זמן ישראל נובר בארכיון של העיתונאי הוותיק רון מיברג ומפרסם מחדש מבחר מכתבותיו, שקריאה בהן היום מספקת פרספקטיבה איך הגענו עד הלום ● והשבוע: בחזרה ל-1989 ולסדרה "שלושים ומשהו", ששיקפה היטב את מצבם של היאפים התל אביביים על סף שנות ה־90'
ראש הממשלה ורעייתו הגיעו השבוע לניחום אבלים וחיללו ברגל גסה את הטקס היהודי המקודש ביותר בישראל
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
שנת הלימודים נפתחה בימים של מתח וחרדה. המלחמה חשפה את בועת הענק של חיינו – הפיל שבחדר שהמעטנו בסכנות הטמונות בו במהלך הזמן, כמו אומה המדחיקה את הבשורה.
ואולם, מערכת החינוך הפסיקה לעסוק בשאלות הגדולות, ומחנכים ברחו לזוטות ולאזורי הנוחות מפחד העיסוק בתפוח אדמה לוהט בעל גוון פוליטי. המערכת נמנעה ככל יכולתה מלגרום לתלמידים לחשוב על השלכות הסכסוך והבעיות הקיומיות שהוא מציב לעתיד הדור הבא.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
כבר כמעט שנה אנחנו מסתובבים עם לב מכווץ. עם מועקה כי יש לנו אחים ואחיות שעוד לא חזרו הביתה. אבל התחושה בה כולנו פתחנו את אחד השבועות האחרונים, כאשר שש גופות חטופים חולצו מעזה לאחר שנרצחו בשבי באכזריות רבה, היא תחושה של לב שהתכווץ בכאב עד שנשבר.
האמת שזה התחיל עוד במוצאי השבת שקדמה לאותה בשורה, כאשר שמות הנרצחים כבר רצו בקבוצות שונות ברשתות החברתיות. הענן האפור והסמיך כבר החל לנוע לכיווננו והתמקם מעל הראשים של כולנו. אבל רק כאשר הגיע האישור הרשמי של דו"צ, הענן שטף אותנו בממטרי אבל.
מנכ"לית ומייסדת התנועה, גל נסים-עמנואל היא מנכ"לית ומייסדת תנועת מש"ה - מילים שעושות הבדל, הקימה את התנועה שנתיים לאחר שאחיה מושיק – משה אורי נסים ז"ל, מת כתוצאה מאובדנות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם