יעקב ברדוגו, גלי צה"ל, נועם פתחי, יותם זמרי ותחנות הרדיו "גלי ישראל" ורדיו דרום יפצו את רביב דרוקר בסכום של 150 אלף שקלים, לא כולל הוצאות בגין פרסום לשון הרע על אודותיו, כך פסק בית המשפט.

השופט יאיר דלוגין פסק כי הנתבעים הטעו את המאזינים והציגו מצג שווא מעוות לגבי תוכן טור דעה שפרסם דרוקר. לגבי ברדוגו אף נפסק כי פרסם את אשר פרסם נגד דרוקר "בכוונה לפגוע", ועל כן חלק מסכום הפיצוי הוטל עליו אישית ולא על גוף השידור שבו פרסם את הדיבה.

עם זאת, סכום הפיצוי שיקבל דרוקר נמוך בהרבה מזה שתבע, מיליון שקלים, שכן השופט ראה בכל אחת משתי סדרות הפרסומים של הנתבעים פרסום אחד בלבד. בשל הפער בין סכום התביעה לסכום הפיצוי נקבע כי סכום ההוצאות יעמוד על רף נמוך יחסית ויצטבר יחדיו ל-30 אלף שקלים בלבד.

שקר מוחלט

בחודש יוני 2021, תחת הכותרת "עיתונאים, הגיע הזמן לחזור להיות אידיוטים שימושיים", פרסם דרוקר טור ב"הארץ" שבו כתב כי "לפני בחירות אפריל 2019 הועברו אלי הקלטות שהיו יכולות להביך את בני גנץ". לפי דרוקר, המקור אסר עליו לפרסם את תוכן ההקלטות ללא אישור, ולמרות הפצרותיו של דרוקר עמד בסירובו. דרוקר דחק בעיתונאים להתנהל באופן מקצועי ולפרסם תחקירים על פוליטיקאים מכל קצווי הקשת הפוליטית, ללא משוא פנים.

כמה שבועות לאחר מכן, בתוכנית הרדיו "וילנסקי את ברדוגו" מה-19.7.21 התייחס ברדוגו למאמר של דרוקר. לדבריו, דרוקר ביצע "הקש בגג" לשר גנץ, כלומר אותת לו כי "באמתחתו נמצאים הקלטות, שבמקרה הטוב מבחינתו של בני גנץ יביכו אותו עד מאוד ובמקרה הגג, הקשה מבחינתו, יחסלו את הקריירה הפוליטית שלו".

כשבועיים לאחר מכן, ב-9.8.21, התראיין ח"כ יואב קיש מסיעת הליכוד בתוכנית הרדיו של פתחי וזמרי. ח"כ קיש השתמש אף הוא בביטוי "הקש בגג" לתיאור המהלך של דרוקר. המגיש פתחי תהה "באיזו טבעיות אנחנו מדברים על עיתונאי שמאיים על פוליטיקאי שמחזיק אותו באזור רגיש, שאם הוא יעשה צעד פוליטי מסוים העיתונאי יפרסם, באיזה רוגע ושלווה, באמת סיציליה".

זמרי הסכים עם דברי חברו לשידור, שבהמשך השתמש בהקשר של דרוקר גם בביטויים "מאפיה" ו"מאפיה סיציליאנית, תקשורת שמנהלת מדינה". בנוסף צייץ מחדש זמרי ציוץ של גלי-ישראל שבו מצוטטים כמה משפטים מהראיון, כולל המילה "מאפיה" ביחס לדרוקר.

בעקבות זאת הגיש דרוקר תביעת דיבה בסך חצי מיליון שקלים נגד ברדוגו וגל"צ וחצי מיליון שקלים נוספים נגד פתחי, זמרי ותחנות הרדיו שבהן שודרה תוכניתם.

"הפרסומים הדיבתיים החמורים", נטען בכתב התביעה שהוגש באמצעות עורכי-הדין אורי אדלשטיין ויונתן ברמן, "הם שקר מוחלט, והנתבעים ידעו זאת. הפרסום כולו נשען על המאמר שפרסם דרוקר, ומתייחס אליו כמקור העובדתי, כביכול, והיחיד, לדברים שנאמרו ופורסמו, בעוד שקריאת המאמר מלמדת שלא רק שהמאמר אינו מהווה בסיס עובדתי לדברי הדיבה שפורסמו, אלא שבמאמר למעשה נכתב ההפך הגמור מכך, ופרסומי הדיבה שקריים לגמרי. דומה כי הנתבעים פעלו מתוך הנחה, שיש בה כנראה מידה רבה של אמת, שמאזיניהם לא יטרחו לקרוא בעצמם את המאמר, וניצלו זאת כדי לסלף בצורה מוחלטת את שנאמר בו, ולהפיץ את שקריהם הדיבתיים".

