הקואליציה של בנימין נתניהו היא קואליציה מושחתת, לאומנית וגזענית. כך אפשר לאפיין את תקופת כהונת נתניהו בפעם השלישית, מאז ניצח בבחירות בנובמבר 2022. נתניהו מטפח כנופיית גמדים כדי שיוכל מולם להיראות גבוה. הקואליציה שלו מייצרת פרובוקציות ומחוקקת חוקים אנטי דמוקרטיים כדי לאפשר לנתניהו להיחלץ מהכלא ולהבטיח את השרידות הפוליטית שלו, אבל על הדרך גם להביא לריסוק הדמוקרטיה במהלך מתוכנן.

גם תקציב המדינה הפך לבן ערובה של ההפיכה המשטרית. נתניהו נכנע לשותפיו הקואליציוניים שתומכים בחקיקת פסקת ההתגברות ובביטול עילת הסבירות, ובתמורה הם קיבלו סכום של 14 מיליארד שקלים, שברובם מוקדשים לצרכים סקטוריאליים של החרדים והמתנחלים הלאומנים.

גם תקציב המדינה הפך לבן ערובה של ההפיכה המשטרית. נתניהו נכנע לשותפיו הקואליציוניים שתומכים בחקיקת פסקת ההתגברות ובביטול עילת הסבירות, ובתמורה הם קיבלו סכום של 14 מיליארד שקלים

המהלך הזה הופך את החברה הישראלית מחברה סולידרית לחברה קניבליסטית.

הגזירות בתקציב המדינה יביאו לריסוק ודיכוי של כל מנגנוני הערבות החברתית בישראל.

זה לא מפתיע וראינו את הסימנים האלו כבר בתקופות כהונת נתניהו הראשונה ובעיקר השנייה. בחודש יוני האחרון מכון זולת לשוויון וזכויות אדם פרסם דו”ח בשם “דמוקרטיה לכאורה”, שסקר את מצב המשטר בישראל. הדו”ח הראה שישראל מעולם לא הייתה מופת לדמוקרטיה ליברלית, ובתקופת נתניהו כראש ממשלה התחזקו באופן משמעותי ההיבטים הסמכותניים באופי המשטר.

מ-1996 ועד 2021, צעד אחר צעד, נתניהו דרדר את המדינה במורד המדד הדמוקרטי. בחקיקה, בהחלשת מעמדם של חוקי יסוד, במדיניות, בצמצום סמכותה של הכנסת וביכולתה להגביל את כוחה של הממשלה והעומד בראשה, בהעברת תקציב דו-שנתי, בהרחבת השימוש בחוק ההסדרים, בחוקי החרם, הנכבה, הדגל וחוק יסוד: הלאום, בפגיעה בחופש העיתונות, בניסיון למנוע השתתפות פוליטית של אזרחים ערבים בבחירות ובאיסור כניסת ארגוני חברה אזרחית לבתי הספר.

נתניהו הפך את ישראל ממדינה דמוקרטית למדינה סף-סמכותנית.

שר המשפטים יריב לוין, שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳, יו”ר ועדת החוקה ח”כ שמחה רוטמן, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, יו”ר ש”ס ויו”ר ועדת הכספים ח”כ אריה דרעי, ח”כ משה גפני –  משרטטים לישראל חזון שמשנה אותה מהיסוד. החזון נועד לקדם עליונות יהודית, לספח את השטחים ולטרנספר את הפלסטינים, להנציח את הבורות והבערות של הציבור החרדי, לעשות פוליטיזציה של המשטרה, לקדם סדר חברתי מסורתי, לדחוק את הנשים, הלהט”בים, והמיעוטים אל שנות ה-50 של המאה ה-20.

המהלך הזה הופך את החברה הישראלית מחברה סולידרית לחברה קניבליסטית. הגזירות בתקציב המדינה יביאו לריסוק ודיכוי של כל מנגנוני הערבות החברתית בישראל

ועל כולם מנצח פורום קהלת, מכון המחקר האולטרה-שמרני, שדוחף נמרצות לעבר פירורה של הדמוקרטיה הליברלית בישראל. זאת באמצעות גיבוש תוכניות לממשלה להקמת מדינה לאומנית־דתית, עם מדיניות כלכלית־שמרנית. מנכ”ל פורום קהלת צייץ לפני כמה שבועות, שזכות בחירה לנשים היא לא תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה. הוא לא אמר, חלילה, שצריך לבטל את זכות הבחירה לנשים. אבל זו שיטת הפעולה שלהם, מתחילים בלהחדיר את הרעיונות הכי מפלצתיים בצורה מלוטשת, ואז בתהליך איטי הופכים אותם למציאות.

