطموح
– عبدالله العتيبيhttps://t.co/EPB5lASXAH

— صحيفة الشرق الأوسط (@aawsat_News) April 16, 2023

פיוס הצירים

הצעד הראשון בפיוס האזורי אירע בשנת 2021, כאשר התפייסה סעודיה עם נסיכות קטאר אחרי סכסוך מר (בשל פרישת קטאר מהקואליציה נגד תימן, תמיכתה באחים המוסלמים וקשריה עם איראן). בעקבות זאת החל גם פיוס בין מצרים וטורקיה. הצעד השני היה השנה במרץ 2023, עם השבת היחסים הדיפלומטיים בין סעודיה לאיראן. בעקבות זאת, גם הסכימה סעודיה להצטרף לנורמליזציה שיזמה האמירויות עם סוריה, אחרי שכבר חידשו בחריין, ירדן ותוניסיה את קשריהן עם דמשק.

אל-עתיבי טוען כי הפיוסים ההיסטוריים משתלבים עם חזון 2030 הסעודי של יציבות אזורית ופריחה כלכלית ואף חוזה כי המזרח התיכון יהפוך ל"אירופה החדשה".

כעת שוקדת סעודיה, אחרי כינוס בעיר ג'דה של שרי החוץ ממדינות המפרץ, מצרים, ירדן ועיראק, להשיב את סוריה לליגה הערבית ממנה סולקה ב-2011.

אל-עתיבי טוען כי הפיוסים ההיסטוריים משתלבים עם חזון 2030 הסעודי של יציבות אזורית ופריחה כלכלית ואף חוזה כי המזרח התיכון יהפוך ל"אירופה החדשה"

אל-עתיבי (בתמימות?) מקווה כי השבת סוריה לליגה תאפשר לה "החלטה עצמאית". אל-עתיבי אף רואה באופק את הפתרון לבעיית המלחמה בתימן, עם הארכת הפסקת האש וחילופי השבויים.

שבריריות ההסכמים

אך התמונה במציאות הרבה פחות ורודה. למעשה, סיכויי ההצלחה של הפיוס עם איראן נמוכים ביותר. "עצמאות ההחלטה הסורית" היא פנטזיה סעודית, והאכזבה בריאד הולכת להיות מרה. סוריה יצאה ממלחמת האזרחים חלשה ביותר. המשטר נשען על מיעוט של העדה העלווית ואיבד כל לגיטימציה לשלוט אחרי שהביא להגלייתם של יותר מ-5 מתוך 22 מיליון תושבים והרג של יותר מחצי מיליון תושבים. רוב ההרוגים היו מקרב עדת הרוב הסונית, זו שעדיין אינה זוכה לשוויון ולייצוג הולם בשלטון או בצבא הסורי.

יציבותו של בשאר אל-אסד תלויה כעת לחלוטין במיליציות האיראניות בסוריה. נזכיר כי הרוסים מחזיקים שם בעיקר כוחות ימיים (נמל טרטוס) ואוויריים (בסיס חמיימים) ולא קרקעיים. פינוי של המיליציות השיעיות והיועצים האיראניים תערער בוודאות את משטר אסד ותביא לחידושו של מרד האופוזיציה הסונית ואולי לחזרה למלחמת אזרחים.

בניגוד לתקוות הסעודיים, לאיראנים אין כל כוונה לוותר על פרויקט המעבר היבשתי של קאסם סולימני, להוריד את רמת ההשפעה שלהם בעולם הערבי, או את מימון וחימוש המיליציות בעיראק, בסוריה ובוודאי לא בלבנון (חיזבאללה).

סיכויי הפיוס עם איראן נמוכים. "עצמאות ההחלטה הסורית" היא פנטזיה סעודית, והאכזבה בריאד תהיה מרה. סוריה יצאה ממלחמת האזרחים חלשה, ויציבות המשטר תלויה במיליציות האיראניות בסוריה

הפסקת האש בתימן רגישה מאד וספק אם תחזיק מעמד. רק לפני שבועיים ניסו החות'ים השיעים לחסל את שר הביטחון של ממשלת עדן עם כטב"מ.

اليمن.. نجاة وزير الدفاع ورئيس الأركان من هجوم حوثي مسيّر https://t.co/Lc8mGa75ds

— واتس المملكة ???????? (@ksa_wats) March 25, 2023

צבא דרום תימן הסוני הנתמך ע"י סעודיה והאמירויות חלש ושחוק. האם יוותרו כעת החות'ים הנמצאים בתנופת לחימה על שני המבצעים לכיבוש מארב (מזרחה) ותעז (דרומה), כאשר ידם על העליונה? האם יישמעו לאיראן אם יתבקשו להניח את נשקם? יש לזכור כי מדובר בשכירי חרב של איראן, לא ארגון שהוקם ע"י טהראן כמו חיזבאללה. אולי גם נוסיף שהחות'ים מסוממים בגת 24/7 וההחלטות שלהם לא תמיד רציונליות.

מפה חיה של הקרבות בתימן

ומה עם צירוף סוריה לליגה הערבית? האם פשעי אסד באמת נסלחים? סעודיה נתקלת בהתנגדות אידיאולוגית של נסיכות קטאר, שתמכה לכל האורך באופוזיציה הסורית, אם כי בשלב מוקדם במלחמת האזרחים עברה תמיכתה בעיקר לאופוזיציה האסלאמית-ג'יהאדית.

מרוקו כנראה לא תתמוך בצעדי הליגה בגלל הקשרים החמים של סוריה עם יריבתה הגדולה אלג'יריה ותמיכת איראן וסוריה בפוליסריו – המורדים בסהרה המערבית. הפרסומים בעיתונות הערבית מרמזים על מתנגדות נוספות.

האכזבה הצפויה

עידן השלום והפיוסים בין המדינות המוסלמיות מתחיל טוב, אך כנראה ייגמר רע, כאשר תבין סעודיה כי מדובר באחיזת עיניים נוספת של איראן. ומה עם ישראל? סעודיה נותרה דבקה בהצעת השלום מ-2002 המתנה שלום כלל-ערבי עם ישראל במו"מ עם הפלסטינים. עם הממשלה הנוכחית בירושלים כמובן אין על מה לדבר. דמויות כמו איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' רק מאחדים את היריבים במזרח התיכון.

עידן השלום בין המדינות המוסלמיות מתחיל טוב, אך כנראה ייגמר רע, כשסעודיה תבין שמדובר באחיזת עיניים איראנית. וישראל? עם הממשלה הנוכחית אין על מה לדבר, ושריה רק מאחדים את היריבים במזה"ת

אך בינתיים, סעודיה מתקרבת לאיראן בלי להתרחק מישראל וממשיכה לאפשר טיסות של אל-על לבחריין ולאמירויות מעל שטחה בשלב זה. המודל שלה הוא האמירויות, מדיניות "גם וגם" – קשרים תקינים עם ארה"ב ועם איראן וסין באותו הזמן.

כמה זמן יימשך ירח הדבש הסעודי-איראני (או: סוני-שיעי)? כעת אנו נמצאים בחגיגות של טקס הפיוס. ההתלהבות של פרשנים סעודיים כמו אל-עתיבי הינם לרגל "החתונה" שבאה בקושי רב אחרי ריבים ממושכים ומדממים. אך כאשר יסיר "החתן" הסעודי את ההינומה מעל "הכלה" האיראנית – המשטר הרצחני הנשלט ע"י משמרות המהפכה – היא תתגלה בשיא כיעורה. כגודל הציפיות כך גודל האכזבה.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q