בית המשפט דחה תביעת דיבה שהוגשה נגד העיתונאית שוש מולא, וקבע כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, תוך שימוש בלתי הוגן בהליך משפטי.
לפני כשנתיים שיתפה מולא, עיתונאית "ידיעות אחרונות", סרטון שתיעד אירוע אלים וכתבה: "הרצליה: השכן כעס כי הילדים בביה"ס יוחנני עושים לו רעש, אז הוא ירד עם סכין ודקר שני הורים שהתעמתו איתו שם, לעיני ילדיהם המבועתים". בהמשך, ולאחר שהסרטון הורד מפייסבוק, הוסיפה מולא הקדמה לפוסט המקורי, שנפתחה במילים "ארץ אבודה".
בסרטון נראה בין היתר דניאל שין, שהגיש תביעה בסך 50 אלף שקלים נגד מולא. לפי כתב התביעה, שהוגש באמצעות עו"ד עדן לזרוביץ, שין הוא "אדם רב פעלים", שבסך הכל ניסה לתעד אנשים שמרעישים בניגוד לחוק העזר העירוני, אלא שאלו החלו לתקוף אותו והחליטו לעכב אותו עד להגעת המשטרה.
מולא טענה להגנתה, באמצעות עו"ד רחל למברג, כי היתה רק אחת מני רבים ששיתפו את הסרטון אך היא היחידה שהוגשה נגדה תביעה. מולא הדגישה כי בניגוד לנטען בכתב התביעה היא "אינה מובילת דעת קהל ואינה מתיימרת להיות כזו".
שיתוף הסרטון, טענה מולא, אינו יכול להוות לשון הרע שכן "מדובר באירוע אלים שיש בו עניין ציבורי". עוד טענה כי מיד עם פנייתו של שין אליה הסירה את הפוסט שבגינו נתבעה, בזמן שהסרטון עדיין זמין לצפייה ברשתות החברתיות בחשבונותיהם של אחרים. באוקטובר השנה הוגש כתב אישום נגד שין על חבלה חמורה ופציעה. ההליך הפלילי טרם הסתיים, אולם מולא צירפה את כתב האישום לתיק.
הרשמת הבכירה סבין אוחנה החליטה לדחות את התביעה של שין נגד מולא משלל סיבות.
ראשית, ציינה, מהסרטון לא ניתן לזהות את שין מה גם שעוד לפני הפרסום של מולא הובא שין לדיון פומבי בהארכת מעצרו, שם ממילא נחשפו פרטיו. די בכך, קבעה, כדי לדחות את התביעה.
עוד קבעה כי אין בפרסום משום לשון הרע. אמנם מולא כינתה את המתועדים בסרטון "חלאות", אולם לפי הרשמת הביטוי "אינו מהווה, בימינו, במרחב המדיה החברתית ובעידן הנוכחי, לשון הרע כמשמעותו בחוק".
ובכלל, קבעה הרשמת, צפייה בסרטון כולו מלמדת על "דיווח על אירוע אלים ביותר שהתרחש בין כותלי בית ספר בו ילדים קטינים שיחקו, אמנם בשעות בהן נדרש לשמור על שקט, שעה ששהו בו ילדים תמימים שהתחננו לנפשם שתופסק התקיפה". לפיכך, אין בו משום לשון הרע.
גם אם היה בו לשון הרע, מוסיפה הרשמת, מולא "פעלה לשם הבאת עניין בעל חשיבות חברתית" ולכן זכאית להגנה הקבועה בחוק איסור לשון הרע.
"אם לא די בכך", ציינה הרשמת, "הרי שמסיבה לא ברורה, התובע בחר בחוסר תום לב לתבוע דווקא את התובעת, חרף ידיעתו כי לא היא זו שצילמה את הסרטון ולא היא זו שהעלתה אותו לראשונה ואף לא היא זו שחשפה אותו לציבור הרחב ביותר".
לפי הרשמת, "התנהלות התובע, אשר בחר לתבוע דווקא את הנתבעת, מהווה שימוש בלתי הוגן בכוח התביעה נגד המשתפת". בפסק הדין ציינה עוד כי "התובע לא טען כי לא הצליח או אף ניסה לאתר את המפרסם המקורי אשר, ככל שטענותיו היו מתקבלות, היה זה ש'חולל' את הפגיעה בשמו הטוב ושבכוחו היה להסיר באופן מידי את הפרסום.
"הגשת תביעה כנגד הנתבעת וכנגדה בלבד, אשר שיתפה כמאות אם לא אלפי אחרים, את הסרטון והסירה אותו מיד עם קבלת מכתב ההתראה, בעוד הסרטון עדיין מופיע ללא טשטוש בימים אלה ממש מבלי שהתובע פועל נגד מפרסם נוסף, מהווה משום שימוש בררני פסול בכוח התביעה ואף מטעם זה, דין התביעה להידחות".
הרשמת אוחנה הטילה על שין תשלום הוצאות בסך 13 אלף שקלים.
17919-01-23
* * *
לעיון בפסק הדין