ישראלים חוטפים על הראש בגלל הכיבוש בגדה המערבית. המצב שם גרוע ומכוער, אבל הוא לא נובע רק מתאווה מטורפת לשטחים. אני מציע להבין את הדברים כפי שהם, ולחפש פתרון אמיתי.

מקובל בעולם לחשוב שיהודים ישראלים התומכים בכיבוש עושים זאת משום שהם מאמינים שאלוהים נתן להם את הארץ, או כי הם גזענים הסבורים כי אפשר לשעבד ערבים לנצח, או שהם סתומים מכדי להבין את המצב הדמוגרפי שמסכן את מדינתם.

מקובל בעולם לחשוב שיהודים ישראלים התומכים בכיבוש מאמינים שאלוהים נתן להם את הארץ, או שהם גזענים הסבורים כי אפשר לשעבד ערבים לנצח, או שהם סתומים מכדי להבין את המצב הדמוגרפי

כל זה אכן קיים, ויש גם שוליים של יהודים שמבינים דמוגרפיה ולא מניחים שמיליוני פלסטינים יכולים להיות משועבדים לנצח, אך הפיתרון שלהם לפלונטר הוא גירוש המוני.

זה מעציב ומשחק לידיהם של מבקרים, בין אם הם ידידים בעלי כוונות טובות, או דיפלומטים טרחנים או אנטישמים. זה הפך את הכיבוש לאחד הדברים הפחות אהודים בעולם, באזור החיוג של צפון קוריאה.

אבל התמונה יותר מורכבת: המחזיקים בכל נקודות המבט הללו כשלעצמם לא מספיקים מספרית כדי לשמר את הכיבוש.

יש סיבה אחרת שמביאה לליכוד נצחונות, וגורמת לכך שגם בבחירות האחרונות (המוצלחות למדי מבחינת האופוזיציה) יותר מ-60% מהיהודים הצביעו למפלגות שהיו משמרות את הכיבוש.

זה הדבר שאתה שומע שוב ושוב אם אתה מדבר עם מצביעי ימין שאינם פנאטים דתיים או לאומנים.

הדבר הזה הוא פחד מפני ירי טילים על מרכז הארץ.

קל ללעוג לזה כפרנויה. בישראל זהו בכלל קו טיעון רגיש מכיוון שמשמעותו המרומזת היא שטילים על עיירות הפריפריה הסמוכות לעזה זה איזשהו דבר יותר מקובל.

קל ללעוג לפחד מטילים על מרכז הארץ. אבל יש חילונים לא טיפשים, שמבינים את הדמוגרפיה, ואינם גזעניים יותר מהאדם הממוצע, החוששים שנסיגה צבאית מהגדה המערבית, או מחלקה, תהיה אסון ביטחוני

אבל זה המצב. ישנם חילונים לא טיפשים שמבינים את הדמוגרפיה ואינם גזעניים יותר מהאדם הממוצע שחוששים מאוד שנסיגה צבאית מכל הגדה המערבית או אפילו מחלקה תהיה אסון ביטחוני.

לחמאס לקח פחות משנה לנסות לגרש את הרשות הפלסטינית מרצועת עזה לאחר שישראל יצאה משם ב-2005, ורק כמה ימים להצליח. כעת עזה היא מדינת משטרה תיאוקרטית שהיא אולי המקום הכי לא נעים בעולם. זה לא מטורף לחשוש מאותו הדבר בגדה המערבית. אם הייתי פלסטיני בגדה המערבית, הייתי חושש ועוד איך.

יתרה מזאת, מכיוון שאין שום תרחיש מתקבל על הדעת להסכם בו הפלסטינים משיגים את כל מה שהם רוצים – בירושלים, בשיבת הפליטים, ואפילו בעניין הגבולות – אי שביעות רצון בשורותיהם לעולם לא תיעלם גם אם איכשהו יושג הסכם שלום.