המחאה

המחאה האדירה והמרגשת שנמשכת כבר 20 שבועות בקפלן בתל אביב וברחבי הארץ, מציגה כיצד נוצק רוב ישראלי חדש, שהתעורר מתרדמת החורף שלו ואומר באופן מפורש “ישראל לא תהיה דיקטטורה”. הרוב הזה פעיל ונלהב, הוא חותם על עצומות ותורם למחאה, וכדי שהרוב הזה יהיה רוב דמוקרטי על מלא, הוא צריך לפתוח את זרועותיו לציבור הערבי, ולקרוא לו להיות חלק מחזית ישראלית במאבק הזה על דמותה של המדינה.

המחאה והלחץ הבינלאומי על הממשלה הביאה להשהיית החקיקה ול”שיחות הידברות” בבית הנשיא. אין ספק בכנות כוונותיו של נשיא המדינה שאמר: “מיליוני אנשים מבקשים דבר אחד – לא לצעוד לתוך התהום. אנחנו כבר מזמן לא בוויכוח פוליטי אלא על סף קריסה חוקתית. אנחנו רגע לפני התנגשות, אפילו התנגשות אלימה”. אבל חייבים לומר שמדובר בשיחות סרק. אני לא מבינה למה האופוזיציה ממשיכה בשיחות האלו. שר המשפטים יריב לוין אמר במופע האימים המסית שלו, בהפגנת הימין לפני כחודש בירושלים, שהוא מתכוון להמשיך בחקיקה, כי “העם דורש רפורמה משפטית”, ודבריו זכו לתרועות הקהל שצעק “לא רוצים פשרה”.

ועל כולם מנצח פורום קהלת, מכון המחקר האולטרה-שמרני, שדוחף נמרצות לפירור הדמוקרטיה הליברלית בישראל, באמצעות גיבוש תוכניות להקמת מדינה לאומנית־דתית, עם מדיניות כלכלית־שמרנית

הממשלה הזו אינה מתכוונת רק לשנות את כללי המשחק הנהוגים במשטר דמוקרטי, היא מתכוונת לבטל אותם לגמרי. לקדם מהפכה משטרית, שבקצה שלה גם מתוכננת מהפכת אפרטהייד בשטחים. מהפכה שהמשמעות שלה היא העברת השליטה בפלסטינים ובמתנחלים בשטחים לידי המתנחלים, כדי להביא לא רק לסיפוח מלא של השטחים לישראל, אלא גם להקמת משטר מעמדי. למעלה “נאמנים”, שתומכים בהמשך משטר הכיבוש, ותחתם שמאלנים “בוגדים” שמותחים ביקורת על המדיניות הזו, ומתחתם ערבים נחותים ומשוללי זכויות.

לוין, רוטמן וחבריהם רוצים לכונן בישראל משטר סמכותני מלא, ולעשות אותו בלתי הפיך. בראש המשטר הזה יעמוד שליט יחיד, לכל ימי חייו, ומפלגת שלטון אחת עם מפלגות לוויין בניהולה. ממשלה כזו תוכל להכשיר מאחזים בלתי חוקיים, להכריז על בנייה בהתנחלויות ולאפשר סיפוח, גם במחיר בידוד מדיני, כלכלי, בטחוני ובינלאומי גורף, וכניסה לעימות כולל ואלים עם הפלסטינים עד להכרעתם. ממשלה כזו תוביל לריקבון מוסרי ולא תוכל להיות דמוקרטיה.

ואל תבינו לא נכון – יש מקום להידברות. יש גם מקום להסכמות. אבל על הדמוקרטיה לא תהיה שום פשרה, כי כשמדינה מפסיקה להיות דמוקרטיה, אין דרך בטוחה חזרה.

מאבק לסדר יום חדש

אני חושבת שצריך לראות בהתנגדות האזרחית האדירה שקמה למהלכי הממשלה הזו, הזדמנות למחנה הדמוקרטי שוחר השלום והשוויון. המאבק מעכשיו צריך להתמקד לא רק בשימור המצב הקיים, בחסימת ניסיונות הממשלה לבטל את עצמאות מערכת המשפט ובהדיפת הפגיעה בזכויות האדם והאזרח.

לוין, רוטמן וחבריהם רוצים לכונן בישראל משטר סמכותני מלא, ולעשות אותו בלתי הפיך. בראש המשטר הזה יעמוד שליט יחיד, לכל ימי חייו, ומפלגת שלטון אחת עם מפלגות לוויין בניהולה

המאבק צריך לייצר גם סדר יום חדש וחוזה חברתי חדש, שמבוסס על ההכרה שצדק ושוויון, כמו חרות ואמת, אינם ניתנים לחלוקה. וזו חובתנו גם להכיר בזכויות של האחר ולהיות בסולידריות איתו.

סדר יום כזה יכלול תביעה לשינוי המציאות. סדר יום שבו הציבור מבין שהמשמעות של מדינת הלכה היא שהלכה לו המדינה, ושקידום מדיניות של עליונות יהודית ושל אפרטהייד והמשך הכיבוש והשליטה על מיליוני בני אדם תהפוך את ישראל למנודה ולמצורעת בעיני העולם. סדר יום בו הציבור יבין שאי אפשר להמשיך בסבבי לחימה והפצצות בעזה, שאי אפשר להמשיך עם האפליה של הציבור הערבי ועם האדישות לנוכח ההרג הבלתי נתפס של האזרחים הערבים, שצריך לפעול למען הפריפריה ולהגן על זכויות נשים, להט”בים, ותקשורת חופשית, שאסור לתת לכלכלה שלנו לקרוס.

בסדר היום החדש שלנו, צריך להדגיש, כל הזכויות קשורות זו בזו ומשולבות זו בזו. ללא הגנה על זכויות אוניברסליות, פרטיות וקולקטיביות וזכויות בסיס חברתיות, החירויות תתקשינה לבוא לכדי ביטוי.

אני יודעת שבהפגנות כולם צועקים חוקה, חוקה חוקה. צועקים גם בושה, בושה, בושה, חוקה, חוקה, חוקה. ואכן למול המפכה המשטרית המתוכננת זה נשמע מפתה. אבל בשביל חוקה צריך הסכמה רחבה על השאלות הבסיסיות של הזהות הלאומית שלנו. ואני לא רואה שום היתכנות לכך כרגע.

כי אם יש דבר אחד שהוא גרוע מהיעדר חוקה, זו חוקה גרועה שעלולה לקבע נורמות גזעניות, לא שוויוניות או לא דמוקרטיות, וכבר היינו בסרט הזה.

בשביל חוקה צריך הסכמה רחבה על השאלות הבסיסיות של זהותנו הלאומית, ואני לא רואה שום היתכנות לכך כרגע. אם יש דבר גרוע מהיעדר חוקה, זו חוקה גרועה שתקבע נורמות גזעניות או לא דמוקרטיות

זה לא יהיה נכון להנחית חוקה מלמעלה למטה, אלא להציע שורה של צעדים הדרגתיים כדי להגן על החירויות שלנו; הכנת מספר חוקי יסוד בארסנל, שיגנו על זכויות האדם; על הזכות לשוויון, שוויון חברתי, שוויון הזדמנויות, שוויון בין יהודים לערבים, על הזכות לחופש ביטוי ולחופש דת וחופש מדת.

חוקי יסוד שבקונסטלציה פוליטית נכונה יהיה ניתן לחוקק אותם, והם יהוו בסיס להשלמת חוקה פלורליסטית ושוויונית, ברוח עקרונות מגילת העצמאות, והמעמד שלה יהיה יציב ומשוריין.

סדר יום חדש שכזה, מחייב לעגן בחקיקה את כלל הרכיבים הדמוקרטיים וזכויות האדם של כלל אזרחי המדינה, תושביה, ואלו שנתונים לשליטתה. רכיבים שייקחו בחשבון היבטים לאומיים, מגדריים ואתניים, אחרת המשטר במדינת ישראל יישאר עומד על כרעי תרנגולת, ויהיה תלוי בערכים הדמוקרטיים או הסמכותניים האישיים של הממשלה והעומד בראשה.

כשאני מסתכלת על המפגינים, על אלו שיצאו למאבק על פניה של המדינה שלנו, על כינון חוקה, על שוויון, על צדק ועל דמוקרטיה, על פיוס ושותפות יהודית ערבית וסיום הכיבוש, אני אומרת להם: יש לנו כוח שהתחלנו להשתמש בו. יש דברים שצריך לעצור אותם – ולא בדיבורים בפרלמנט.

ברגע שהבנו כי מה שמטפטף עלינו אינו גשם ושלזירת איגרוף לא נכנסים בבגדי בלט – את הוויכוחים על נימוסים והליכות נשאיר לימים שלאחר הניצחון ונילחם בכיכרות וברחובות, ברשתות ובוועדות – עד שהדמוקרטיה תנצח! אנחנו ננצח!