חופש הביטוי העיתונאי והפוליטי

ברדוגו טען בכתב הגנתו, שהוגש באמצעות עורכי-הדין צבי גלמן וארז פרסי, כי יש לסלק את התביעה על הסף משלל סיבות, בין השאר בשל היותה תביעת השתקה "פוליטית". לגופן של הטענות בכתב התביעה, ברדוגו טוען כי לא ייחס לדרוקר "ביצוע עבירה פלילית של סחיטה באיומים" אלא שזו "פרשנות של התובע במקרה הטוב" ו"ניסיון להטעות חלילה במקרה הרע". ברדוגו טוען כי בסך הכל הביע דעה, וזאת על סמך שיחות עם מקורבים לח"כ גנץ.

פתחי, זמרי ושתי התחנות שבהן משודרת תוכניתם טענו להגנתם, באמצעות עורכי-הדין שלומי וינברג וניצן גורן, כי מדובר בתביעה שערורייתית המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ועל כן יש לדחות אותה על הסף.

לגופה של התביעה טען פתחי כי בסך הכל פרסם "הבעת דעה ופרשנות לגיטימית". לפי כתב ההגנה שלהם, "הנתבעים עצמם המשדרים ברדיו, ואשר עושים שימוש בחופש הביטוי העיתונאי והפוליטי, סברו ועודם סבורים כי מחובתם כשדרנים ברדיו, כלפי הציבור, להביע דעתם ומורת רוחם ביחס לטבעיות שבה מדברים על עיתונאי, אשר לשיטת חבר הכנסת קיש, מאיים על פוליטיקאי. בעיני הנתבעים, אכן אם הגענו ל'טבעיות' כזו, הרי שהפכנו 'סיציליה'. אותה מציאות פסולה ומצערת, המתוארת ע"י חבר הכנסת קיש, של תקשורת שמנהלת מדינה, היא בעיני הנתבעים, כשל 'מאפייה סיציליאנית'".

טענו שדרוקר כתב דברים שלא כתב

השופט יאיר דלוגין דחה את מרבית טענות הנתבעים וקיבל את התביעה.

"הבעיה בפרסומי הנתבעים נעוצה בעובדה שבמקום לפעול לפי הנדרש בדין והמתבקש מכוח כללי תם לב והגינות בסיסיים ולתאר את מה שדרוקר באמת כתב במאמר ולצד תיאור זה להביע את דעתם, הנתבעים בחרו להימנע מלתאר את מה שבאמת נכתב במאמר ויתרה מכך, טענו, בין במפורש ובין במשתמע, שדרוקר כתב דברים שלא כתב", סיכם השופט דלוגין את מסקנותיו עוד לפני שצלל לעומק הדברים.

"כך, למרבה הצער, יצרו הנתבעים מצב מעורפל, שבו המאזינים שלהם, לכל הפחות, לא היו יכולים לדעת מה מתוך פרסומי הנתבעים הם דברים שכתב דרוקר במאמר ומה מתוכם הם רק בגדר דעתם על המאמר ו/או פרשנותם את המאמר ואף בסבירות גבוהה חשבו שלשון המאמר של דרוקר כוללת התנסחות מאיימת כלפי גנץ, בעוד שאין בלשון המאמר כל התנסחות כזו, גם אם הנתבעים מפרשים אותה ככזו.

"כתוצאה מכך, גם יצרו הנתבעים בפרסומים שלהם מצג לא נכון ולפיו מלשון המאמר עולה כביכול במפורש כי דרוקר פעל ממניעים פוליטיים ואף בצורה עבריינית, בעוד האמת היא שלשון המאמר עצמו כאמור חף מכל התנסחות מאיימת כלפי גנץ ולשון המאמר כולו אף מטיף בצורה ברורה לכל העיתונאים, דווקא לא לפעול בצורה פוליטית ולפרסם גם ידיעות שפוגעות במחנה הפוליטי אליו הם משתייכים.

