הבחירות בבריטניה השבוע מציבות את הבוחר בפני מצב קלאסי של חישוב הברירה הפחות גרועה, וזה משבש לאנשים את הדעת. רבים מתקשים להתמקד בעיקר – והרי זה הברקזיט – והיהודים במיוחד נוטים להחרים את מפלגת הלייבור בשל האנטישמיות שכביכול פשתה במפלגה. כך מסתכנים בפרובינציאליות, פשטנות וזילות של עצם המונח.

מהי אנטישמיות? אמי, שנפטרה השנה, בילתה את יום הולדתה השישי בהתחמקות מנאצים ולאומנים רומנים במהלך הפוגרום של יאשי. מעל 13,000 איש נרצחו במהלך אותו שבוע בשנת 1941, כשליש מיהודי העיר, אך משפחתה שרדה בתחבולות. אנטישמיות היא גזענות קטלנית כנגד יהודים, שבבסיסה תיאוריות קונספירציה על שליטתם הערמומית בגויים התמימים.

מה לא אנטישמיות? התנגדות לפעולות הכנופיה שנמצאת כיום בשלטון בישראל, ובמיוחד בנוגע לטיפול שלה בפלסטינים בגדה המערבית. בישראל עצמה יש אופוזיציה גדולה המונה את הרוב המוחץ של אנשים המודעים לעובדות וכמעט את כל צמרת מערכת הביטחון. הם ככל הנראה לא יהודים אנטישמיים.

אנטישמיות היא גם לא סימון סחורות מההתנחלויות. אני מבין אנשים שרוצים לדעת אם הם עושים עסקים עם הישובים הללו, שנחשבים גם בעיני ישראלים רבים ככתם מוסרי ואסון לאומי (בכך שהם מקשים על חלוקת הארץ הנחוצה להצלה דמוגרפית). זה בסדר להימנע ממוצרים שנוצרו מניצול ילדים ומקובל עלי שבמשך שנים אמי לא רצתה לבקר בגרמניה. ישראל מנסה כעת לאסור חרמות כעיקרון – אבל צביעות, אפילו בהצטדקות של קרבנות, היא צביעות.

בהציגו התנגדות פוליטית כאנטישמיות, הימין הפופוליסטי הישראלי שם ללעג את הסבל האמיתי שחוו יהודים לאורך השנים.

ראיתי פה ושם אנטישמיות בבריטניה, שם גרתי שנים. לרוב זה בא ממיעוטים מוסלמים ומנוצרים מבוססים מהסוג שמגיעים באופן טבעי למפלגה השמרנית. בשמאל הקשה של מפלגת הלייבור יש, לעומת זאת, התנגדות עקרונית לכיבוש בגדה המערבית, שלעתים גולשת לכדי התנגדות לזכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית. זה מעיד על תמימות ביחס לעוולות ולאלימות שעמדו בבסיס היווצרותן של מרבית המדינות, מארצות הברית עד לפקיסטן ואפילו לאיטליה, ספרד וצרפת. זו בורות במסווה של אידיאלים, וזה אולי מושך אנטישמים, אבל זו איננה לכשעצמה אנטישמיות.

אין להכחיש שיש בעיה. רואים עלייה מסוימת באירועים אנטישמיים בבריטניה, תופעה שכנראה קשורה לפחות חלקית לעצם הדיון הקודח. מגמות דומות נראות ברחבי תבל והממשלה הלעומתית בישראל נושאת באחריות מסוימת לעניין. אולם מצד שני מחקרים מראים שבריטניה נותרה בין הארצות הפחות אנטישמיות בעולם: ולפני כשנתיים מדד המכון לחקר מדיניות יהודית את רמת האנטישמיות בבריטניה בכ-2% מהאוכלוסייה בעוד שכ-70% סומנו כבעלי דעה חיובית על היהודים (אגב, רק 17% החזיקו בדעה חיובית על ישראל – וזה כל הסיפור על קצה המזלג).