זה לא יהיה נכון להנחית חוקה מלמעלה, אלא להציע שורת צעדים הדרגתיים, חוקי יסוד שבקונסטלציה פוליטית נכונה יתאפשר לחוקקם כבסיס לחוקה פלורליסטית ושוויונית, ברוח מגילת העצמאות

הפשיסטים והדיקטטורים מחייכים עכשיו, אבל הם לא יודעים מה מחכה להם.

זהבה גלאון היא יו"ר מרצ לשעבר ונשיאת זולת לשוויון וזכויות אדם

בעידן שבו אורבים המשחרים־לטרף לתפוס אדם בחלקיק־קלקלתו ולמהר לתייגו, אם משלנו הוא או לא, וגרוע מכך, לחסום ולהשתיק את דברו, לעיתים אף בטון אגרסיב־פרוגרסיב מופרך במיוחד – תהודת הזהות והרעיונות הפכה להיות עול כבד מנשוא אך גם דחוף מתמיד.

תחושת המחנק גוברת, ולא נשאר כמעט מרחב שאפשר לנשום בו במלוא הרֵיאות וההגיונות בלי לחבוט ולהיחבט. במקום לצאת מארונות, הרעיונות המורכבים נאלצים להידחס למגירות צרות, מחשיכות ולוחצות. אפילו שירים הפכו להיות מקלט רועץ למילים נרדפות. צריך להמציא אומנויות חדשות כדי להיאמר, כדי להישמע, כדי להידבר.

כולנו אינדיווידואלים פה־אחד

לאחרונה הכריז ארגון הבריאות העולמי על “תום המגפה”, והעולם בעקבותיו. זה הזכיר לי שפעם־פעם זה היה תפקידה של הכנסייה (ושל מומחים מטעמה). היא גם היתה זו שקבעה “מהו מדע”, מה אמת ומה פייק, מה מותר לפרסם ומה אסור, איזה מומחים לקדם ואיזה לפסול, והיא זו שקבעה אם השמש סובבת סביב כדור הארץ או כדור הארץ סביב השמש. לשיטתה, גם תפיסותיה האמוניות וההילכתיות היו קשורות ומבוססות על “המדע”. ולפיכך, הכופר ברעיונותיה המדעיים נענש כהלכתה.

במקום לצאת מארונות, הרעיונות המורכבים נאלצים להידחס למגירות צרות, מחשיכות ולוחצות. אפילו שירים הפכו להיות מקלט רועץ למילים נרדפות. צריך להמציא אומנויות חדשות כדי להיאמר, כדי להישמע, כדי להידבר

המשפטים תועדו בפרוטוקולים מסודרים לכאורה, אך מרובם הושמטו חלק מהשיטות והעינויים שננקטו במהלכן לכפיית הודאות באשמה, כדי להציג הליך הוגן, מסודר וצודק. חלק מהאינקוויזיטורים עצמם היו משכילים ובוגרי אקדמיות. יחסה של הכנסייה אל המדענים ורעיונותיהם (ביניהם גם אל ניקולאוס קופרניקוס וגליליאו גליליי) השתנה על פי מזגם האישיותי והפוליטי של בכירי הכנסייה המתחלפים.

מומחים, נביאים ומלכים כמשל – מלכים א פרק כב’

 אחרי שלוש שנים שקטות הציע מלך ישראל למלך יהודה לצאת יחד למלחמה לכיבוש גלעד. לבקשתו של מלך יהודה, התייעץ מלך ישראל עם מומחי הדור ונביאיו לפני צאתו למלחמה. 400 מומחים תמכו במבצע פה־אחד וניבאו לו הצלחה ודאית ובפיהם הסיסמה “עלה והצלח”, או במילים אחרות, “יעיל ובטוח”. הקונצנזוס הגורף היה חשוד בעיני מלך יהודה, ששאל אם יש עוד מומחה בממלכה שדעתו אולי שונה. מלך ישראל ענה שיש אמנם איזה אחד, מיכיהו בן ימלה, מומחה מעצבן כזה, מתנגד כזה, שנוא כזה, שתמיד מתנבא עליו רעות, וזה לא בא לו טוב,

“וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶל-יְהוֹשָׁפָט, עוֹד אִישׁ-אֶחָד…וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו, כִּי לֹא-יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם-רָע, מִיכָיְהוּ, בֶּן-יִמְלָה” (ח).

מלך יהודה התעקש, ומלך ישראל נאלץ לזמן את הנביא הסורר, ולו למראית עין של מנהל תקין. ליתר ביטחון, הסריס שנשלח להביא את מיכיהו בפני המלך הזהיר את מיכיהו, שעליו לתמוך בקונצנזוס ולומר למלך בדיוק מה שאמרו שאר 400 המומחים המתנבאים,

“הִנֵּה-נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה-אֶחָד…יְהִי-נָא דְבָרְךָ כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם, וְדִבַּרְתָּ טּוֹב” (יג).

