הצעד שממנו חוששים כעת המשקיעים בעולם יותר מכל

1. הפתעה מוחלטת

לאורך כל השבוע האחרון שוקי המניות באירופה עלו, ובשיעור חד. התחושה בשווקים היתה שהבריטים יתעשתו ברגע האחרון ויצביעו בהתאם להיגיון הכלכלי הקר - הישארות באיחוד האירופי. המשקיעים האמינו לסקרים האופטימיים והעלו את מחיריהם של המניות הבריטיות ושל הליש"ט שוק המניות האמריקאי עוד הספיק לעלות ביום חמישי בלילה בשיעור נאה של כ-1.5%, מתוך תחושה שתוצאות המשאל בבריטניה יהיו בכיוון ה"נכון". כלומר - בריטניה תישאר חברה באיחוד.

האדישות שגילו המשקיעים התחלפה בבוקר יום שישי בבהלה. שווקים פיננסיים לא נוהגים לקרוס בשיעורים של 7%-5% בתוך יום, אלא במקרים שבהם הם מופתעים מאוד, לרעה.

את הנפילות החדות ביותר ספגו בשעות הראשונות מניות הבנקים הבריטיים, שצללו בשיעורים של 30%-20%. זו קריסה שאיננה זכורה בשווקים מאז המשבר הפיננסי של סתיו 2008. חלק מהפרשנים אף השוו את הקריסה של מניות הבנקים ליום שני השחור, ה-19 באוקטובר 1987, שבו קרס מדד דאו ג'ונס בארה"ב ב-22%. עד כדי כך.

האם יום שישי, ה-24 ביוני, ייצרב בתודעה כיום שישי השחור של בורסות העולם? רק העתיד יגיד.

2. פרופורציות

בשעות הראשונות למסחר הבוקר ירד מדד המניות הבריטי המוביל, פוטסי 100 ב-5%, לכ-6,000 נקודות. ב-23-14 ביוני טיפס המדד הבריטי ב-6.9%, מרמה של 5,920 נקודות ל-6,330 נקודות. הנפילה שהוא רשם בשעות הראשונות עדיין לא החזירה אותו לנקודת השפל שבה הוא היה רק לפני שבועיים.

מסקנה ראשונה: הפאניקה שמשתקפת בכותרות אתרי החדשות אינה באה עדיין לביטוי מלא בשווקים. ישנם מספיק משקיעים וסוחרים שסבורים שההשפעה של הברקזיט תהיה פחותה משניתן לחשוב, ואולי גם קצרת טווח. חלק מהפעילים חושבים כנראה שהנפילות החדות בשוק המניות יוצרות כבר כעת הזדמנויות השקעה נאותות והם נמצאים דווקא בצד הקונה.

בהקשר זה אפשר להזכיר שבימים דרמטיים לשווקים יש נטייה ליפול חזק מדי ולספק תגובת נגד מהירה בימים שלאחר מכן. ביום שלאחר נפילתו של ליהמן בראד'רס בספטמבר 2008 שוקי המניות שבו וזינקו (ולאחר מכן שבו ונפלו). בשבוע שלאחר יום שני השחור של 1987 שוק המניות בארה"ב החזיר חלק ניכר מהנפילה הראשונית בו.

ימים דרמטיים מהסוג הזה מספקים פרנסה מצוינת למתווכי ניירות ערך שחיים מעמלות מסחר ולסוחרים שפועלים לטווח הקצר. מי שמשקיע במניות לטווח ארוך צריך להיזהר מלקבל החלטות השקעה שנוגדות את האסטרטגיה העיקרית שלו. מכירה של מניות בימים כאלה - בעיצומה של בהלה ואחרי שהשוק כבר נפל - רק תקבע את ההפסדים.

מניות הן נכס סחיר, שקל להיפטר ממנו בימים של בהלה, אבל לא בטוח שזה הדבר הנכון לעשות. הרי גם מי שמחזיק היום נדל"ן בבריטניה מפסיד כ-10%-8% משווי נכסיו, בשל נפילת הליש"ט מול הדולר. האם גם הוא רץ למכור את נכסיו? סביר להניח שלא.

3. הסטוריה, כלכלה ופטריוטיות

הדרמה בשווקים והשלכותיה על כלכלת העולם תרכז בימים הקרובים את מרבית הדיון. אפשר להניח השווקים יתנדנדו לזמן מה ויחפשו נקודת שיווי משקל חדשה. אי הוודאות הפוליטית בבריטניה, שמתעצמת כעת בעקבות התפטרותו של ראש הממשלה, עלולה לגרום לרעידות משנה בשוק הבריטי והאירופי גם בימים הבאים. 

אבל לבחירה של הבריטים לעזוב את האיחוד יש משמעות עמוקה יותר. היא מעידה על הנתק שמתקיים בין התחושות והרצונות של האזרחים לבין פועלם של הפוליטיקאים, הכלכלנים והמדינאים.

לא רבים זוכרים זאת, אבל רק לפני שנה הצביעו היוונים במשאל עם כנגד הצעות הנושים ונציגי הגוש היורו. העם היווני אמר "לא" להצעות הפשרה שהונחו בפניו וכללו רפורמות עמוקות בכלכלה היוונית. אבל למרות ה"לא" היווני, יוון נותרה בגוש היורו. ראש ממשלת יוון נאלץ לבסוף לקבל את התכתיבים האירופים ופעל בעצם בניגוד לרצון שהביעו בני עמו במשאל. נראה שהוא פשוט הבין טוב יותר מה כדאי למדינתו, ובעיקר איזה נזק עצום יווצר לה ברגע שהיא תצא מגוש היורו.

בדומה ליוונים נראה שגם הבריטים הצביעו אמש כנגד האינטרסים הכלכליים של מדינתם. הם העדיפו את רגש הגאווה הלאומית שבלבם על פני היתרונות הכלכליים שטמונים בהשתייכות לגוש כלכלי גדול יותר. נפילת המטבע הבריטי הופכת הבוקר כל אזרח בריטי ל"עני" יותר בהשוואה לעמיתיו באירופה ובארה"ב. הראשונים לחוש זאת יהיו תיירים בריטיים ששוהים כעת באירופה. בקבוקי הבירה שקונים אוהדי נבחרות הכדורגל של אנגליה, וויילס, אירלנד וצפון אירלנד, השוהים בצרפת לרגל טורניר היורו, יהיו כבר היום יקרים יותר.

בדומה ליוון ובריטניה, גם במדינות אחרות באיחוד האירופי ובגוש היורו הרגשות הלאומיים מרימים ראש. הרצון לפירוד מתנגש עם ההגיון הכלכלי והפוליטי הקר שקורא לאיחוד. ואולי זה בכלל תהליך דטרמיניסטי. בעבר היו אלה שליטים אוטוקרטיים - מלכים, צארים וקנצלרים - שהובילו תהליכי איחוד של מדינות ועמים באירופה. ב-50 השנים האחרונות עושים זאת פוליטיקאים, כלכלנים ומדינאים, שמבינים כי לגוף מאוחד יש יתרונות כלכליים רבים. אבל לא בטוח שהציבור הרחב שותף לרעיונות הכלכליים המופשטים הללו. במיוחד בתקופה של האטה כלכלית. ככל שחולף הזמן נדמה שזרמי העומק באירופה מוליכים דווקא לפירוד ולא לאיחוד.

ב-30 השנים האחרונות נוספו לאירופה מדינות לאום רבות, בעקבות התפרקותן של יוגוסלביה וברית המועצות. בספרד, הבאסקים והקטלונים היו שמחים לקבל עצמאות. באיטליה ניטשת מחלוקת תמידית בין הצפון התעשייתי העשיר למחוזות הדרום העני והחקלאי. בבריטניה הסקוטים עשויים לחזור לניסיונות ההתנתקות מאנגליה. בלגיה, בירת האיחוד האירופי, נקרעת במחלוקות פנימיות בין הפלמים לוואלונים. הרגשות הפטריוטיים ניזונים בשנים האחרונות מהאיבה לגל המהגרים ששוטף את אירופה מאפריקה והמזרח התיכון, והם גם שהכריעו כנראה את הדרמה במשאל הבריטי. אלו תהליכים ארוכי טווח שכעת עלולים להאיץ בעקבות התוצאות הדרמטיות והמפתיעות של משאל העם הבריטי.

בטווח הקצר, החשש העיקרי הוא מפני התחזקות הקולות שקוראים לפירוק גוש המטבע האחיד, היורו. המבחן הקרוב לחוסנו של הגוש נודד כעת לבחירות שיתקיימו בשבוע הקרוב בספרד. עלייה בכוחן של התנועות הלאומיות בספרד תחזק עוד יותר את הקוראים לפירוק הגוש, מהלך שממנו חוששים כרגע משקיעי העולם יותר מכל. זו כנראה גם הסיבה לכך ששוקי המניות בגרמניה וצרפת צנחו בשיעור חד יותר מאשר השוק הבריטי. החשש ליציבותו של גוש היורו מעולם לא היה מוחשי יותר.