האם מנהיג הלייבור ג'רמי קורבין הוא אנטישמי? אני לא יודע, אם כי נראה שהוא מסתדר היטב עם אנשים שהם כאלה. חשיפה השבוע (בעיתוי מעניין) הבהירה שוב שאכן הייתה נטייה בלייבור לטייח מקרים של עלבונות ביהודים והתנהגות מחפירה. הנטייה של קורבין לדבר בחום על טרוריסטים מוסלמים קיצוניים (וקומוניסטים אוטוקרטיים) גם מרמזת על בעיה. וזה גם לא עזר שיהודים לא הופיעו בסרטון של הלייבור לפני כמה שבועות על הצורך להגן על מיעוטים.  אל נהיה נאיביים: הימין הפופוליסטי הוציא חוזה על קורבין, והוא הקל עליהם כאשר נכנס היישר לכל מלכודת שהציבו. זה  מעניין שהרב הראשי של בריטניה, אפרים מירוויס, מצא לנכון להשמיע את קולו נגד קורבין באופן חריג בחודש שעבר. כנראה שמגיע לקורבין מה שהוא עומד לקבל.

אבל האם זה מגיע לעולם? עם כל הכבוד, ויש כבוד, אנטישמיות וישראל הם בבירור לא הנושאים העיקריים בבריטניה בעת הקריטית הזו. זה בעייתי כאשר מיעוט מונע בלעדית על ידי סוגיה מגזרית – על חשבון עניינים ממש עצומים.

הנושא כעת הוא ברקזיט – כאשר מעל הכל מרחפת מלחמת תרבות עולמית בין אידיוקרטיה לדמוקרטיה ליברלית. בשני המישורים הללו, הלייבור, למרות ענייניו הפרטיקולריים של מנהיג המפלגה הנוכחי, הוא קרוב יותר ליהודים. זה תואם את המצב בארצות הברית, שם רוב מוחץ של יהודים, במיוחד אלה שאינם אורתודוקסים, תומכים בדמוקרטים למרות המהומה שישראל מלבה באשר לאנטישמיות (שהיא בעצם אנטי-ציונות) שכביכול פשתה בשורות השמאל הרדיקלי של המפלגה.

בסבירות גבוהה, הברקזיט ייזכר כטעות ענקית. בדיון העולמי הקרב בנושא הדמוקרטיה, הברקזיט מספק ראיה חזקה לטיעון ששיטת ממשל זו לא עובדת במצבים מורכבים.

הבריטים עשויים לשלם ביוקר אם באמת יתנתקו מהאיחוד האירופי. בין היתר, ככל הנראה הם ייתקעו עם כלכלה אמריקאית יותר, עם חשיפה רבה לקפיטליזם בלתי מרוסן, ובעיקר עם גרסה מוחלשת, יקרה יותר ולא מתפקדת של שירות הבריאות הלאומי. בריטניה כמבנה פוליטי עשויה להתפרק, כאשר סקוטלנד ואולי גם ויילס ימצאו דרכים להישאר באיחוד, ואירלנד תתאחד. בעוד 20 שנה, כאשר הצעירים ששונאים את הברקזיט (אבל שכחו לנהור לקלפיות במשאל העם ב-2016) ינהלו את המדינה, אנגליה תזחל חזרה.

אני צופה זאת למרות שקל גם ללעוג לאיחוד האירופי, עם הביורוקרטים הלא-נבחרים, המוסדות החופפים, כוח העבודה המצטמצם והפרלמנט הנודד באופן בזבזני בין בריסל לשטרסבורג. אולם האיחוד גם שמר על השלום לאחר שתי מלחמות עולם שנגרמו על ידי אירופה, יצר שוק תחרותי וענק, סימל אידיאלים נעלים והביא שגשוג וגבולות פתוחים לחלק היפה ביותר של העולם.

השמרנים ובעיקר בוריס ג'ונסון אחראים לטמטום הפוקד את הארץ הנפלאה הזאת. כעת הם בונים על כך שהבריטים פשוט ירצו לגמור עם העניין ויתנו לו חופש פעולה. זהו סנטימנט בריטי ביותר אך גם משקף רפיסות מדכדכת. סערת האנטישמיות בלייבור אינה סיבה מספקת לתת לו פרס שכזה.