בינתיים הוסיפו 400 המומחים להתנבא פה־אחד בפני המלכים, והנביא צדקיה בן כנענה בראשם. הם הציגו מצגות וכלי מלחמה חדשניים, בטוחים, מרהיבים ויעילים לתפארת, שניבאו והבטיחו את הצלחת המבצע ללא כל ספק ובאופן אבסולוטי עד כלות האויב, או במילים אחרות, עד זירו אויב.

“וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן-כְּנַעֲנָה, קַרְנֵי בַרְזֶל; וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר יְהוָה, בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת-אֲרָם עַד-כַּלֹּתָם. וְכָל-הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן, לֵאמֹר: עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד, וְהַצְלַח” (יא-יב).

לבקשת מלך יהודה, התייעץ מלך ישראל עם מומחי הדור ונביאיו לפני צאתו למלחמה. 400 מומחים תמכו במבצע פה־אחד וניבאו לו הצלחה ודאית. הקונצנזוס הגורף היה חשוד בעיני מלך יהודה

כשבא מיכיהו בפני המלכים ונשאל אם לצאת למבצע או לחדול, מייד יצא גם מפיו דקלום הנאמנות “עלה והצלח” על יעילות המבצע ובטיחותו. לא קל לעמוד יחידי, תחת אזהרה מפורשת, מול שני מלכים ו-400 מומחים, במעמד המאיים הזה שבו לאמירת האמת החורגת יהיה מחיר אישי כבד.

גם ישנם מצבים רגישים שבהם בנאדם נוטה להקדים הצטדקות למכה כדי להכשיר את עמדתו, ואולי לרכך את מחירהּ, אלא שהמנטרה “עלה והצלח” לא נשמעה אמינה בפיו של מיכיהו, ולא סיפקה את מראית־העין הכסת”חית שבהשמעת חוות דעת שונות. וכשהמלך דחק במיכיהו לומר דבר אמת, האמת סתרה את הקונצנזוס של 400 המומחים.

ואכן, העונש למשמע האמת הגיע מייד. הנביא צדקיה היכה את מיכיהו

“וַיַּכֶּה אֶת-מִיכָיְהוּ עַל-הַלֶּחִי (כד),

ומלך ישראל השליך את מיכיהו לכלא עד שיסתיים המבצע בהצלחה,

“כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, שִׂימוּ אֶת-זֶה בֵּית הַכֶּלֶא; וְהַאֲכִלֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ עַד בֹּאִי בְשָׁלוֹם” (כז).

אבל אחאב לא שב בשלום. 400 המומחים טעו והטעו. מיכיהו הנרדף והנכלא צדק. מלך ישראל, למרות שניסה לצאת ידי חובתו, לתכמן את המציאות, להתחפש ולהתחכם לה – נפגע ע”י חץ תועה שחדר את דבקי שריונו ומת מוות איטי ואכזר. דמו ניגר על רכב הברזל וקָווה בריכת דם שכלבים ליקקוה וזונות רחצו בה. המבצע כשל, והפרוטוקולים, גם אם לא נחשפו במלואם ובעיתם,

“הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל” (לט).

אבל אחאב לא שב בשלום. 400 המומחים טעו והטעו. מיכיהו הנרדף והנכלא צדק. מלך ישראל, למרות שניסה לצאת ידי חובתו, לתכמן את המציאות ולהתחכם לה – נפגע ע”י חץ תועה שחדר את שריונו ומת מוות איטי ואכזר

המצוקות המושתקות – ליקוי מאורות רבתי

מתחת לאפן ולעיוורונן של המחאות הפוטוגניות והכריזמטיות, אורבות המצוקות, הדעות הקדומות והסכנות המושתקות – ליום שאחרי. הכרסום בדמוקרטיה ובזכויות הפרט הוא תהליך הדרגתי ומזדחל שמתרחש בנקודות העיוורון החוסות בצל סיסמאות ואידאולוגיות אופנתיות לשעתן.

