תסריט דמיוני אבל למעשה לא כל כך: רכב "האמר" צה"לי מתקרב ליחידה של צה"ל בעזה או לאחד מיישובי העוטף. על הרכב גברים לבושים במדי צה"ל וחמושים ברובי "תבור" תוצרת ישראל המצויים בשימוש צה"ל.

מה עלול לקרות, אתם כבר ודאי מבינים.

אריה אגוזי הוא כתב לענייני ביטחון. עבד בעבר בידיעות אחרונות. מתמחה בדיווח על טכנולוגיות ביטחוניות ישראליות ועל האתגרים עימן צריכות טכנולוגיות להתמודד, בעיקר מול האיומים החדשים.

"לא הייתה שום פקודת מבצע מקדימה לפני שיצאו למלחמה, מה עושים עם כל העצורים שיהיו בלבנון. אני יכול להגיד שבאיזשהו דיון מוקדם לפני המלחמה העליתי אצל ראש מטה פיקוד צפון (את השאלה): 'מה תעשו עם כל השבויים שיהיו בלבנון?' האלוף אמר שלא יהיו שבויים. אז היו עשרות-אלפים שהם לא במעמד שבויים, אלא במעמד של עצירים, אבל היה צריך לדאוג להם" (ציטוט של תא"ל במיל' גדי זהר מתוך הספר "קו לבן דק" מאת דותן נווה).

לפעמים הדברים הרבה יותר ציניים ומעוותים, כמו אותו מחשב י.ב.מ. שחרץ גורלות של חיילים אמריקאיים באי הדמיוני פיאנוזה במלחמת העולם השנייה, בספרו המופתי "מלכוד 22" של ג'וזף הלר. בהיררכיית המלכוד, מעל אותו מחשב, נמצא המנגנון שמנתב הכל כאילו היה "יד נעלמה" שמבטיחה את המשך המלחמה והרווחים ממנה.

חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט ממייסדי חבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר

בעשורים האחרונים האינטרנט חולל שינויים מרחיקי לכת בחיינו, ובפרט בחיי ילדינו. לצד ההזדמנויות שהעידן הדיגיטלי מציע לנו, כמו פיתוח מיומנויות למידה, שיפור אמצעי תקשורת ובידור נוח וזמין – הרשת טומנת בחובה סכנות חמורות.

נתונים מעידים על כך שבישראל, נכון לסוף שנת 2024, כל ילד שלישי נחשף לאיומים או אלימות מילולית ברשת, כל ילד רביעי חווה שיימינג או חרם, וכל ילד חמישי נחשף לתכנים מיניים בלתי רצויים.

ליאן אוחיון היא סטודנטית בפרויקט המעבדולוגיה, בפקולטה למשפטים במכללה למינהל.