קורבין הוא אמנם נושא דגל עלוב לקמפיין ההישארות באיחוד, עם שנאת הקפיטליזם שלו, הסקפטיות הנאיבית שלו כלפי נאט"ו, ושאר קופת השרצים. אבל נכון לעכשיו זה תפקידו. ניצחון של הלייבור הוא הדרך היחידה להביא לתוצאה ההגיונית של משאל עם שני, סופי וקובע – הפעם כאשר יש הסכם ממשי ליציאה מהאיחוד, לעומת ההשערות, ההסתה והשקרים שהרעילו את הסיבוב הקודם.

תבוסה של ג'ונסון ביום חמישי תהווה עונש שהרוויח ביושר רב. הפלרטוט שלו עם השמדת הממלכה המאוחדת הוא פשע גרוע יותר מהסקנדלים של הלייבור. היא הרי הממלכה החביבה עלי אדמות.

לא נראה שזה יקרה, כי הדמוקרטים הליברלים (מפלגת מרכז צודקת, משעממת ונחמדה) מפצלים את קולותיהם של המתונים ושל אלה הרוצים בהשארות באיחוד. בשיטת הבחירות הבריטית, בה יש מנצח אחד גם ברוב יחסי בכל אזור הצבעה, הפיצול קטלני.

במקרה הלא כל-כך סביר שקורבין בכל זאת ינצח, יהיה צורך להציל את בריטניה מהאינסטינקט שלו להלאים מכל הבא ליד ולהטיל מיסים כמה שיותר. זהו קרב ליום אחר, ואפשר לנצח בו, בין היתר כי הוא יהיה תלוי בליברלים הדמוקרטים.

עניין האנטישמיות הוא מורכב ונתון למניפולציה אבל גם לא עורבא פרח, וקורבין איננו כוס התה שלי אישית. לתמוך בלייבור כעת זה רע, רע מאד. אבל כדי לחסל את ברקזיט ולתת סנוקרת לפופוליזם הימני בעולם, זה כנראה הרע במיעוטו.

קשה להם, לבריטים: צריך להתרכז ממש חזק. כמו אצלנו, פחות או יותר.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

החודש צוין יום זכויות האדם הבינלאומי. הוא נקבע ל-10 בדצמבר מדי שנה, היום בו אימץ האו"ם בשנת 1948 את ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם.

זו הזדמנות לחשוב על דברים אשר הפוליטיקאים מתארים בלשון מכובסת כ"סטטוס קוו" בנושאי דת, כדי להצדיק את החרפה שבהתמשכותם. דברים המהווים פגיעה חמורה ורחבת היקף בזכויות האדם הבסיסיות שכל מדינה דמוקרטית מערבית מכבדת, אך בישראל הפכו להיות אמצעי תשלום למפלגות החרדיות במסגרת סחר הסוסים הכרוך במו"מ על קניית קולות המפלגות הדתיות.

אנחנו בחדו"ש נאבקים מזה שנים על מימושה המלא של מגילת העצמאות, המבטיחה "חופש דת ומצפון" ושוויון זכויות ללא הבדל דת. סקרים רבים שערכנו מוכיחים באופן עקבי וחד משמעי כי רוב הציבור תומך בכך, אבל עובדה זו אינה מטרידה רבים מהפוליטיקאים שלנו. במיוחד אלה המרכיבים קואליציות, שאינם מהססים למכור חירויות יסוד למפלגות הדתיות.

מסקרים שערכנו בחדו"ש עולה כי רוב הציבור תומך בעקרונות מגילת העצמאות: חופש דת ומצפון ושוויון זכויות ללא הבדל דת. אבל עובדה זו אינה מטרידה רבים מהפוליטיקאים, שימכרו חירויות יסוד למפלגות הדתיות

היום חשוב במיוחד להצביע על כך שאין מדובר רק בציניות פוליטית, אלא גם בפגיעה חזיתית בזכויות האדם הבינלאומיות.

