חמאס הצליח לקעקע את תדמיתו של יו"ר הרשות הפלסטינית (הרש"פ) מחמוד עבאס ולהציגו כמושחת וכקבלן הביצוע של מערכת הביטחון הישראלית. באחרונה הצליח חמאס להציג את מחמוד עבאס ומקורבו חוסיין א-שיח' כמי שאחראים להרעלתו של יאסר ערפאת. הרחוב הפלסטיני נוטה לקבל את הגירסה של חמאס.

מעמדו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ברחוב הפלסטיני הוא בשפל המדרגה. מסקר דעת קהל פלסטיני שפורסם בשבוע שעבר עולה כי 77 אחוזים מהפלסטינים דורשים כי מחמוד עבאס יפרוש מתפקידו לאלתר.

מעמד יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ברחוב הפלסטיני בשפל המדרגה. מסקר דעת קהל פלסטיני שפורסם בשבוע שעבר עולה כי 77% מהפלסטינים דורשים כי יפרוש מתפקידו לאלתר

לשלטון המושחת והדיקטטורי של יו"ר הרש"פ ורפיסותו המדינית יש חלק  בשחיקה של מעמדו בדעת הקהל הפלסטינית, אבל גם לתנועת חמאס יש חלק גדול בכך. היא הצליחה באמצעות קמפיינים תקשורתיים להציג את מחמוד עבאס בעיני בני עמו כמשתף פעולה עם ארה"ב וישראל וכקבלן הביטחון של מערכת הביטחון הישראלית.

חמאס לא מתכוון לעמוד מן הצד בכל הקשור לקרב הירושה ברש"פ. הוא איננו מוכן להפקיר את הזירה לבכירי תנועת הפת"ח שרואים את עצמם כיורשיו הפוטנציאלים של מחמוד עבאס והוא פועל כדי לזעזע את יציבות שלטון הרש"פ בגדה בדרכים שונות.

אחת הדרכים שבהן נקט חמאס באחרונה היה קמפיין מתמשך באמצעי התקשורת שלו וברשתות החברתיות בנושא מותו של יאסר ערפאת.

חמאס השכיל להבין את חשיבותו של יאסר ערפאת כסמל הנצחי של המאבק הפלסטיני והצליח להציג את יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ואת מקורביו כמי שאחראים כביכול להרעלתו של יאסר ערפאת ולסילוקו מהזירה הפוליטית הפלסטינית.

חמאס הצליח לקעקע את תדמיתו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ולהציגו כמושחת וכקבלן הביצוע של מערכת הביטחון הישראלית.
באחרונה הצליח חמאס להציג את מחמוד עבאס ומקורבו חוסיין א-שיח' כמי שאחראים להרעלתו של יאסר ערפאת, הרחוב הפלסטיני נוטה לקבל את הגירסא של חמאס. pic.twitter.com/41i7Jet58N

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) March 19, 2023

כיצד התבצע הקמפיין של חמאס? קבוצה מסתורית המכונה "האייקון של המהפכה", המזוהה עם חמאס, חשפה באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות את כל הפרוטוקולים של ועדת החקירה של הרש"פ בנסיבות מותו של יאסר ערפאת, שהוקמה בשנת 2010. בראש הועדה עמד בכיר פת"ח תאופיק אל-טיראווי, שהיה בזמנו ראש המודיעין הכללי הפלסטיני.

חמאס לא מתכוון לעמוד מן הצד בקרב הירושה ברשות. הוא אינו מוכן להפקיר את הזירה לבכירי פת"ח, הרואים עצמם כיורשיו הפוטנציאלים של אבו מאזן, ופועל לזעזע את יציבות שלטון הרשות בגדה

תאופיק אל-טיראווי הסתכסך עם יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ועם מקורבו חוסיין א-שיח' על רקע קרב הירושה, והוא החשוד העיקרי בהדלפת הפרוטוקולים לחמאס. בימים אלה הוא נחקר על ידי מנגנוני הביטחון של הרש"פ בחשד להדלפת הפרוטוקולים ובנוגע לחשדות אחרים לשחיתות. בכירים בפת"ח מעריכים כי הוא יגורש מהתנועה ויועמד לדין.

