כמעט מידי יום נתקלים אנו בפרסומים, בעיתונות הזרה והישראלית כאחת, לפיהם "ישראל תקפה", "ישראל הגיבה", "ישראל שוקלת", "ישראל תשלח או לא תשלח משלחת לקהיר".

ביטויים אלה חסרי אחיזה במציאות. כשוולדימיר פוטין נלחם באוקראינה – איש אינו מייחס את מעשיו לאמא רוסיה. לא צפון קוריאה עושה ניסויים בנשק גרעיני ומדכאת את אזרחיה, אלא קים ג'ונג און. לא סוריה היא שטבחה ב-600,000 מאזרחיה אלא בשאר אל-אסד. לא איראן היא שמענה, כולאת ומוציאה להורג מתנגדי משטר או סתם כאלה שמפירים את קוד הלבוש הנכפה בה, אלא משטר האייתוללות.

ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.

המהפכה המשפטית היא הכרח. היא נובעת מהצורך החיוני להתאים את סוג המשטר להשגת היעד – סיפוח שטחים. אי אפשר להשיג את המטרה הזאת בלי לנטרל את בג"ץ ו"בצלם", לעקר את מוסדות אכיפת החוק והמנגנונים הדמוקרטים ולהטיל פיקוח על החשיבה.

השלב לריבונות בשטחים חייב לעבור כשהדמוקרטיה אינה מהווה עוד עצם בגרון. ראוי לבלום את האנרכיה שהדמוקרטיה מייצרת כחטוטרת טורדנית המכשילה את גאולת הארץ. בנימין נתניהו השרדן הבלתי נלאה הפנים שהדבר עולה בקנה אחד עם שמירת שלטונו.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.

כל כך קשה לענות בימינו לשאלה הכי פשוטה "מה שלומך". כמו כולם, אני עונה: כמו כולם, מה כבר אפשר לומר בנסיבות הללו, אישית אני בסדר, אוי, וכו'. אבל באמת, מה שלומי? איך אני מרגישה?

ובכן, מכירים את הרגע הזה, כשמועדים ומבינים שאין במה להיאחז? שבריר שנייה עד הנחיתה על הקרקע, שמרגיש כמו נצח אבל מצליח להכיל אלף מחשבות ודאגות? כמה המכה תהיה קשה? האם אשבור יד, אף, משקפיים? האם אצליח לקום בכוחות עצמי? אם לא, מי יראה אותי במצוקתי, מי יעזור לי? זהו רגע מפחיד, זמן קפוא ומאיים. כך אני מרגישה.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

העולם כמרקחה, כך קבע (על פי אגדה אורבנית) עורך עיתון "דבר" בכותרת הראשית, כשהעולם נקלע למצב קטסטרופלי בו נדמה היה שהעולם על סף תהום. זה קרה בדיוק השבוע לפני מאה שנים. וזה שב וקורה בימים אלה בעולם המיטלטל במאבקי כוח – רוסיה ואוקראינה, ארה"ב וסין, ואנחנו – כן, המדינה שמספקת יותר מעשר כותרת מדי יום במערך הטרלול שבו מתנהל הדרג המבצע – הממשלה.

ממשלה אשר בעיצומה של מלחמה וגם לפניה, קיבלה וממשיכה לקבל החלטות שיש בהן כדי לסכן את ביטחונה של המדינה. המלצות הביניים של ועדת החקירה בנושא הצוללות, למשל, קבעו שהעומד בראש המדינה נקט בצעדים שיש בהם כדי לפגוע בביטחון.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.