"לו הנתבעים היו מתארים את מה שדרוקר באמת כתב ולצד זה מביעים את הדעה שהביעו, אז היו נחשבים כמי שהביעו דעה, אולם גם אז עדיין היה צורך לבחון אם הדעה הובעה בתם לב, כנדרש לשם קיומה של הגנת תם הלב לפי סעיף 15 לחוק, אולם ברגע שכאמור לא תיארו את מה שדרוקר באמת כתב ואינם יכולים להיחשב כמי שהביעו דעה, הפרסומים שלהם נחשבים כהטחת עובדות ומשלא הוכיחו כי העובדות נכונות (קרי כי דרוקר איים על גנץ וסחט אותו באיומים וכו'), גם לא עומדת להם הגנת האמת בפרסום וגם לא כל הגנה אחרת".

השמיטו דברים קריטיים

לפי השופט דלוגין, כדי ליהנות מהגנת הבעת דעה בתום הלב, דרוש כי "לצד הבעת הדעה, פרסם המפרסם, בצורה נכונה ומדויקת, את תמצית העובדות שלגביהן הוא מביע את דעתו עליהן". זאת, "כדי שניתן יהיה להבדיל, מה מתוך הפרסום הן העובדות שלגביהן מבקש המפרסם להביע עליהן את דעתו ומה מתוך הפרסום הוא הבעת הדעה שלו על אותן העובדות".

ברדוגו, מצא השופט, לא הביא בפני מאזיניו את תמצית דבריו של דרוקר. "ללא תיאור דבריו של דרוקר במאמר בצורה נכונה, לא היו יכולים המאזינים להבין, מה מתוך דבריו של ברדוגו הם הדברים שדרוקר באמת כתב במאמר ומה מנגד הם הדברים שמהווים פרשנות של ברדוגו לדברים שכתב דרוקר ובפרט שברדוגו הטיח בפרסומים שלו עובדות, כגון טען שדרוקר כתב במפורש דבר מה, שעיון במאמר מגלה כי לא נכתב כלל".

ברדוגו, ציין השופט, אמר למאזיניו כי דרוקר כתב שיש לו הקלטות, אולם נמנע מלהבהיר שדרוקר כתב שהוא רוצה לפרסם את תוכנם אך לא יכול כי המקור שלו לא מרשה לו. "ברדוגו החסיר מדבריו עובדות שהנן קריטיות", פסק השופט דלוגין.

"ברדוגו גם לא מספר למאזיניו כי כל המאמר כולו מטיף במפורש לכל עיתונאי לפרסם דברים שראויים לפרסום, ללא קשר להשתייכות פוליטית של העיתונאי וכי דרוקר טוען במאמר כי כך אף נהג כל השנים וכך רצה לנהוג עם החומרים שקיבל על גנץ, אולם המקור לא הסכים לפרסומם. גם אלה דברים קריטיים להבנת מה שדרוקר באמת כתב", הוסיף השופט.

כתוצאה מכך, פסק השופט דלוגין, המאזינים מוטעים לחשוב שדרוקר נמנע מרצונו מפרסום תוכן הקלטות, כדי להכווין באיומים את דרכו הפוליטית של גנץ. לפיכך, ברדוגו לא יכול להיחשב כמי שהביע דעה. כיוון שגם לא הוכיח שהדברים שהטיח בדרוקר הם אמת, לא עומדת לו גם הגנת האמת בפרסום.

למסקנה דומה הגיע השופט גם ביחס לפרסום נוסף של ברדוגו על המאמר של דרוקר, כשהופיע למחרת בתוכנית "חמש בערב" בגל"צ. ברדוגו טען כי השימוש שלו בביטוי "בעצם אומר" ביחס למאמר של ברדוגו מבהיר כי כל דבריו לאחר מכן הם פרשנות והבעת דעה, אך השופט דחה זאת.

"גם כאן היה אפוא על ברדוגו במקביל להבעת הדעה, לתאר בנפרד ובצורה מהימנה ונכונה, את תמצית דבריו הרלוונטיים של דרוקר במאמר, לרבות ובעיקר כי דרוקר כתב שהוא רוצה לפרסם את ההקלטות ולא יכול לעשות כן עקב סירוב המקור שלו. גם כאן דבר זה לא נעשה", כתב השופט.