קבוצה מסתורית המכונה "האייקון של המהפכה", המזוהה עם חמאס, חשפה באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות את כל הפרוטוקולים של ועדת החקירה של הרש"פ בנסיבות מותו של יאסר ערפאת שהוקמה בשנת 2010, בראש הועדה עמד בכיר פת"ח תוופיק אל-טיראווי שהיה בזמנו ראש המודיעין הכללי הפלסטיני. pic.twitter.com/er1K6xgVMC

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) March 19, 2023

מהפרוטוקולים של ועדת החקירה והעדויות שמסרו בפניה בכירי הרש"פ עולה, כי מחמוד עבאס, שהיה מסוכסך בזמנו עם יאסר ערפאת, פעל ביחד עם מקורביו לבודד את יאסר ערפאת מבחינה אזורית ובינלאומית. הוא קיים ישיבות סודיות ביחד עם מקורביו ברמאללה, שנועדו גם עם ראש הממשלה דאז אריאל שרון ובנו עומרי ללא ידיעתו של יאסר ערפאת.

מהחקירה עלו חשדות כבדים כי מחמוד עבאס עשה הכול כדי להיפטר  מיאסר ערפאת ואף שיבש את מהלכי ועדת החקירה.

החשד העיקרי הוא שרופא השיניים של יאסר ערפאת, סעיד דרס אלטריפי, הוא שהרעיל אותו. אלטריפי הינו בן דודו של חוסיין א-שיח', מקורבו של מחמוד עבאס, והוא שסייע בהכנסתו של הרופא למוקאטעה ברמאללה במהלך המצור עליה בסיועו של מחמוד עבאס.

החשד העיקרי הוא שרופא השיניים של יאסר ערפאת בשם סעיד דרס אלטריפי הוא שהרעיל אותו, אלטריפי הינו בן דודו של חוסיין א-שיח', מקורבו של מחמוד עבאס, והוא שסייע בהכנסתו של הרופא למוקאטעה ברמאללה במהלך המצור עליה בסיועו של מחמוד עבאס. מחמוד עבאס וחוסיין אשיח' מכחישים. pic.twitter.com/YfkHXXtiKl

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) March 19, 2023

הרופא מצא את מותו באופן מסתורי זמן קצר לאחר מותו של יאסר ערפאת ואשתו העידה בפני ועדת החקירה כי היו לו נקיפות מצפון קשות וכי הוא עמד לצאת לתקשורת ולהודות בהרעלתו של ערפאת.

יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ומקורביו מכחישים את כל החשדות נגדם ואומרים כי מדובר בקנוניה שרקמו חמאס ותאופיק אל-טיראווי, אבל, נראה שהרחוב הפלסטיני דווקא מאמין לטענות של חמאס ולא להסברים הקלושים של מחמוד עבאס ומקורביו.

חמאס הצליח להחזיר באמצעות הקמפיין שלו את יאסר ערפאת לתודעה הפלסטינית ולהבליט את רפיסותו של מחמוד עבאס מול הכריזמה וההצלחות של יאסר ערפאת.

חמאס הצליח להחזיר באמצעות הקמפיין שלו את יאסר ערפאת לתודעה הפלסטינית ולהבליט את רפיסותו של מחמוד עבאס מול הכריזמה וההצלחות של ערפאת

בכירים בפת"ח סבורים גם הם כי  מחמוד עבאס היה אכן מעורב בקשר נגד יאסר ערפאת, אך הם שומרים על שתיקה מחשש שיבולע להם, מחמוד עבאס שולט ביד רמה בכל המוסדות של תנועת פת"ח ובכל המינויים החשובים.

ליו"ר הרש"פ יש  בעיית תדמית קשה ברחוב הפלסטיני והוא מתקשה מאוד מלהשתחרר מהתוויות שהדביק לו חמאס. זהו חלק מהמאבק הפוליטי בין פת"ח לחמאס וגם חלק מקרב ירושה, בשלב הזה ידו של חמאס על העליונה.

