"מה רבים שאינם כבר בינינו" כתב חיים גורי בשירו "הרעות", שהיה לסמלה האלמותי של מלחמת העצמאות. האמירה הזאת מתחברת כנראה לתחושותיהם של ניצולים מקיבוצי העוטף שהתרסקו.

עשרות אנשים שהיו חלק מנוף חייהם היומיומי נעלמו לפתע ביום אחד שחור. מי שחי אי פעם בקיבוץ והשתייך לקהילה קיבוצית אולי מתקשה במיוחד לדמיין מצב שכזה. יוצאי קיבוץ כמונו גם מתקשים כנראה לתפוס איך אפשר לקום מהאפר ולהתחיל כמעט הכול מהתחלה.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

אין יום עצמאות שבו כתב זריז לא יוצא אל השטח ושואל את האזרחים "מה ישראלי בעיניך?", השאלה האולטימטיבית לחג הכי ישראלי שיש, חג כחול לבן. והתשובות הן בהתאם: החל בחומוס וכלה בעזרה ההדדית.

אילו היו שואלים אותי מה ישראלי בעיניי הייתי עונה – קיצורי דרך. איך ללמוד אנגלית אוקספורדית בשתי דקות (אין דבר כזה, אלא אם אתם מחבבים את ההגייה של גרנדמייזר), איך לצלוח את צום יום הכיפורים בקלות (אין דבר כזה), איך ללדת ללא כאבים (אין דבר כזה, אלוהים ממש התכוון שבעצב תלדי בנים), איך לבשל ארוחה של שבע מנות לאורחים ללא מאמץ וגם להיראות כמו ג'וליה רוברטס לאחר מכן (אין דבר כזה, אלא אם אתם מגישים להם מנה חמה, או קונים – וגם כשקונים צריך לדעת איפה לקנות, לא כל רוטב אדום ושמנוני שנקרא "אוכל ביתי" ראוי למאכל) – בקיצור, קיצורי דרך זה הדבר הכי ישראלי שיש, צ'יק צ'ק, תיק תק, גומרים הולכים.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.

דו"ח העוני המפורסם על ידי ארגון "לתת" מציג תמונת מצב חמורה של עוני ופערים חברתיים כמדי שנה, אולם הפעם תחת צילה הכבד של המלחמה. המחקר עליו מתבסס הדו"ח נשען על מדגם של 1,358 פרטים ומשפחות המקבלים סיוע מעמותות המזון השותפות של ארגון לתת.

הדו"ח מכונה על ידי הארגון כ"אלטרנטיבי", מתוך תפיסה עצמית של הצעת חלופות למדידה ופתרונות לעוני. בפועל, ארגון "לתת" הוא עוד מאותו הדבר בכמה מובנים: תחומי הסיוע הניתנים לנתמכים, האופן שבו מודדים עוני ומבחני הזכאות לסיוע.

שירן טייב אלמקיאס, חוקרת עוני ומדיניות חברתית בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים. בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני במדיניות ציבורית וממשל.

שלושה חודשים למלחמה וכשארגון "לתת" מפרסם את דו"ח העוני האלטרנטיבי לשנה זו ובו נתונים מזעזעים – האדמה לא רעדה. אם בעבר נתונים – לפיהם חמישית ממקבלי הסיוע נמצאים בעוני מחריד ומצבם החמיר – היו חלק מהכותרות הראשיות אם לא כותרת ראשית, הפעם שורר בעניין שקט נורא.

הנתונים הקשים שעולים מדוח העוני האלטרנטיבי, מתייחסים לתקופה שברובה היא מלפני המלחמה. אך ההכנסה של 19.7% מהציבור נפגעה במלחמה ו-45.5% חוששים ממצוקה כלכלית בעקבותיה.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד הפעיל של אמנסטי ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.