בעוד תשומת הלב מרוכזת בחרפה אחת פופולרית, ממשיכות חרפות אחרות להתרחש באין מפריע במעמקים הנסתרים מן השיח הציבורי. העוני, האלימות, הדיכוי, הדיכאון ואוזלת היד של הפרט ממשיכים לגאות ולהצטבר. הם התבשלו בהדרגה במשך שנים תחת רודנות רכה (תאגידית, טכנולוגית, נדל”נית, תודעתית, כלכלית וכו’) שהתפתחה בלב המאפליה של הדמוקרטיות, בחסותם של ממשלות שונות ובריתות עם עסקנים ובעלי משאבים, והעמיקו משמעותית תחת הרודנות הבריאותנית שנפערה והתאפשרה באימת הקורונה.

ההתנגדות לרפורמה המשפטית שהתניעה את המחאה, נעשתה בריש גלי וללא מורא, ובתמיכה ממסדית, תקשורתית, ציבורית ומשאבית רחבה ועזה, כך שאין לי מה להוסיף על מה שנאמר ממילא בכל פה ועל כל במה (בינתיים נראה שהמחאה מתנהלת עם מטרות נעות ומשתנות, ונעשה קצת קשה לעקוב אחריהן).

אבל מול מפגן ההתנגדות המרהיב, זועקת ההתעלמות של ההמון הסואן מפגיעות מרחיקות לכת בזכויות הפרט שהתרחשו הלכה למעשה ממש לא מזמן.

רבים מבין הנזעקים עכשיו על חורבן הדמוקרטיה היו שותפים להחלשתה, יחד עם כל מערכות השלטון, מוסדות הציבור והתקשורת, כשבמשך שלוש השנים האחרונות, באיצטלות חירום וסולידריות מוסרנית, מעושה ומניפולטיבית בחסות הקורונה – התעלמו או תמכו במדיניות אגרסיבית ומתעמרת, פיזית ופסיכולוגית, כלפי כל מי שהתנגד לפגיעה בזכויות יסוד, למעקבי השב”כ על “מאומתים” ומגעיהם, לתו הירוק ולמידרוג החברתי, לחוק הסמכויות ונגזרותיו, לחסיון הפרוטוקולים, ולצנזורה הבריונית שהופעלה על שאלות וביקורות מדעיות, רפואיות, חברתיות ומוסריות.

אלה שהתעקשו על חירות הגוף והדעת ונאבקו נגד הכפייה הפיזית והתודעתית, ונגד הצנזורה המדעית והרפואית – נרדפו, נענשו, הודרו, הוגחכו ותוייגו לשמצה תחת עריצותו של קונצנזוס דוגמטי, מוטה ורודפני שהשתלח במתנגדיו, ביקש להענישם והתבשם בהדרתם ובמצוקתם.

הנפגעים מהרודנות הבריאותנית והשלכותיה לא זכו להגנה ממסדית, ציבורית ומשפטית על זכויותיהם הבסיסיות, לא משמאלם ולא מימינם ולא מ”שומרי הסף” בתקשורת המרכזית. כבודם וחירותם נשללו “ברשות תורה” ובהכשרת בג”ץ (פסיקת התו הירוק, ספטמבר 2021). על דיוני הקורונה הוטל חיסיון לשלושים שנה שבג”ץ הותיר על כנו.

מערכת המשפט לא השכילה לעמוד כחומת מגן על כבודם וחירותם מפני רודנות בריאותנית בעלת מערך “הסברה” אגרסיבי ומפני תודעת־הרוב הדוגמטית והעריצה של הציבור ומוסדותיו, ופיספסה בזאת הזדמנות להיות מאור משפטי (אולי אפילו בינלאומי) בשעת ליקוי מאורות רבתי.

מתחת לאפן ולעיוורונן של המחאות הפוטוגניות והכריזמטיות, אורבות המצוקות, הדעות הקדומות והסכנות המושתקות – ליום שאחרי. הכרסום בדמוקרטיה ובזכויות הפרט הוא תהליך הדרגתי ומזדחל

בדרך כלל אין בכוחו הכלכלי, הנפשי, החברתי או התודעתי של פרט או קבוצת מיעוט שנפגעו מעוולה זו או אחרת, לריב את ריבם המשפטי מול מערכות חזקות וכוחניות, אם מצוקתם אינה מתאימה או מיוצגת על ידי תפיסה או אידאולוגיה אופנתית, קונצנזוס רחב, עוולה מיוחסת, שדולה, ארגון או תאגיד חזק.

חסרונה של הגנה משפטית על זכויות הפרט בימי תלאובות הקורונה היה ניכר וכואב, אבל הדגיש את נחיצותה; לא רק מול השלטון ובעלי הכוח והמשאבים, אלא גם מול תודעת רוב וקונצנזוס ציבורי מוטה, פשטני ודוגמטי.

