ההיסטוריה מספרת, או ליתר דיוק יוספוס פלביוס מספר, שהמלך הורדוס הצליח להפוך אפילו אזור צחיח כמו הבקעה לארץ פוריה. אבל מבית המרחץ המפואר בעיר פצאליס שהקים הורדוס לקראת סופה של המאה הראשונה לפני הספירה לא נשאר הרבה.

לפני כ-15 שנה ערכה יחידת קצין המטה לארכיאולוגיה במנהל האזרחי חפירה, שחשפה כמה שרידים מהעיר. השרידים עומדים היום שוממים וחשופים לכוחות הטבע והבלייה שאלו גוזרים על העתיקות. האיום מרחף כעת לא רק על פצאליס אלא גם על אל פסאיל.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".

במשך עשורים רבים, הנרטיב הישראלי הקולקטיבי התבסס על אתוס מכונן של נטיעה, הפרחת השממה וחיבור אורגני ובלתי אמצעי לאדמה. התגאנו בכך שאנו המדינה היחידה בעולם שבה ניטעו מדי שנה יותר עצים משנעקרו.

הקרן הקיימת לישראל הפכה את הנטיעה לדת אזרחית ממש, סמל לירוק המנצח את הצהוב ועדות לקשר הבל ינתק בין עם השב למולדתו לבין הקרקע המקבלת אותו בפריחה. הנטיעה הייתה המעשה הריבוני האולטימטיבי והמצפן המוסרי שלנו.

ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.

קל לטעות ולחשוב שהטרור היהודי בגדה המערבית הוא התפרצות יצרית ופוסט-טראומטית של אחרי השבעה באוקטובר, אבל האמת פשוטה הרבה יותר: זהו פשוט שיא של תהליך ארוך, קר ומחושב.

הרבה לפני הפוגרומים הממוסדים בכפרים פלסטינים ונגד קהילות רועים חלשות, ועוד לפני שכל פלסטיני סומן באופן אוטומטי כטרוריסט, נעשה שימוש ציני ומתוחכם במורשת.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".

המעבר ללמידה מרחוק בעקבות ההסלמה האחרונה, שוב הציף אל פני השטח אמת מטרידה: מערכת החינוך הישראלית ממשיכה להתנהל במצב חירום כרוני, ללא הפקת לקחים, תוך הפקרת השכבות המוחלשות.

את התמונה המטרידה הזו הציג דוח מבקר המדינה, שפורסם רק לאחרונה, לפיו למרות ההתנסות האינטנסיבית בלמידה מרחוק בתקופת הקורונה (ואחר כך שוב עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל"), הקידמה הטכנולוגית מרוכזת בעיקר בין גבולות גדרה-חדרה, ובשאר חלקי הפריפריה נותר ניתוק חינוכי.

רוני דגני היא מנהלת קהילת בוגרי "תוכנית מושל". בעלת תואר שני במדיניות החינוך וניסיון של מעל 15 שנים במגזר השלישי. מתמחה בקידום מוביליות חברתית-כלכלית וצמצום פערים באמצעות חינוך, קהילה וטכנולוגיה.