סעיף 16, למשל, להכרזה האוניברסלית קובע כי "כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת".

אך ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם השוללת מאזרחיה את חירות הנישואין. אין המדובר בתיאוריה בלבד, או בעניין שולי וסמלי, אלא במציאות בה מאות אלפי אזרחים ישראלים אינם יכולים כלל להינשא כחוק, והם חייבים להסתפק במעמד של ידועים בציבור או לצאת לחו"ל ולהינשא שם בנישואין אזרחיים.

ישראל היא הדמוקרטיה המערבית היחידה בעולם השוללת מאזרחיה את חירות הנישואין. אין המדובר בתיאוריה בלבד, או בעניין שולי וסמלי, אלא במציאות בה מאות אלפי אזרחים ישראלים אינם יכולים להינשא כחוק

בראש רשימת הסובלים ממצב עניינים זה הם עולי בריה"מ לשעבר, אשר כ-400,000 מהם, שעלו ארצה (או נולדו לאימהות שעלו ארצה), שהם בני משפחה של יהודים (ילד, נכד או בן זוג) אך אמם אינה יהודייה. איש מהם אינו יכול להינשא במדינה, ובפועל הם מוצאים עצמם אזרחים סוג ב'.

כמוהם גם בני זוג מאותו מין. וגם אלה שמוחזקים ככוהנים ומבקשים להינשא לגרושות או גיורות (ולא משנה כלל אם יכריזו שהם אתאיסטים, די בעובדה ששמם כהן, כץ, אזולאי וכד' כדי לפסול אותם מלהינשא כחוק לבנות זוגם בישראל) ועוד רבים אחרים.

אליהם צריך להוסיף כמובן את הציבור הרחב  אשר נכפה עליו להינשא בנישואין דתיים אורתודוכסים בניגוד לרצונם. (על פי סקרי חדו"ש, למשל, 82% מהיהודים המגדירים עצמם חילוניים רוצים שלא להינשא ברבנות אם תינתן להם בחירה חופשית).

בראש רשימת הסובלים: עולי בריה"מ לשעבר, שאמם של כ-400,000 מהם אינה יהודיה. בני זוג מאותו מין, כהנים וגרושות או גיורות, איש מהם אינו יכול להינשא במדינה, ובפועל הם מוצאים עצמם אזרחים סוג ב'

הדבר לא נעשה בהסתר. סעיפי ההכרזה תורגמו לאמנה בינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, וישראל אשררה את האמנה בשנת 1991. אלא שהאשרור היה כפוף להסתייגות, לפיה הודיעה ישראל כי בה שולט הדין הדתי בענייני המעמד האישי של אזרחיה, ולפיכך בכל מקום בו קיימת סתירה או התנגשות בין הוראות האמנה לבין הדין בישראל – יגבר הדין הדתי על זכויות האדם המעוגנות באמנה.

בדומה לכך קובעת האמנה בסעיף 12 כי "לכל אדם .. הזכות לחופש התנועה" וכי זכות זו לא תהיה "כפופה למגבלות, מלבד אלו הקבועות בחוק אשר נחוצות להגנה על הביטחון הלאומי, הסדר הציבורי, בריאות הציבור,  המוסר הציבורי, או זכויות וחירויות של הזולת." ועם זאת, חופש התנועה של מיליוני ישראלים מוגבל שביעית מן הזמן בשל האיסור על תחבורה ציבורית בשבת, הפוגעת בעיקר בשכבות המוחלשות, בקשישים, בצעירים ובחולים.

ישראל אישררה ב-1991 אמנה בינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, אלא שהאשרור היה כפוף להסתייגות, לפיה בישראל שולט הדין הדתי בענייני המעמד האישי של אזרחיה, ובמקרה סתירה או התנגשות יגבר הדין הדתי

אך בל נטעה – בניגוד למצג שמנסים הפוליטיקאים ליצור, לפיו הם מייצגים נאמנה את רצון הציבור, ובעיקר את בוחריהם, וכי רוב הציבור הוא מסורתי וחפץ בשימור המסורת הדתית בנושאי המעמד האישי ושמירת שבת, הרי העובדות הן הפוכות.