בחרתי לציין כדוגמה עוולה אחת (מני רבות) שהתרחשה בחסות הקורונה מפני שהיא נהדפת מהשיח הציבורי בגזלות־דעת רבתי, ממסדי וציבורי, ומפני שנצרבה כטראומה בנפגעיה, ומפני שניתן ללמוד ממנה על דפוסים עקרוניים שמאפשרים עוולות אחרות כדוגמתה בחסות מטרות ומשברים אחרים (כמו האיום המתעמר על כבשת הרש של הפרט מול מכבשי התמ”א הכוחניים ושדולותיהם באצטלת משבר דיור ועידוד בניה, כמו יוקר המחיה וההשלכות הכלכליות המגבילות על הפרט – חירותו ומזומניו – וריכוז יתר של כוח ושליטה בידי מיעוט של בעלי משאבים כוחניים, בינלאומיים, בחסות *הערכות* אקלים פשטניות, לא־ודאיות ועתידיות או באיצטלת המלחמה בעבריינות הון, כמו המרוץ הממאיר אל נפלאות האיי.אי. ועוד).

התהליכים הפסיכו־סוציו־כלכליים המאפיינים משברים (ספקולטיביים או ממשיים) במערכות מורכבות עם משתנים רבים – הם דומים. משברים הם הזדמנות לבעלי כוח ומשאבים שונים להטמיע רעיונות ואג’נדות וליישם בפועל פתרונות פשטניים למשברים מורכבים שייטיבו בעיקר עם בעלי המשאבים עצמם.

בחסות בהלה אפוקליפטית מחד והבטחה מפתה לגאולה (כללית ו\או אישית) מאידך, ובאיצטלות תועמלניות המשווקות לעילא – ניתן לעצב תודעת רוב דוגמטית, פשטנית ודורסנית, שתתמוך ותאפשר גזירות וחוקים הפוגעים בזכויות הפרט. אין צורך להניח כוונות זדון או קונספירציות מרחיקות לכת כדי להכיר בכוחות סוציו־אקונומיים טבעיים, בתורת המשחקים ובפסיכולוגיה האנושית והכלכלית, שבהם גם תודעת הכלל וקונפורמיזם חברתי הם כלי ומשאב מזדמן ויעיל, שבתנאים מסוימים ניתן לעצב, לרתום ולנצל.

אין צורך להניח כוונות זדון או קונספירציות כדי להכיר בכוחות סוציו־אקונומיים טבעיים, בתורת המשחקים ובפסיכולוגיה האנושית והכלכלית, שבהם גם תודעת הכלל וקונפורמיזם חברתי הם כלי ומשאב

מילון הגנאי והדעות הקדומות

ימי משבר ותבהלה ציבורית הם גם מצע פורה להיווצרות דעות קדומות חדשות שיתקבעו לדורות. אחד הכלים הנכלוליים שהשתכללו והשתגרו בשיח הציבורי והממסדי בשנות הקורונה הוא שימוש בביטויים מופרכים, כוזבים וכוללניים (“מכחיש קורונה”, “מתנגד\סרבן חיסונים”, “מכחיש מדע”) בתוספת שובל של טיעוני “איש הקש” (כתות, צ’יפים, זנבות, כורכום, ארץ שטוחה), המפסילים את הדובר וחוסמים כל אפשרות לדיון ולביקורת ענייניים המערערים על הפרדיגמה השלטת.

להלן כמה תיקונים למילון הגנאי והדעות הקדומות החדש:

רוב מבקרי הקונצנזוס בהקשר הקורונה לא היו “מתנגדי\סרבני חיסונים” (למרות שגם לו היו, עומדות להם זכויות היסוד כבני אדם). הם התנגדו לכפייתם, למדיניות המפלה והמתעמרת שהופעלה לשם כך, ובקשו לחקור באופן אחראי, זהיר, מבוקר ושקוף־לציבור את יעילותו, מועילותו, בטיחותו ואופן יישומו של החיסון החדש והחדשני.

רובם היו מחוסנים בכל חיסוני השגרה הקונבנציונליים (כ-98% מאזרחי ישראל היו מחוסנים בחיסוני שיגרה עד המגפה), חלקם חוסן גם בחיסון החדש, וחלקם אף נפגע ממנו. רובם מעולם לא “הכחישו” את קיומם של הווירוס או המגפה, אלא ביקרו את המדיניות שננקטה בעטיים, את ההערכות הפשטניות והנמהרות, את השתקת הביקורת ואת הצגת הנתונים החלקית, המגמתית והמטעה.