מכיוון שאין תרחיש מתקבל על הדעת להסכם בו הפלסטינים משיגים את כל מה שהם רוצים – בירושלים, בשיבת הפליטים, ואפילו בעניין הגבולות – אי-שביעות רצון בשורותיהם לעולם לא תיעלם, גם אם איכשהו יושג הסכם שלום

לאויבי השלום בפלסטין יש היסטוריה של מינוף חוסר שביעות רצונם. זכרו כי הטרור עלה מדרגה באופן דרמטי לאחר הסכם אוסלו ב-1993, בדיוק מכיוון שחמאס שיער כי יאסר ערפאת מתכנן להתפשר על דרישותיהם.

משהו דומה קרה בשנת 2000, כשממשלת אהוד ברק עשתה מאמץ אמיתי להציע לפלסטינים עצמאות, אך בתנאים שאינם משביעי רצון. יותר מאלף ישראלים וכ-3,000 פלסטינים נהרגו כתוצאה מכך. והתמיכה בישראל בפתרון שתי המדינות צנחה.

(למען האמת, גם אויבי השלום בישראל הצליחו יפה. יש משהו ברשעים שהופך אותם לחזקים מהטובים בימינו. אבל זה לפעם אחרת)

אז מה שישראלים הגיוניים אך ספקנים חוששים ממנו זה כאוס או שלטון אויב בטווח של קילומטרים מירושלים ומתל אביב, די קרוב לחיפה וחולש על מישור החוף. המפה לא משקרת: מהגדה המערבית ועד לים התיכון המרחק באזורים מסוימים הוא בקושי 20 ק"מ.

יתרה מזאת, אם ישראל הייתה מאבדת שליטה על בקעת הירדן, כמו שיקרה בכל עסקה שתספק אפילו חלק מפלסטינים, לאויבים אלה תהיה גם יכולת להכניס כלי נשק דרך היבשה.

אבקש ממבקרי הכיבוש להישבע על חיי ילדיהם, שהם היו לוקחים ללא היסוס את ההימור הזה, למרות שברור שאין מחסור בפלסטינים שמייחלים לתרחיש המסוכן. כי זה מה שהם מבקשים מהישראלים לעשות

המכשול היחיד יהיה ירדן, מדינה ידידותית אך ארץ עם בעיות משלה שמחצית תושביה פלסטינים. אם זה יכשל – תל אביב לא תטווח עם מיני-רקטות של החמאס מעזה. יגרם נזק ממשי, ומלחמה מחרידה כשישראל תגיב, והאזור יעלה בלהבות.

אבקש ממבקרי הכיבוש להישבע על חיי ילדיהם, שהם היו לוקחים ללא היסוס את ההימור הזה, למרות שברור שאין מחסור בפלסטינים שמייחלים לו. כי זה מה שהם מבקשים מהישראלים לעשות.

הם מבקשים מהישראלים לעשות זאת מכיוון שהכיבוש הוא נורא, וזה נכון. אפילו רבים מתומכי השמאל לא מבינים באמת את הקלון שמתבצע בשמם; המונח "אפרטהייד" מוגזם אבל הוא לא תיאור לגמרי מופרך של סטטוס קוו, שבו יש מערכות משפט המקבילות לשכנים על בסיס אתני (זה גם אובדני, מכיוון שהפלסטינים ידרשו בסופו של דבר סיפוח ואזרחות והעולם יתמוך בהם)

אלה על הגבעה הם בעלי זכות בחירה, ואלה שבעמק לא (צילום: דן פרי)

אך בעוד שמיזם הקולוניזציה המכונה ההתנחלויות אינו מוצדק בעליל, הכיבוש הצבאי הוא סיפור אחר – כרגע, עד יעבור זעם והגעת רעיון משובח יותר.

אך בעוד שמיזם הקולוניזציה המכונה ההתנחלויות אינו מוצדק בעליל, הכיבוש הצבאי הוא סיפור אחר – כרגע, עד יעבור זעם והגעת רעיון משובח יותר

כשאתה בא לדבר עם ישראלים המציינים את החשש הביטחוני, אינך יכול לפטור אותו. אתה נראה כמו אידיוט או בור ואתה מאבד אותם כהרף עין. אתה יכול לצמצם את מימדי הסיכון תוך ציון ההצלחות של כוחות הביטחון הפלסטינים במניעת טרור – אבל אתה לא יכול לבטל את החשש.