ליו"ר הרש"פ יש בעיית תדמית קשה ברחוב הפלסטיני והוא מתקשה מאוד מלהשתחרר מהתוויות שהדביק לו חמאס, זהו חלק מהמאבק הפוליטי בין פת"ח לחמאס וגם חלק מקרב ירושה, בשלב הזה ידו של חמאס על העליונה. pic.twitter.com/qRkKzpx6lW

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) March 19, 2023

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)

בפוסט הקודם ראינו שאנחנו במבוי סתום, ללא עתיד, בין הירדן לים, עם שבעה מיליון יהודים ושבעה מיליון פלסטינים. וזאת בתרחיש האופטימי ביותר מבחינת היהודים – שבו הפלסטינים פשוט מוותרים על כל תביעותיהם הלאומיות.

שתי חלופות לעתידנו נפסלו בקלות: אין סיכוי שהיהודים יסכימו למדינה בין הירדן לים שיש בה שוויון אזרחי לכולם; פתרון שתי המדינות לא ישים – לא נשארו שטחים למדינה פלסטינית מבלי הסרת עשרות אלפי מתנחלים מבתיהם.

אבל מסתבר שמוצעות חלופות מדי פעם, "היברידיות", והדיון בהן ראוי להרחבה ולהבהרה. בהצעות "ההיברידיות" יהיו מרחבים לפלסטינים שבהם "הם יוכלו לנהל את חייהם בדרכם". הפתרונות "הפדרטיביים" מתעלמים מכך שאין סיכוי שנאפשר לפלסטינים לקבל החלטות שישפיעו על היהודים במרחב, אפילו השכנים בהתנחלות הקרובה.

פתרונות אחרים לא מתביישים להציע "קנטונים" של ממשל עצמי, ושהפלסטינים יקבלו, דרך פלא, אזרחות ירדנית (כלומר, הם יוכלו להצביע במדינה שההחלטות המתקבלות בה לא רלוונטיות לחייהם). בעולם האמיתי (שוויץ) לתושבי "קנטונים" זכויות מלאות ברמת המדינה. מסתבר שאלה שמציעים קנטונים מתכוונים ל"קנטונים, אבל לא באמת", בלי הזכויות האזרחיות.

חלק מהפתרונות לא מתביישים להציע "קנטונים" של ממשל עצמי, ושהפלסטינים יקבלו, דרך פלא, אזרחות ירדנית (כלומר, הם יוכלו להצביע במדינה שההחלטות המתקבלות בה לא רלוונטיות לחייהם)

יש המציעים שמעמד תושבי השטחים יהיה "כמו בפורטו ריקו", כלומר לא תהיה להם נציגות בבית הנבחרים של המדינה בין הירדן לים. ואמנם, השפעת תושבי פורטו ריקו על הרמה הפדרלית מוגבלת, למרות האזרחות האמריקאית המלאה, כי אין לפורטו ריקו נציגות במוסדות פדרליים. הכוונה של המציעים היא להעתיק מודל מ"הדמוקרטיה הגדולה בעולם". רק שבפורטו ריקו גרים כ-1% מאזרחי ארצות הברית, ואצלנו מדובר על עשרות אחוזים שיהיו במעמד האנומלי הזה.

בכל ההצעות האלה, האמירה היא שהפלסטינים "יקבלו אחריות וקבלת החלטות על חייהם". אבל במציאות, "חייהם" פירושו זכויות תכנון ובנייה, קביעה של זכויות סוציאליות, השפעה על סל הבריאות, מערכות של תחבורה ציבורית, חוקי איכות סביבה ומטרדי רעש ועוד נושאים שבהם אי אפשר לקבל "החלטות מקומית", בעיקר כשבין כל שני ישובים פלסטינים יש ישוב יהודי, ולעיתים הערבוב הוא גם באותו הישוב. נאלץ על-כן להיפרד מהתקווה שבעזרת "עקרון המקומיות" הפלסטינים יוכלו לקבל החלטות שיהיו רק "על חייהם".