לאלה המתעניינים בעובדות ולאלה הרואים בבחירות שהיו אך בספטמבר ואלה המתקרבות מחדש הזדמנות לחולל שינוי כיוון בסוגיות יסוד אלה בדרך של הקמת קואליציה אזרחית רחבה, חשוב להדגיש את ממצאי הסקר המיוחד לרגל יום זכויות האדם, שערכה לאחרונה חדו"ש באמצעות מכון סמית:

69% מהציבור היהודי הבוגר (שהביעו דעה) תומכים בחקיקה שתאפשר נישואין וגירושין אזרחיים בישראל לזוגות המעוניינים בכך. לעמדה זו שותפים 93% מהחילונים, 79% מהמסורתיים הלא-דתיים ו-66% מהמסורתיים הקרובים לדת. תומכים בכך רוב עצום של מצביעי כחול לבן (98%), ישראל ביתנו (96%) ואף רוב גדול של מצביעי הליכוד (64%), וכמובן – רוב מצביעי העבודה והמחנה הדמוקרטי.

69% מהציבור היהודי הבוגר (שהביעו דעה) תומכים בחקיקה שתאפשר נישואין וגירושין אזרחיים בישראל לזוגות המעוניינים בכך. לעמדה זו שותפים 93% מהחילונים, 79% מהמסורתיים הלא-דתיים ו-66% מהמסורתיים

71% תומכים בהתרת תחבורה ציבורית בשבת בישראל, רק 29% מתנגדים לכך. בין התומכים בכך 94% מהחילונים, 82% מהמסורתיים הלא דתיים ו-59% מהמסורתיים הקרובים לדת. תומכים בכך רוב עצום של מצביעי כחול לבן (95%) וישראל ביתנו (96%), וגם רוב גדול של מצביעי הליכוד (68%).

אורי רגב הוא רב (רפורמי) ועורך דין, העומד בראש עמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון. הוא פעיל בזירה הציבורית, המשפטית והבינלאומית לחיזוק זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולמימוש מלא של הבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון ולשוויון זכויות וחובות ללא הבדל דת

מי שמסית למלחמה מתוך מניעים פוליטיים ואסטרטגיים הוא "מחרחר מלחמה".  הביטוי עתיק כמעט כמו המלחמות. אבל כדי להינצל ממלחמות מיותרות נדרש המין האנושי לזהות את מחרחרי המלחמה מבעוד מועד.

ההיסטוריה של ישראל צרובת מחרחרי מלחמות. את המחיר משלמים הלוחמים ומשפחות השכול ואת הסחורה הפוליטית מרוויחים מחרחרי המלחמות.

ההיסטוריה של ישראל צרובת מחרחרי מלחמות. את המחיר משלמים הלוחמים ומשפחות השכול ואת הסחורה הפוליטית מרוויחים מחרחרי המלחמות

לעיתים מדובר בשחצנות לשמה ובעיוורון מדיני כמו אצל משה דיין שלפני מלחמת יום הכיפורים:

"טוב שארם אשייח בלי שלום משלום בלי שארם אשייח"

לעיתים במגלומניה שהביאה למלחמת לבנון הראשונה והניסיון לשנות משטר במדינה שכנה כמו אצל אריק שרון:

"מהמוצדקות במלחמות ישראל"

או כמו מנחם בגין שהצדיק "מלחמת ברירה":

"המדינה היהודית לא תתקיים אם לא תדע שמפעם לפעם צריך לצאת למלחמה כדי לגבור על האויב"

כשהוא מסביר מדוע צריך להקריב אנשים וחיילים וחובה לצאת למלחמה:

"בלי מסירות נפש תהיה טרבלינקה"

הביא בגין את עולמו המסויט אל המזרח התיכון וערבב מציאות של מלחמה בארגון טרור עם מלחמת עולם נגד המשטר הנאצי של שנות ה 40 באירופה. לא מיותר להזכיר שמלחמת הברירה הזו שבה שקעה ישראל ודיממה 18 שנה, גרמה לבגין עצמו לייאוש דיכאון ופרישה מהחיים הפוליטיים עד שעזב והסתגר בביתו.