רובם חיפשו דרכים אנושיות, רפואיות ומדעיות לעילא, רציונליות, לא־מוטות ולא־היסטריות, ללמוד את טיבם של הווירוס והמגפה, ואת סדרי הגודל של השפעתם, כדי להתמודד איתם באופן מיטבי. רובם מעולם לא התעסקו ברעיונות קצה קונספירטיביים, אלא הקפידו לשמור על חשיבה ביקורתית, עניינית ומאוזנת.

רובם מעולם לא “הכחישו” את קיומם של הווירוס או המגפה, אלא ביקרו את המדיניות שננקטה בעטיים, את ההערכות הפשטניות והנמהרות, את השתקת הביקורת ואת הצגת הנתונים החלקית, המגמתית והמטעה

אקסטזת הצדק

אקסטזה של המון היא כוח בעל אפקט חגיגי, מרומם־רוח וממכר במידה, בעיקר כשהיא מגובה בתחושת שליחות ותועפות אידאולוגיות. הגוף והנפש מוצפים עד כדי שיגעון גדלות קולקטיבי, מוסרני וסולידרי (עם עצמו בלבד). בתוך כך גוברת גם הסכנה לעריצותו ועיוורונו של ההמון כלפי כל מי שכופר בעמדתו או חורג, ולו בקצת, משורותיו.

בדרכו אל המטרה הנכספת (גם אם ראויה), מתוך סחרור להוט מדיי, יהיר מדיי, משוכנע מדיי או מבוהל מדיי, עלול ההמון המשולהב לדרוס נפשות ולערום עוולות על עוולות. המון אקסטטי (מכל צד ומכל סיבה) תמיד יתרץ את עריצותו או את דחיית הביקורת במצב חרום או במטרות דחופות יותר, חשובות יותר, קדושות יותר וצודקות־עד־מוות.

אבל אקסטזת הצדק לא תתקן את העולם ולא תביס את חרפת הפרט הנחמס אל בדידותו הכלכלית, החברתית, הנפשית והתודעתית. אקסטזת הצדק תספק תחושה טובה ואשליה נוירו־כימית מוגברת של עשייה, ערך־עצמי, משמעות ותקווה. אבל בשוך האקסטזה, הנוירו־טרנסמיטורים ישובו לגבולם, והעם יעבור לדאון וימשיך לשלם את מחיר היוהרה והעיוורון.

איך הגעתי לכאן

זֶה לָקַח לִי אֶת כָּל הַכּוֹחוֹת. כָּל הַכּוֹחוֹת.
אַחֲרֵי לַיְלָה כַּזֶּה כְּבָר בָּא לִי לִבְכּוֹת,
וְלָלֶכֶת לְכָל הָרוּחוֹת, כָּל הָרוּחוֹת,
מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת,
חַיָּבִים פִּתְרוֹנוֹת לַנְּפָשׁוֹת
הַיּוֹצְאוֹת מִגִּדְרָן,
דַּעְתָּן לֹא תָּנוּחַ, דַּעְתָּן לֹא תִּישַׁן.
אֵיךְ הִגַּעְתִּי לְכָאן?

אבל אקסטזת הצדק לא תתקן את העולם ולא תביס את חרפת הפרט הנחמס אל בדידותו הכלכלית, החברתית, הנפשית והתודעתית. בשוך האקסטזה העם יעבור לדאון וימשיך לשלם את מחיר היוהרה והעיוורון

מלאכתם של צדיקים

בינתיים, הבשורה לא יצאה מהמחאה או מהעליון בציון, אלא דווקא מביהמ”ש העליון האמריקאי.

השבוע, השופט ניל גורסאץ’ ביקר בחריפות את “הפגיעות הגדולות ביותר בחירויות הפרט בהיסטוריה האמריקאית בעתות שלום” שהתרחשו בשלוש השנים האחרונות תחת רודנות בריאותנית באיצטלת חירום בצל הקורונה, והאשים את כל הרשויות, כולל את בתי המשפט שלא התערבו להגן על זכויות הפרט. על פני שמונה עמודים נפלאים, פרש השופט את משנתו, לקרוא ולשמור ולהיזהר בה לְמִשְׁמַע התירוצים הנאים במשברים הבאים.

הדרה לוין ארדי היא מוזיקאית, סופרת, משוררת, אמנית ספוקן-וורד, מופיענית (גם קצת מציירת). בוגרת אוניברסיטת ניו יורק בקולנוע וטלוויזיה בהצטיינות יתרה. פרסמה 3 ספרים (שירה ופרוזה), 18 אלבומים (אנגלית ועברית) ומדי פעם מפרסמת מאמרים וטורים. לעולם לא תוותר על כוס היין שלה. "הבוב דילן והטום ווייטס הישראלית" (הארץ).