בערוץ כאן 11 שודרה השבוע כתבה של אורן אהרוני על פעילי שלום שאיבדו בני משפחה במלחמה הנוכחית ולמרות זאת הם נאחזים בעקשנות באמונתם בשלום.

בין המופיעים בכתבה בלט יונתן זייגן, בנה של ויויאן סילבר ז"ל מקיבוץ בארי. הוא צולם בביתה השרוף של אימו שהוגדרה תחילה כנעדרת. בהמשך, כחמישה שבועות אחרי השבת השחורה, ארכיאולוגים זיהו את שרידיה בתוך הממ"ד השרוף שבביתה.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

יום לאחר ש-24 חיילים נהרגו ברצועה, הודיע שר הביטחון, יואב גלנט, ש"נפילת הלוחמים היא ציווי להשגת מטרות הלחימה". זו אמירה מדהימה בהתחשב בסירוב העקבי של בנימין נתניהו וממשלתו לקבוע יעדים מדיניים ללחימה הזו.

המתים אינם מצווים דבר. אל תשתמשו בהם ובקורבן שלהם. הם הקריבו מספיק. אם ישנו ציווי, הוא המחויבות שלנו, כחברה, עבור כל החיילים שחיים עדיין – לנהוג בחרדת קודש בפיקדון הנורא שהם הפקידו בידינו. אבל לא חרדת קודש לחיים שהופקדו בידיה מניעה את הממשלה הזו, כי אם, לכל היותר, בוז אדיש.

זהבה גלאון היא יו"ר מרצ לשעבר ונשיאת זולת לשוויון וזכויות אדם