כל מה שאתה באמת יכול לומר זה:

יש להסיר את רוב ההתנחלויות מכיוון שמיזוג אוכלוסיות לא ידידותיות באופן כל כך לא שווה וצודק זה רעיל, לא מוסרי ומסוכן, וכל העניין מקורו בגזל ונישול. על המתנחלים לקבל פיצויים מאסיביים כדי שיוכלו לקנות בתים ולהקים עסקים בישראל; זה המחיר של טעות כה גדולה.

עם היעלם בעיית הקולוניזציה, נשאר עם הכיבוש הצבאי שהוא תמיד הפיך. יש להפסיק את האכזריות המיותרת ואת האצבע הקלה על ההדק, אבל בקווים כלליים הכיבוש יכול להישאר, עד שיימצא פיתרון טוב יותר.

יש להסיר את רוב ההתנחלויות מכיוון שמיזוג אוכלוסיות לא ידידותיות באופן כל כך לא שווה וצודק זה רעיל, לא מוסרי ומסוכן, וכל העניין מקורו בגזל ונישול. על המתנחלים לקבל פיצויים מאסיביים

התחילו לחפש את הפיתרון הזה. זה יכול להיות כוח פאן-ערבי, או נאט"ו, או מתן השוחד הגדול בהיסטוריה שירגיע את הפלסטינים, או התקפלות ישראלית בירושלים, או סבלנות עד שיקום דור חכם יותר בשני הצדדים ובא לפלסטין גואל.

שלמות איננה בהישג יד בשלב זה. כל מה שאפשר לומר הוא שבעוד שהסטטוס קוו הוא אסון, חששות הביטחון של הישראלים מבוססים ויש צורך לטפל בהם. אחרת האסון פשוט יימשך, עד לסוף המר.

אינני אומר רק כי מבקרי ישראל ברחבי העולם צריכים להבין זאת אם הם רוצים להשפיע. זה החלק הקל. אני אומר שהפלסטינים בעצמם צריכים להבין את זה. הם חייבים לעבוד עם הישראלים על מציאת פיתרון סביר. בלי זה הימין ימשיך להנות מיתרון מובהק.

אני כבר שומע את זעקות השבר: איך אפשר לבקש מהמדוכאים להבין לליבו של המדכא?

התשובה היא שזה פשוט נכון וזה גם לטובתם.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

בסרט המבריק "מונטי פייתון והגביע הקדוש", המלך ארתור מציג את עצמו בפני קבוצת איכרים ספקנים שעסוקים בהתפלשות בערימת זוהמה. אין להם מושג מי הוא.

"אני ארתור," הוא מצהיר. "מלך הבריטים!"
"מיהם הבריטים?" שואל אחד האיכרים.
"ובכן, כולנו," עונה ארתור. "כולנו בריטים. ואני מלככם!"

האיכרים נותרים ספקנים.

הבנתי זאת טוב יותר כשגרתי בבריטניה בתחילת שנות האלפיים, כאשר לונדון הרגישה ממש כמו בירת אירופה אם לא העולם. היו הרבה דרכים בטוחות לזר לגרום לעצמו להראות מגוחך, כולל זיוף מבטא מקומי. אבל הדרך הבטוחה ביותר היתה להתייחס לבריטים כאל "בריטים".

אפילו המונח "בריטניה", המועדף ברחבי תבל, לא היה אהוד כל כך. נראה שכולם העדיפו את הממלכה המאוחדת (UK). ההבדל הוא שה-UK כוללת את צפון אירלנד. מבין כל השותפים הזוטרים של אנגליה, חשתי שצפון אירלנד היתה להם החשובה ביותר, אחרי כל הבלאגן שנדרש כדי לאחוז בה.

זה כבר לא משנה עכשיו. ניצחון השמרנים דוחפי-הברקזיט בשבוע שעבר ממסמר את היציאה מהאיחוד האירופי בחודש הבא. זה יצית סדרת אירועים שעשויים לפרק את המדינה, איך שלא תיקרא.

