באחד מימי א' האחרונים, בשעת בוקר מוקדמת, בעודי יושבת במיטה, עדיין בפיג'מה, מאזינה לחדשות הבוקר, כוס קפה ראשון ביד, החלטתי שהגיע הזמן לפיג'מה חדשה. חיש מהר החלפתי מלבושיי ושמתי פעמיי לעבר הקניון הקרוב. שם, חשבתי לעצמי, אמצא בוודאי את מבוקשי.

בחנות הראשונה אליה נכנסתי, רשת ידועה להלבשה תחתונה, ניגשה אליי מוכרת נחמדה. "במה אוכל לעזור", שאלה אותי בקולה הערב. "אני מחפשת פיג'מה" עניתי. היא הצביעה לעבר הדוכן שעליו הועמסו ערמות של פיג'מות. "בבקשה", אמרה והמשיכה לעבר הקונה הבא. לרגע קט חשבתי שהיא התבלבלה, כול הפיג'מות על הדוכן היו מעוטרות בדמויות מסרטי דיסני, פו הדוב, מיני  ומיקי מאוס, נסיכת הקרח ועוד דמויות שהספקתי כבר לשכוח. הסתכלתי סביב לוודא שאני במחלקת הנשים ולא הילדים, אכן, מחלקת נשים.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.

כותרת העיתון האיראני באנגלית "איראן דיילי" מהראשון במרץ הייתה זועקת במיוחד: "דריסת הרגל של ישראל באזרבייג'ן אמורה להדליק נורה אדומה".  העיתון איראן דיילי כפוף ישירות ללישכתו של נשיא איראן מסעוד פזשכיאן. מעניין עוד יותר, שהפעם הכתב נוויד כמאלי התייחס לפרסום של המרכז בגין-סאדאת (באס"א) ולא הפליג בתיאור הקונספירציות הרגילות שהמשטר האיראני מייחס לישראל.

מחקר באס"א מתאר את היחסים בין ישראל ואזרבייג'ן, וממליץ לממשל טראמפ כיצד לרתום את אזרבייג'ן לתוכניות הנשיא דונלד טראמפ ולאינטרס הישראלי. הכתבה האיראנית של כמאלי דנה בתוכן המחקר הישראלי, ולפי הכתב, כל מקבלי ההחלטות באיראן צריכים לקחת ברצינות את מסקנות המכון הציוני וכי "איראן חייבת לעקוב אחרי כל פעילות של המשטר הציוני על מנת למנוע את התפשטותו ואת התבססותו בקרבת גבולותינו".

פרופ' ולדימיר (זאב) חנין הוא ראש התוכנית לחקר הסכסוכים הפוסט-סובייטים במרכז בגין סאדאת ומלמד מדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן.

אלכס גרינברג הוא חוקר איראן במכון ירושלים לביטחון ואסטרטגיה, דובר פרסית וערבית.