דרוקר לא כתב דברים אלה

אשר לפרסומים של פתחי וזמרי, השופט פסק כי "השניים לא רק שלא ציינו כי דרוקר כתב שהוא רוצה לפרסם את הדברים ולא יכול אך ורק בגלל סירוב המקור שלו, הם אפילו נמנעו בכלל מלתאר את מה שכתב דרוקר במאמר ותחת זאת פשוט קבעו כי דרוקר מאיים על גנץ שאם יעשה צעד פוליטי מסוים דרוקר יפרסם עליו חומרים שבאמתחתו".

לפי השופט, "מכל חילופי הדברים שבין קיש לזמרי ופתחי, לא רק שהמאזינים לא היו יכולים להבין מה היא עובדה (קרי מה בדיוק כתב דרוקר במאמר) ומה היא הבעת הדעה (קרי מה חושבים פתחי וזמרי על מה שכתב דרוקר), אלא שנוצר מצב שכל מאזין סביר הבין מדברי פתחי וזמרי, כי דרוקר כתב במאמר שהוא יפרסם על גנץ את החומרים שבאמתחתו, אם גנץ ילך עם נתניהו, וכי דרוקר כתב במאמר כי במקרה כזה יפרסם את החומרים אפילו בניגוד לאיסור שחל עליו לפרסם אותם, למרות שדרוקר לא כתב דברים אלה".

אשר לכלי התקשורת גל"צ, גלי-ישראל ורדיו דרום, השופט דלוגין הטיל גם עליהם אחריות לפרסום לשון הרע.

מצג מטעה

את טענת הנתבעים כי מדובר בתביעת השתקה דחה השופט דלוגין, שכן בפרסומיהם נמנעו מלתאר את מה שדרוקר באמת כתב ויצרו מצג מטעה בפני מאזיניהם.

השופט גם דחה את מרבית הטענות של הנתבעים בדבר גובה הפיצוי שיש להעניק לדרוקר, אך קיבל את הטענה כי יש לראות בכל אחד מסדרת הפרסומים של הנתבעים, אלה של ברדוגו וגל"צ מחד ואלה של פתחי וזמרי ותחנות הרדיו מאידך, כאילו היו פרסום אחד. "מדובר בפרסומים שפורסמו בסמיכות רבה אחד לשני", הסביר השופט את קביעתו, וחלקם באותו כלי תקשורת ממש.

בבואו לפסוק את הפיצוי שישלם ברדוגו קבע השופט דלוגין כי הוא פעל ב"כוונה לפגוע".

ההאשמות בפרסומיו היו חמורים, ציין השופט, מה גם שברדוגו הוא שיזם את הדיון במאמר, קרא אותו לפני כן וחרף זאת בחר להציג את תוכנו באופן מטעה. בנוסף התעקש ברדוגו בשידור כי דבריו מתארים את מה שכתוב במאמר ולא מצא לנכון גם לאחר הגשת התביעה להכיר בכך שהטעה את מאזיניו. "גם מתשובותיו  בחקירתו הנגדית לא התרשמתי כי הוא מתחרט על דבר", ציין השופט דלוגין.

במקרה של פתחי וזמרי, וכן תחנות הרדיו, לא הוכחה "כוונה לפגוע", כתב השופט בפסק הדין.

פתחי וזמרי לא יזמו את הדיון בנושא המאמר אלא הגיבו לדברי קיש. פתחי גם גילה נכונות להתנצל במהלך חקירתו בביהמ"ש ("אז אם אני צריך להתנצל שלא אמרתי מאמר, אז אני אתנצל", אמר) ואילו זמרי בסך הכל השיב "כן" לדברי לשון הרע של פתחי.

בשל זאת החליט לחייב את ברדוגו באופן אישי לפצות את דרוקר ב-50 אלף שקלים ועוד 10,000 שקלים הוצאות ואת גל"צ בתשלום 50 אלף שקלים כפיצוי וכן עוד 10,000 שקלים הוצאות.

פתחי, זמרי ושתי תחנות הרדיו שמשדרות את תוכניתם חויבו לפצות את דרוקר כולם יחדיו ב-50 אלף שקלים נוספים ועוד 10,000 שקלים הוצאות.

14190-10-21

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 683KB)