רק לפני חמש שנים הסקוטים הצביעו נגד עצמאות בשיעור של 55% מול 45%, במידה רבה בגלל הטענה (האירונית כעת) שעזיבת בריטניה תהיה כרוכה באסון של עזיבת האיחוד האירופי גם כן; האיחוד לא אהב את פילוג בריטניה והחשש היה שהוא יפנה לסקוטלנד עצמאית כתף קרה.

כעת בריטניה עצמה גוררת את סקוטלנד אל מחוץ לאיחוד. כתוצאה מכך, המפלגה הלאומית הסקוטית (SNP) שיפרה במידה ניכרת את ביצועיה וזכתה ב-48 מתוך 59 המושבים בסקוטלנד.

מנהיגת ה- SNP, ניקולה סטורג'ון, כבר הצהירה כי הניצחון של בוריס ג'ונסון פירושו שיש כעת מנדט מוסרי למשאל עם שני על עצמאות סקוטלנד. זה יוביל לקטטה עם לונדון, שבדרך כלל צריכה להסכים. אולם לאחר שהתעקשו בדרך כה גסה על יציאה מאירופה, לאנגלים לא יהיה שום מנדט מוסרי להחזיק את סקוטלנד בכוח.

סקוטלנד תתמודד עם סיבוכים, במיוחד הכרוכים במטבע. כמדינה, היא לא תעמוד בקריטריונים הכספיים לאמץ את האירו ושמירה על הפאונד הבריטי באזור הכלכלי האירופי זה גם לא עניין חלק. אבל צפו שהאיחוד האירופי יחבק את הסקוטים רק כדי להראות לאנגלים מה זה. סקוטלנד עצמאית עשויה להתקבל בברכה לאיחוד האירופי תוך מספר שנים.

כמעט כל מי שהכרתי בלונדון שנא פעם את רעיון העצמאות הסקוטית, ואני עצמי שמחתי לראות את תנועת העצמאות מתרסקת בשנת 2014. התמונה הזו התהפכה. אני בטוח שרובם הפעם יבינו לחלוטין, ואני בהחלט מאחל לסקוטלנד כל טוב.

ובאמת, כל העניין די הגיוני. כשביקרתי באדינבורו, הייתי די מופתע מהאנטיפתיה כלפי האנגלים, שהופנתה אפילו כלפיי כ"לונדוני" זמני. בגלאזגו בקושי הבנתי את בני המקום, והתחושה הייתה הדדית. המוזיאון הלאומי של סקוטלנד היה עמוס בהוכחות למאות שנות דיכוי אכזרי מצד האנגלים.

מאמני הכדורגל הדומיננטיים אז היו הצרפתי ארסן ונגר של ארסנל, אברם גרנט מישראל של צ'לסי, ואלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד. האחרון, סקוטי, היה יחיד שתיעב באופן גלוי את נבחרת אנגליה. זאת אחרי שקיבל תואר אבירות; זה לא היה נראה לי אצילי במיוחד. אבל עכשיו אני מבין.

משהו דומה עשוי להתרחש בוויילס, שם תנועת העצמאות חלשה יותר אך צומחת. מפלגת הלייבור המקומית שהתנגדה לברקזיט זכתה השבוע ב-22 מושבים, כולל כל סביבת קארדיף הבירה. מפלגה לאומנית ממש זכתה בארבעה מושבים נוספים, ומפלגתו של ג'ונסון רק ב-14.

הייתי ממש המום, כשביקרתי בוויילס, לגלות שהשפה הוולשית לא הייתה רק דבר אמיתי, אלא גם הופיעה מעל האנגלית בשלטים לאורך האוטוסטרדה. כששאלתי את המקומיים מדוע זה, הם נראו מבולבלים לגבי השאלה.