בואו נעשה תרגיל מעשי בעזרת התמונה שבראש הפוסט. רואים בה את כביש 1 בין ירושלים למעלה אדומים, וצומת שממנו יוצא צפונה (לכיוון מעלה בתמונה) כביש מעניין. זהו כביש 4370, שכפי שרואים בתמונה ישנה חומה המפרידה לכל אורכו בין הנתיבים לישראלים לבין הנתיבים לפלסטינים. אם הפלסטינים יניחו את נשק הטרור, אפשר יהיה לוותר על חומת ההפרדה הביטחונית בין הנתיבים, ויהיה טוב גם לפלסטינים לגלות שהם יכולים לנוע בחופשיות בכל נתיבי הכביש.

אבל אז הסיפור מסתבך. על הגבעה מימין לכביש בסיס צבאי, שכעת, בהיעדר טרור, ניתן לפרקו. מצד שמאל לכביש, הכפר ענאתא, כפר כלוא מכל עבריו, יחד עם מחנה הפליטים שועפאט. חלקו המערבי של הכפר לא נראה פסטורלי כמו חלקו המזרחי שבתמונה. בפוסט הקודם, תמצאו את התמונה של החלק המערבי, מקבץ של רבי קומות לא בטיחותיים ולא חוקיים, שנבנו כי ענאתא יכולה כיום להתרחב רק לגובה.

האם קנטון ענאתא יוכל להתפתח ולמלא את המרחב מזרחה וצפונה עד לכפר אדומים ועלמון? ללא שוויון זכויות אזרחי, מקבלי ההחלטות יהיו היהודים, והמרחב המדובר יתמלא בישובים יהודים

ועכשיו החידה: האם, כשהפלסטינים יוותרו, תהיה במקום הבסיס הצבאי הרחבה של ענאתא? האם "קנטון ענאתא" יוכל להתפתח ולמלא את המרחב מזרחה וצפונה עד לכפר אדומים ועלמון שנראים למרחוק בתמונה? ללא שוויון זכויות אזרחי, מי שיקבל את ההחלטות יהיו מקבלי ההחלטות היהודים, והמרחב המדובר יתמלא בישובים יהודים.

למה המרחבים שבתמונה עוד לא מלאים בבתים יהודים כבר עכשיו? רוב המרחב המדובר הוא "שטח E-1", שישראל מעוניינת להקים בו שכונה של מעלה אדומים. ישראל לא מעלה על דעתה להקדיש את השטח לבנייה לתושבי הארץ הפלסטינים, או לחלוק אותו, נגיד חצי-חצי, בין ענאתא למעלה אדומים. אם הפלסטינים יניחו את נשקם, בוודאי שלא ניתן להם נתח בבנייה באזור.

המרחב ממזרח לענאתא הוא רק דוגמה קטנה לכישלון פתרון "הקנטונים" או "הפדרציה", ועוד לא נגענו במקרים המסובכים יותר, כמו בחברון, או בדרום הר חברון, או במרחב הכפרי של השומרון.

בימים אלה, לרבים מהיהודים אין בעיה להביט במראה ולראות עצמם כ"בעלי הבית" היחידים. הגינות אינה ערך משמעותי עבורם. עבור אלה נדגיש את המבט הפרגמטי. כשאין הגינות, היציבות קטנה למדי, והביטחון האישי והכלכלי נפגם. פתרון שבו עשרות אחוזים מהתושבים אינם מרגישים שותפים ואינם "בעלי הבית" יחד אתנו, היהודים, אינו פתרון יציב.

גם הפתרון היציב האולטימטיבי שעולה לראשנו, הטרנספר, מלא או חלקי, לא באמת קיים. לילות ארוכים ביליתי בכיכר ציון בשיחות דיאלוג עם טרנספריסטים, וכתרגיל מחשבתי, סייעתי להם לפתח את הפתרון – איך עושים טרנספר בפועל, איך מגרשים את הכפר הראשון, השני, במי יורים ועל מי מאיימים.

לרבים מהיהודים אין בעיה להביט במראה ולראות עצמם כ"בעלי הבית" היחידים. הגינות אינה ערך משמעותי עבורם. אז נדגיש את המבט הפרגמטי: כשאין הגינות, היציבות קטנה והביטחון האישי והכלכלי נפגם

את הסססמולנים הנחנו בצד, כאיום לא משמעותי, וגם את בג"ץ. למרות כל זה, הם לא הצליחו להתקדם יותר מ-2-3 כפרים מבלי שיעצרו בלי יכולת להתקדם הלאה. הרוגים רבים לכוחותינו, עולם אנטישמי שמגיב קשה, ועוד.

מסתבר שאנחנו יכולים לעשות טרנספר ולשטח את עזה, באותה מידת הצלחה שוולדימיר פוטין יוכל להשתלט על אוקראינה בשלושה ימים. מה ששכחו ב"ישיבת הרעיון היהודי" לעשות, הוא לעבור עם חניכיהם על הפרטים הקטנים.

כאמור, זו הבשורה המרה. אין לנו עתיד הוגן או יציב לעתידנו באזור. מה עושים כשאין פתרון? אפשר לברוח, וקשה לבוא בטענות למי שבוחר בכך. אבל, אם תחכו לפוסטים הבאים, אנסה להציע מעט אופטימיות וכיווני פעולה אפשריים גם כשנדמה שאין עתיד.

ד"ר חגי אגמון־שניר ייסד וניהל במשך מעל עשרים שנה את המרכז הבין-תרבותי לירושלים, עוסק בפיתוח קהילה רב-תרבותית ומלמד באוניברסיטת בר-אילן.

הסדרת השתמטות החרדים מעול השירות הצבאי עולה שוב לדיון וכולם נזעקים, שוב, בדאגה לעתיד צה"ל כצבא העם. ביטוי של הצורך הקמאי של כולנו לוודא שצה"ל ימשיך לשמש כור היתוך מאחד, עוגן של שייכות שנשמת אפנו תלויה בו.

כמו הרבה מושגי יסוד בהוויה הישראלית, גם המונח "צבא העם" דורש ניעור והבהרת עומק ואין כמו ימים סוערים אלה, ימים מכוננים בעיניי, לעשות זאת.

כמו הרבה מושגי יסוד בהוויה הישראלית, גם המונח "צבא העם" דורש ניעור והבהרת עומק ואין כמו ימים סוערים אלה, ימים מכוננים בעיניי, לעשות זאת

לפני מספר ימים אמר הרמטכ"ל הרצי הלוי: "אסור שיהיה תחליף למודל צבא העם – זה הכוח של צה"ל". על איזה מודל הוא מדבר? מי "העם" עליו הוא מדבר? הוא בכלל קיים במציאות או רק בקלישאה שאנחנו אוהבים לספר לעצמנו?

ברקע המחלוקת סביב חוק הגיוס והקריאות לסרבנות, התייחס הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, למודל צבא העם: "הוכיח מעל לכל ספק כבר 75 שנה כי אין ואסור שיהיה לו תחליף" | לנאום המלא >>> https://t.co/hX5bTnW8Am@ItayBlumental pic.twitter.com/rMmTkvmaBG

— כאן חדשות (@kann_news) April 20, 2023

דוד בן גוריון, שהמציא את ערך הממלכתיות וטבע את המושג "צבא העם", כתב בספרו "יחוד ויעוד":

"כשם שהצבא מסוגל להיות גורם מחנך ומעלה רמת העם, כן גם העם משפיע על הצבא, לטובה או לרעה. ליכוד העם או פירודו, מצבו הכלכלי, החברתי והתרבותי, הווייתו היומיומית, התקינה או הקלוקלת, ינקותו ממקורות מרעננים או מעופשים, הלך הרוחות ברחוב, בעיתונות, בציבוריות – כל אלה משפיעים על הצבא לשבט או לחסד".

פני הצבא כפני החברה ואצלנו כידוע אין שוויון בנטל, לא בהגנת המדינה ולא בנשיאה בעול הכלכלי. מיותר לפרט את הנתונים, וגם האינטרסים הפוליטיים שביססו אותם מוכרים. האחריות למצב זה מוטלת על ממשלות ישראל כולן מאז תקומתנו.