בגין הביא את עולמו המסויט למזרח התיכון וערבב מציאות של מלחמה בארגון טרור – עם המלחמה במשטר הנאצי בשנות ה-40 באירופה. מלחמת הברירה בה שקעה ישראל ודיממה 18 שנה, גרמה לבגין עצמו לייאוש ודיכאון

בנט לא סובל מטראומת השואה, אך משתמש בביטויי ההשמדה הצפויה לישראל כדי להצדיק מלחמה בסיסמאות ריקות מתוכן: "מי שיורה חוטף / דם יהודי אינו הפקר/ נעניק ביטחון אל מול האויבים הזוממים להשמיד את ישראל". ובסוף אחרי הסיסמאות הצעקניות הוא מחליט שתי החלטות מופרכות: לתכנן הקמת שכונה יהודית חדשה מעל השוק בחברון ולמנוע החזרת גופות מחבלים. בנט וחוטפי הגופות.

שרי ביטחון נכנסו תמיד לתפקידם בצעדים מדודים מתוך כבוד לתחום אחריותם ולחיי אדם. גם כשהסתבכו במלחמה עקובה מדם או פעולה כושלת, הם ידעו לפחות לכבד את הלוחמים מחד ואת האויבים מאידך.

אבל בשבועות האחרונים נכנס למשרד הביטחון פיל פילון שהזלזול והשחצנות, ההתגרות והתגרנות הם סימני ההיכר שלו במערכת הביטחון וכנראה גם מעבר לגבול.

עוד בטרם מונה לשר כבר חירחר אמירות על חיסול בכירי המשטר האיראני, לא פחות, וכבר איים על  האיראנים:

"עקב טראומת מלחמת איראן-עיראק, לאיראנים רגישות עצומה לחיי תושביהם. רוחאני יילחם בנו עד טיפת דמם האחרונה של הלבנונים והעזתים. ולכן עלינו לסמן את כח קודס ואיראן כיעד ראשי למערכה דיפלומטית, מודיעינית, סיכולית, טכנולוגית, כלכלית… וגם למנוע את התגרענות איראן – בכל מחיר" (נאום במכון INSS 31.1.18)

וכאשר סחט את נתניהו באיומי חבירה לגנץ וקיבל את משאת חייו, התחיל בנט להתפרע כמו ילד שקיבל צעצוע חדש. בטרם נגע עכוזו בכסא שר הביטחון כבר שיחרר את חרצובות לשונו נגד הג'יהאד האיסלאמי

"מי שמאיים עלינו לא בטוח שיעבור את הלילה"

כאשר באותן שעות חוטפים תושבי עוטף עזה עשרות רקטות כתוצאה מחיסול בכיר בג'יהאד.

כשסחט את נתניהו באיומי חבירה לגנץ וקיבל את משאת חייו, התחיל בנט להתפרע כמו ילד שקיבל צעצוע חדש. בטרם נגע עכוזו בכסא שר הביטחון כבר שיחרר את חרצובות לשונו נגד הג'יהאד האיסלאמי

דקה וחצי לאחר שמונה והתיישב בלשכתו החדשה כבר איים שוב על איראן בסגנון איראני. שר הביטחון של ישראל נפתלי חתאמי בנט איים:

"אינכם חסינים יותר, בכל מקום בו תשלחו את זרועות התמנון שלכם, אנחנו נגדע אותן".

זה קרה למחרת הפצצה רחבה של חיל האוויר נגד מטרות איראניות בסוריה – כמוה בוצעו בשנים האחרונות מאות ולרוב עברו בשתיקה ישראלית. גם נתניהו, שהתגאה מפעם לפעם בתקיפות הללו, הבין את הנזק שבלקיחת אחריות מצד ישראל על התקיפות הללו. מרחב ההכחשה שניתן לסורים ולאיראנים באמצעות שתיקתה של ישראל, צומצם עד שהוא מחייב אותם כעת להגיב, מפאת כבודם או מרצון לשמור על הרתעה כלשהי.