ואז יש את צפון אירלנד, שזה אסון שרק מחכה לקרות (שוב). הסמטוחה המכונה "backstop" האירי הייתה במרכז הדיון על עסקת הברקזיט עם האיחוד. זה מסובך אבל בגדול זה מסתכם בעובדה שבריטניה והאיחוד האירופי יצטרכו לקבוע גבול ממשי למעבר סחורות ואנשים, אך איש לא רוצה שגבול יחלק את האי אירלנד.

כך שיציאה מהאיחוד תביא לחצים לשילוב בסופו של דבר של צפון אירלנד עם הרפובליקה של אירלנד. הקתולים בצפון אירלנד ישמחו – ובאשר לפרוטסטנטים (המקבילים איכשהו למתנחלים שלנו), הדבר האחרון שהם היו צריכים זה את הסיבוך המיותר הזה. המפלגת הדוגלת בזהות בריטית (ה-DUP) איבדה השבוע את הרוב שהיה לה לטובת בדלנים (השין פיין שכבר קראו ביום שישי למשאל עם על איחוד אירלנד) ומתנגדי הברקזיט.

מה שהגיוני במפה הוא בדרך כלל הגיוני בחיים.

אלו מעולם לא היו נישואים בין שווים. אוכלוסיית אנגליה מונה 55 מיליון לעומת 5 מיליון בסקוטלנד. וויילס היא רק 3 מיליון וצפון אירלנד כ-2 מיליון. האוכלוסייה הגדולה באנגליה מצטופפת באזור לא גדול בהרבה מסקוטלנד.

ברקזיט ייזכר כמעט בוודאות כטעות איומה. היציאה אושרה בפער קטן במשאל העם ב-2016 לאחר קמפיין שהיה מלא בשקרים ובלבול. הצעירים שונאים את הניתוק מאירופה. היו אלה המבוגרים יותר שהפגינו נוסטלגיה לעבר. הם לא אהבו ביורוקרטים שלא נבחרו בבריסל והם רצו שאנגליה תישאר אנגלית (סיכון אמיתי) – אך הם גם לא הצליחו להבין את מציאות הכלכלה הגלובלית והיה גם יותר מחשד לגזענות.

משאל עם שני לאישור העסקה בפועל נמנע בצורה לא הגיונית. ג'ונסון ניצח בשבוע שעבר בעיקר בגלל שהיה לו את היריב הקל ביותר שאפשר להעלות על הדעת בג'רמי קורבין, שקיצוניותו הסוציאליסטית, נטייתו לדבר בחביבות על טרוריסטים, והסתבכויותיו עם אנטישמיות היו פשוט יותר מדי.

כעת יבואו שנים של דיונים על פרטי ההתנתקות הכואבת מהאיחוד האירופי, פניות נואשות לאמריקאים ולאחרים לכרות בריתות בילטרליות, סכנה לשירות הבריאות הלאומי האהוב, תנועות הפרישה שצוינו לעיל, ובסוף אולי ניסיון לא מכובד של אנגליה לחזור כמה עשורים, כאשר הצעירים יובילו את העסק. לטעויות יש מחיר.

בסרט של מונטי פייתון, האיכרים מבטלים את נסיונותיו של ארתור להצדיק את מעמדו – אגדה שקורה ל"גברת האגם" ששלפה את החרב "אקסקליבר" מאיזו ביצה ומסרה לו אותה.

"ובכן, אני לא הצבעתי עבורך," אומרת איכרה, בזמן שארתור מוחה ש"לא מצביעים למלכים".

השותפים של אנגליה בבריטניה לא הצביעו בעד הברקזיט.

דרינקס עם מלכת הממלכה הבינתיים-מאוחדת (צילום: דן פרי)

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

המרוץ לראשות הממשלה עובר, איך לא, דרך מסלול עוקף נתניהו מימין

יונתן שתיל הוא מאייר וקריקטוריסט. אייר במספר מקומונים ("במקום", "מלאבס" ו"צומת השרון"), אייר את הספר "אנשים על ארבע" שכתב ד"ר רפי קישון ובהמשך אייר לטור משותף איתו במגזין "עיתון חי". עבודות נוספות, קריקטורות ואיורי דמויות ונוף, אפשר לראות בדף האינסטגרם שלו