מיהו, אם כן, אותו עם המשתקף מדמותו של צבא העם? אלה ישראלים ציונים, שגדלו והתחנכו על ערכים שמחייבים אותם מוסרית לשאת בעול השירות הצבאי ולסכן את חייהם לטובת הכלל. זה המצפן שהוטמע בהם. המשרתים ובני משפחותיהם נושאים בעול בתקופות השירות הסדיר ואח"כ בשירות המילואים, ולצערנו העמוק, רבים מהם נושאים בכאב שאין נורא ממנו את משא השרות כל חייהם – משפחות השכול.

לפי הרמטכ"ל הרצי הלוי: "אסור שיהיה תחליף למודל צבא העם – זה הכוח של צה"ל". על איזה מודל הוא מדבר? מי "העם" עליו הוא מדבר? הוא בכלל קיים במציאות או רק בקלישאה שאנחנו אוהבים לספר לעצמנו?

אם כך, מתברר שיש שוני בין כלל אזרחי ישראל לבין הישראלים המשתייכים לאותו עם המגולם במונח "צבא העם". או במילים אחרות, לכשתרצו – צבא של "עם" אחד מגן גם על "עם" אחר.

המחאה של החודשים האחרונים חייבת לדחוף גם לעיסוק בשאלת השוויון בנטל ולפתרונה. מי פטור מ"צבא העם" ולמה, ובעיקר מה הרווח הכלכלי הברור של מי שמשרת בצבא העם.

צריך שכולם ידעו, יראו וירגישו שלהיות חלק מצבא העם מעניק יתרון חד ובולט על פני אלה שהורשו, מסיבות אידאולוגיות-תאולוגיות שהוגדרו במפורש בחוק, לא להיות חלק מהנטל שמבטיח את קיומנו כאן. ובואו נעשה לעצמנו טובה ולא נכניס לדיון את הטיעון ש"לומד תורה שווה לוחם קרבי". עם כל הכבוד, הם לא.

לטעמי צריך שיחוקק "חוק יסוד השירות" המגדיר חובת שירות צבאי, ומי ולמה פטור משירות כזה ומהי החלופה בדמות שירות אזרחי כזה או אחר.

לימוד תורה ושמירת מצוות אינם סותרים שירות צבאי וצבא העם יודע לכבד ולשמור על צרכי החייל הדתי. קהילות עצומות של חרדים בברוקלין, אטלנטה, שיקגו ועוד מוכיחות יום יום שאין סתירה בין עולם העבודה לעולם החרדי. בין לימוד תורה ללימוד מקצוע, כנאמר בפרקי אבות: "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".

ואם יש צורך בטיפוח מי שמיועד להיות גדול בתורה, אפשר לעשות זאת במסגרות מצומצמות שהכניסה אליהם מחייבת בחינות ומבחנים. בצד סוגיית השירות הצבאי יש נושאים מורכבים נוספים הנוגעים ישירות בשאלת השוויון בנטל שצריך להניח על השולחן, בראשן סוגיית מערכות החינוך השונות בישראל. אלה נהנות מתקצוב, דרישות פדגוגיות ואקדמיות שונות מהותית ומשקפות חוסר שוויון בולט לרעת הפריפריה, החילונים והמסורתיים. שאלות יסוד המחייבות חשיבה ועיסוק אינטנסיביים, ובעיקר אומץ ונחישות מצד המפלגות המייצגות את העם המשרת בצבא העם מימין ומשמאל.

מתברר שיש שוני בין כלל אזרחי ישראל לבין הישראלים המשתייכים לאותו עם המגולם במונח "צבא העם". או במילים אחרות, לכשתרצו – צבא של "עם" אחד מגן גם על "עם" אחר

כשרוחות ההתקוממות האזרחית מנשבות בארץ, זה הזמן לעמוד גם על הנושאים הללו. דרוש ניעור כולל.

חיים רובוביץ הוא ראש אגף בדימוס בשב"כ והמנכ"ל הראשון וממייסדיה של עמותת "דרך כפר יוזמות חינוך", שפעילה ב-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית והגיאוגרפית.