כפי שנהוג לא פעם בישראל, הדיון של מרבית התקשורת בפרשת "קטאר-גייט" בלשכת ראש הממשלה נתניהו, מתמקד במישור הפלילי ולא מספיק במישור הציבורי-ערכי. אך דווקא ההיבט הציבורי-ערכי הוא החשוב, והמישור הפלילי הוא רק סימפטום של הריקבון הציבורי-ערכי.
קודם לחשיפת פרשת "קטאר-גייט", נחשפה בתוכנית "עובדה" התכתובת בין מנהלת הלשכה לשעבר חני בליוויס לבין שרה נתניהו, אשתו של ראש הממשלה נתניהו, שכללה תיעוד להנחיות של שרה נתניהו את מנהלת הלשכה כיצד לתפעל את "מכונת הרעל". גם במקרה הזה, למרות החשיבות הציבורית-ערכית העצומה של התחקיר, מרבית הדיון התקשורתי התנקז לשאלות במישור הפלילי.
לכן, חשוב להזכיר שהלשכה שתפקידה לסייע לנתניהו להתנהל כראש ממשלה ביום-יום, נהייתה בשנים האחרונות למרכז הטרלול וההרס הלאומי. לפי הפרסומים, בלשכה מופעלת "מכונת רעל" משומנת, שמשסה את חלקי הציבור זה בזה, וכן מסמנת מטרות לרדיפה בקרב יריבים פוליטיים, שומרי סף שמסרבים "ליישר קו", ואפילו משפחות שכולות ומשפחות חטופים.
במקום שראש הממשלה נתניהו יקבל החלטות גורליות על בסיס התייעצות עם גורמי המקצוע במשרדי הממשלה ובמערכת הביטחון, נראה שהוא מעדיף להסתמך על היועצים הפוליטיים ויועצי התקשורת והניו-מדיה בלשכתו. הדבר נובע מכך שבעוד שראש הממשלה נתניהו חושד שגורמי המקצוע הם חלק מה"דיפ-סטייט" וחותרים באופן תמידי להדחתו, כל תפקידם של היועצים בלשכה הוא לדאוג להישרדותו הפוליטית בכל מחיר.
בעוד שראש הממשלה נתניהו הינו האחראי הראשי להתנהלות לשכתו, הוא חוזר ומתנער מכל אחריות למעשי הצוות שלה
מאז ינואר 2023, מדינת ישראל נמצאת בעיצומה של הפיכה משטרית. עדיין קיימים, לפי חוקים והחלטות ממשלה קודמות, מוסדות שאמורים להיות מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות הממשלתית וחלקם גם אמורים לפקח על התהליך עצמו. אך לכמה מתוכם עדיין יש משמעות ממשית?
ראש הממשלה נתניהו שולט לחלוטין בכנסת; לא סומך על שומרי הסף ובפרט על היועצת המשפטית לממשלה שהוא רוצה להדיחה; לא מעריך את החנפנים, הליצנים וחדלי האישים שהוא מינה לשרים; וגם הקבינט המדיני-ביטחוני הפך מזמן לקרקס. בפועל, ההחלטות מתקבלות בלשכה ועל ידי ראש הממשלה נתניהו עצמו.
לא ניתן לקבל החלטה, אפילו בעניינים אזוטריים, בניגוד לעמדתו של ראש הממשלה נתניהו. הדיונים אשר עדיין מתקיימים בכנסת, בממשלה ובקבינט נועדו בעיקר כדי לשמש כחותמת גומי להחלטות ולגחמות של ראש הממשלה נתניהו.
אזרחי המדינה הם אלה שמשלמים את המחיר, כולל מי שמחכים לבשורה על שחרור יקיריהם מהשבי בעזה ונאלצים להתעורר מדי בוקר לספינים חדשים תוצרת הלשכה. במקום לסייע בקביעת סדר היום, הלשכה מייצרת כאוס יום-יומי.
בעוד שראש הממשלה נתניהו הינו האחראי הראשי להתנהלות לשכתו, הוא חוזר ומתנער מכל אחריות למעשי הצוות שלה. כך, תביעת לשון הרע שראש הממשלה נתניהו הגיש נגד שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון, היא חלק מניסיונו לשכנע את הציבור שפרשת "קטאר-גייט" לא קשורה אליו. גם בתחילת החקירה של פרשת ההדלפות, ראש הממשלה נתניהו ניסה להתנער מיועץ התקשורת שלו, אלי פלדשטיין.
איל-ההון אילון מאסק מצדיע במועל-יד במהלך טקס ההשבעה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, 20.1.25 (צילום מסך)
בממשל טראמפ בארה"ב ישנו גוף שמתנהל באופן דומה ללשכת ראש הממשלה נתניהו. "צוות המחלקה ליעילות הממשל", DOGE, בראשות המולטי-מיליארדר אילון מאסק. לנוכח אי החוקיות והשרירותיות של חלק מהחלטותיו, קטן הסיכוי ש-DOGE יצליח באמת להביא לשיפור היעילות של הממשל הפדרלי בארה"ב ולהקטנת הגירעון העצום. בפועל, הוא בעיקר משמש כאחת הזרועות המרכזיות של הנשיא טראמפ ל"משילות" באמצעות יצירת כאוס.
הדבר נוח לנשיא טראמפ, שכן הזעם הציבורי מופנה לעבר מאסק וחברת טסלה שהוא עומד בראשה. בינתיים אין זעם דומה כלפי הנשיא טראמפ עצמו, למרות שכל הקיום של DOGE תלוי בהחלטה אישית שלו.
בעדותה במשפט נתניהו תיארה הדס קליין את תהליך חציית הגבולות של הזוג נתניהו וכיצד דרישותיהם לטובות הנאה מהמיליארדרים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר הלכו ונהיו יותר ויותר תובעניות. אותו תהליך ניכר גם בהתנהלות לשכת ראש הממשלה נתניהו, שעם הזמן לא נראה שנותרו בה עוד גבולות כלשהם שלא נחצו.
כאשר זו התרבות הארגונית בלשכה ושל ראש הממשלה עצמו, אין זה פלא, שעל פי הדיווחים, יש אנשי צוות שלא מצאו פגם במתן שירותים במקביל ללשכה בירושלים וללשכה בדוחא. הכתובת היתה על הקיר.