במשך עשרות שנים, הנפנו חברי מחנה השלום הישראלי על ראש התורן את פתרון שתי המדינות לסכסוך עם הפלסטינים. חשבנו שאם "ליבת הסכסוך" הישראלי-ערבי תיפתר, ייפתח השער להשתלבותה של ישראל במרחב הערבי כולו. אך התעלמנו מהעובדה שהפלסטינים בעצמם לא יכלו לספק תשובות לחלק משמעותי מסוגיות הליבה של הסכסוך – נושא הפליטים, נושא ירושלים, וכמובן המעטפת הביטחונית שמחייבים גיבוי ומהלך אזורי.
באוסלו ובקמפ דיוויד וגם בשיחות המאוד מתקדמות של ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט עם אבו מאזן, הייתה חסרה ההבנה של ההכרח במהלך אזורי רחב, שיאפשר לפלסטינים להעמיס על כתפיים רחבות יותר את הפשרות הנדרשות מהם ויספק לישראלים את התמריץ של פירות השלום האזוריים.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה,
אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם