מנהלי נמל חיפה דרשו בונוס שחולק לאחר שהתפטרו

המתיחות המקצועית שפרצה לפני כמה שנים בין הנהלות נמל חיפה - הנוכחית וקודמתה - גלשה לפסים משפטיים מביכים, והידרדרה עד כדי סכסוך כספי־אישי, שהוכרע רק בשבוע שעבר. זאת, שבע שנים לאחר חילופי המשמרות בנמל.

מתברר כי מנכ"ל נמל חיפה לשעבר, עמוס עוזני, סמנכ"ל השיווק בתקופתו, דוד לאסקי, סמנכ"ל משאבי אנוש, צביקה גלייטמן ומבקר הפנים, אהוד אמינפור - הגישו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה כספית נגד חברת הנמל הממשלתית, בטענה כי זו נישלה אותם מהבונוס שחילקה לעובדי הנמל אחרי שהתפטרו מתפקידם.

ברקע צלילים צורמים במיוחד, ובצל סכסוכים פנימיים בתוך הנמל, הוחלפה בסוף 2008 ובתחילת 2009, כמעט כל השדרה הניהולית בחברת נמל חיפה, שראשיה התפטרו אז בזה אחר זה. במסגרת פרישתם, דרש כל אחד מארבעת התובעים, וגם קיבל, פיצויי פרישה מוגדלים בשיעור של עד 100%. אלא שלטענת הארבעה לא היה די בכך.

לאחר פרישתם מהתפקיד, פירסם נמל חיפה דו"חות כספיים חתומים, לראשונה זה ארבע שנים. זאת, אחרי שמחלוקות עמוקות בין הנהלת החברה, הדירקטוריון ורשות החברות הממשלתיות, מנעו את פרסום הדו"חות בתקופתם. לאחר הפרסום, סוכם הרווח הנקי של הנמל ב–2006–2008, שבגינו נדרש הנמל להעביר לקופת המדינה דיווידנד בסך כ–100 מיליון שקל.

לפי ההסכמים שנהוגים במונופולים הממשלתיים, רשאית חברה ממשלתית לגזור עד 10% מהדיווידנד לטובת בונוס לעובדים. משכך, זכו ב–2010 עובדי הנמל לבונוס בגין רווחי העבר של החברה. גובה הבונוס הממוצע נע סביב משכורת חודשית, והגיע עד לתקרה של שתי משכורות. אלא שארבעת הבכירים לשעבר לא זכו להשתתף בחלוקתו. זאת, אף שלטענתם היו שותפים ליצירת הרווח, ולכן זכאים לחלוק בו גם אם לא היו שותפים לשימוש בו.

בעתירתם לבית הדין לעבודה, שהוגשה עוד ב–2010, טענו מנהליו לשעבר של נמל חיפה כי המנכ"ל הנוכחי, מנדי זלצמן וסמנכ"ל המשאבים יעקב לטבינסקי, מנעו מהם להשתתף בחלוקת הבונוס — שעשוי היה להסתכם בכמאות אלפי שקלים לארבעתם. זאת, בין היתר, מטעמים לא ענייניים, לנוכח עוינות אישית ותוך אפלייתם לרעה.

באמצעות עורכי הדין נחום פינברג ואוהד גלעדי, שותפים במשרד נ.פינברג ושות׳, השיב נמל חיפה כי הכלל שלפיו לא ישולם בונוס לעובד שפרש מתפקידו, מבוסס על הוראה מפורשת שהוציאה באותם ימים רשות החברות הממשלתיות.

עוד נטען, כי גם ההוראות המוקדמות בנושא מנעו חלוקת בונוס לעובדים שחלפה יותר שנה מאז פרישתם מהחברה, וכי הפרתן היתה גוזרת על חברת הנמל הוצאה רוחבית נוספת בסך 430 אלף שקל. משכך, נטען כי הנמל פעל לפי הנחיות הרגולטור והתיר את חלוקת הבונוס רק למי שעבד בחברה ערב חלוקתו.

לאחר שרשות החברות הממשלתיות גיבתה את עמדת הנהלת הנמל, פסק הרכב הדיינים בראשות השופטת דלית גילה, כי "ההחלטה לא לתת בונוס לעובדים שפרשו היתה רוחבית, נבעה משיקולים ניהוליים, מהרצון לעשות שימוש בבונוס ככלי ניהולי לעידוד מצוינות בקרב עובדי החברה הפעילים וכן משיקולים תקציביים". כך, שש שנים לאחר הגשת התביעה ושלוש שנים לאחר שהסתיימו הדיונים דחה בית הדין את תביעת הארבעה, ואף חייב אותם בתשלום שכר טרחה בסך 20 אלף שקל.