מרחב ההכחשה שניתן לסורים ולאיראנים באמצעות שתיקתה של ישראל, צומצם עד שהוא מחייב אותם כעת להגיב, מפאת כבודם או מרצון לשמור על הרתעה כלשהי

אבל בנט הוא מחרחר מלחמה אמוני ואידאולוגי לא רק פוליטי. הוא הרי שם את מבטחו באלוהי אברהם יצחק ויעקב ולאו דוקא באביב כוכבי ועמיקם נורקין.

ביום כניסתו לתפקיד הוא הקריא לפורום מטכ"ל ציטוטים מהתורה כשהוא כופה על האנשים האחרונים בעולם שתפקידם לא לסמוך על גורל, אמונה ואלוהים – לעשות בדיוק את זה.

שר הביטחון לא נח לרגע באותו שבוע וכבר סיפר לידיעות אחרונות על תכניתו ללחימה בסוריה, עוד לפני שהביא אותה לקבינט לאישור:

"שר הביטחון נפתלי בנט רוצה לשנות את מדיניות ישראל בזירה הצפונית כדי לנסות ולסכל את ניסיון איראן להקים חזית נגד ישראל בסוריה. כדי לעשות זאת, בנט מתכוון להציג בדיון הקרוב בקבינט המדיני-ביטחוני תוכנית פעולה הכוללת מתקפות אגרסיביות של צה"ל נגד הכוחות האיראניים בסוריה"(ידיעות אחרונות 29.11.19)

אחר כך החל החייל האמיץ שוויקבנט להפציץ בהודעות ספינים וכותרות את תושבי שדרות ועוטף עזה. חזר על המנטרות חסרות האחריות, על מיטוט חמאס "תחבולה טובה מוגשת קרה" אמר על משקל הפתגם הערבי "הנקמה מוגשת קרה".

"האויבים שלנו התרגלו שאפשר לירות על מדינת ישראל. אנחנו צריכים לשנות את זה. כל אויבינו, מאיראן דרך חיזבאללה ועד דאעש בסיני, רוצים לשבור אותנו. אבל שלא יתבלבלו, כי אנחנו מנצחים. עם ישראל מנצח. בסופו של דבר, היכולת שלנו לקבל החלטות אמיצות נובעת מביטחון עמוק שמוקרן מכם, מהעם. אנחנו צריכים לעבור מתפיסה הגנתית לתפיסה התקפית. את מה שנעשה אנחנו נעשה בזמן הנכון, בדרך הנכונה ובעוצמה. לא בהיגררות. תחבולה טובה מוגשת קרה, לא כשהדם רותח והצד השני מחכה לך דרוך"(8.12.19)

מאמן נבחרת ישראל בכדורגל עובר מהגנה להתקפה דרך (דברי) הקישור. מה יותר מקצועי מזה? וננצח. ברור. בספורט המלחמה אנחנו תמיד מנצחים ולעזאזל ההיסטוריה והעובדות.

ביום כניסתו לתפקיד הוא הקריא לפורום מטכ"ל ציטוטים מהתורה כשהוא כופה על האנשים האחרונים בעולם שתפקידם לא לסמוך על גורל, אמונה ואלוהים – לעשות בדיוק את זה

בנט שטרם למד את מגוון התחומים עליהם אחראי משרד הביטחון, כבר סימן את סילוק האיראנים מסוריה כמטרה לצה"ל. כלומר מטרת מלחמה של מדינת ישראל. מי החליט על מלחמה?

כל האמירות החלולות, הפומפוזיות, היהירות וחסרות האחריות הללו נאמרות מעל ראשם של הרמטכ"ל ואלופי צה"ל בלי טיפת כבוד למקצוע הצבאי ובלי גרם של מחשבה על הנזק הנגרם להרתעה הישראלית כאשר דיבורים שחצניים ומופקרים נזרקים לחלל המזרח התיכון ואין מאחוריהם דבר וחצי דבר מלבד רצונו של מחרחר המלחמה בנט, לחרחר מלחמה.

מלחמה שתימנע אולי בחירות ותקבע אותו במשרד הביטחון לעוד כמה חודשים של מתיחות ביטחונית.

כל האמירות החלולות והפומפוזיות הללו נאמרות מעל ראשם של הרמטכ"ל ואלופי צה"ל בלי טיפת כבוד למקצוע הצבאי ובלי גרם מחשבה על הנזק להרתעה הישראלית, כשדיבורים שחצניים ומופקרים נזרקים לחלל המזרח התיכון

מלחמה שתסבך כמובן את ישראל בתגובה ונקמה איראנית או חמאסית – שעליה תיאלץ ישראל להגיב בתגמול ותגובה- שיביאו לחילופי מהלומות הפצצות וירי טילים בתגובה חוזרת ובמעגל שאיש לא רצה בו. לחימה מיותרת שממילא אין בה הכרעה ולא שינוי המצב המדיני באזור.

כל אלה נשמעים ללא דיון בתכנית צבאית ומדינית, ללא קבלת החלטות מסודרת בקבינט, כששר הביטחון הטירון הוא שר בממשלת מעבר שהחוק מגביל אותה ממילא במעשים והחלטות, העלולים לחייב את הממשלה הנבחרת הקבועה כאשר זו תיבחר.

הוא עצמו מייצג רסיס מפלגה התקועה בעכוזו של ראש ממשלת המעבר ורק בשל האיום שיחבור לקואליציה עם כחולבן.

כל אלה נשמעים ללא דיון בתכנית צבאית ומדינית, ללא קבלת החלטות מסודרת בקבינט, כששר הביטחון הטירון הוא שר בממשלת מעבר, שהחוק מגביל במעשים והחלטות, העלולים לחייב את הממשלה הנבחרת הקבועה  שתיבחר

כי הרי בנט לא מסמן יעד מדיני. לא הסכם שלום, לא הסדרה, לא הפסקת אש, לא כיבוש עזה ולא כיבוש סוריה. אין לו שום מתווה לפתרון בעיות הביטחון של ישראל באף אחת מהגזרות. הוא עסוק רק בצריבה תודעתית של בוחרי הימין.

הנה הנה כל הסיסמאות מההפגנות הידועות והנאומים בכנסת, נאמרות ומוכרזות קבל עם ועולם מלשכת שר הביטחון הנכבדה.

בנט מנסה לייצב את עצמו כמי שמוביל אסטרטגיה חדשה והחלטות שונות שמערכת הביטחון הקפואה מעולם לא ניסתה ולא שקלה. מצג שווא שאין לו אחיזה במציאות.

בנט לא מסמן יעד מדיני. לא הסכם שלום, לא הסדרה, לא הפסקת אש, לא כיבוש עזה ולא כיבוש סוריה. אין לו שום מתווה לפתרון בעיות הביטחון של ישראל באף אחת מהגזרות. הוא עסוק רק בצריבה תודעתית של בוחרי הימין

מחרחרי מלחמה עושים את מהלכי החרחור בידיעה ברורה שבסיס החרחור שקרי ותוצאת החרחור היא עימות מיותר. אבל מחרחרים כמו בנט לעולם לא יתכוננו למחיר הכבד בחיי אדם וגורל המדינה. כאשר תפרוץ המלחמה הם ירחצו בניקיון כפיהם ולשונם תגלגל את האשמה על "חוסר הברירה" ועל "אויבינו" ועל חדלונה של הממשלה. לעולם המחרחר לא יקח אחריות ולא יכה על חטא.

האסטרטגיה הפוליטית של מחרחרבנט שקופה. אלא שבישראל 2019, כשראש הממשלה מסית נגד רשויות החוק וגורר מדינה שלמה לשלש מערכות בחירות, אין שום מבוגר אחראי  שיעמיד את מחרחר המלחמה הבאה על מקומו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.