1. משחקי הרעב פנפיק

אוקיי הפנפיק של משחקי הרעב כולל הפרק הקודם :
"התעוררתי בערך בשעה שלוש לפנות בוקר, כי כבר לא יכולתי לסבול את החרקים ואת הקור בזריה." " קוראים לי לוק, ואני בא ממחוז שתיים, יש לי עור לבן אך כולי שזוף, השיער שלי חום וחלק, והעיניים ירוקות, אני די גבוהה , ונחשב בחור די גדול, ועד לפניי שבועיים חייתי חיים מאושרים, אבל אז נבחרתי להישלח למשחקי הרעב." " האמת שלא בדיוק נבחרתי יותר התנדבתי למשחקים, כי ברגע שראיתי את הילד בן ה13 שנבחר רצתי קדימה ואמרתי שאני מתנדב." ולא התנדבתי מתוך רחמים, אלא מתוך רצון לנצח במשחקים, אני מה שבמחוזות האחרים, נקרא קרייריסט, בהתחלה לא הבנתי מה לא בסדר בזה, הרצון לנצח, להרוג, להתאמן כול חייך בשביל זה! , אבל בימים האחרונים התחלתי להבין." "השארתי מאחוריי משפחה שנראית כעשירה ומאושרת, אבל זה רק למראית העין, כי הריבים בבית לא נגמרים, אבא אף פעם לא בבית, אמא שלא זזה מהספא, ושני אחים תאומים מציקים מאוד, אבל בכול זאת אני אוהב שם את כולם, ובמשחקי הרעב אני לומד להעריך את המשפחה, כי משפחה זה מישהו לסמוך עליו, מישהו שבאמת אוהב אותך, מישהו שיעמוד לצדך ברגעים הקשים, ולא יעזוב אותך." " בזירה פגשתי אנשים שאוהבים אותי, אבל יעזבו אותי בבוא הזמן, אנשים כמו מריאן, וטוני, מריאן או מרי כמו שהיא רוצה שנקרא לה , היא בת 16 כמוני, ממחוז 4 , אם עור לבן , ושיער חום חלק, היא לא גובהה במיוחד אבל גם לא נמוכה, מרי יכלה להיות הידידה הכי טובה שלי, ואולי אם להודות בזה כנראה גם חברה שלי, היא טובת לב , אם הרבה בטחון, אבל היא לא רצתה להישלח לפה, היא תמיד אוהבת את כולם, בקיצור מרי." וטוני, טוני ממחוז 1 הוא אפילו יותר גבוהה ממני, ויש לו הרבה מיומנויות לחימה כמוני, הוא גם נבחר למשחקים אבל לאומת מרי הוא רצה בזה, הוא מהיר וחזק, וגם בנאדם מאוד נחמד, אבל כשצריך הוא אכזרי במידה מחרידה, הוא קצת יותר מופנם ממני וממרי אבל בכול זאת יש לו בטחון עצמי." מסתובבים איתי בברית הקרייריסטים גם מורן ממחוז1 היא ילדה גבוהה ואכזרית, רואן ממחוז 3 הוא נער מופנם אבל מהיר וחזק, ג'ון ממחוז 5 הוא הילד הכי נמוך בקבוצה אבל הכי זריז, ולי הוא תעלומה אין לי מושג אפילו מאיזה מחוז הוא." הנערה מהמחוז שלי מתה ועד לא מזמן חשבתי שזה לא נורא, ושהיא במילא לא מתאימה לברית, אבל לפניי יומיים קרתה תקרית , עד לפניי יומיים הסתובבה איתנו גם נערה בשם אליס, אליס נפצעה בזמן שיצאה לצוד, היא נפצעה בזרועה, ואני רציתי לטפל בה זו לא פציעה רצינית כול כך אבל היינו צריכים לחסום את זרם הדם, אך הברית שלי החליטו שילדה אחת פחות יותר טוב, ושזה סתם יבזבז אספקה רפואית, אז הם עזבו אותה למות בלי צעידה ובלי כלום, רק אני, טוני, ומרי רצינו להציל אותה." " מאז התקרית אני הבנתי שאנחנו מתנהגים כמו חיות, ושאני חייב לברוח יחד עם מרי וטוני, ואולי בדרך לחסל אותם, פתאום שמעתי רעש וראיתי למזלי את מרי לצידי, מתיישבת ובוהה איתי בירח , אחריי שתיקה ממושכת היא דיברה, " לוק אתה לא מתגעגע למשפחה, לחברים, לבית, למחוז שלך?"
לא ידעתי אם לומר את האמת, אבל בסופו של דבר החלטתי שכן" כן אני תכף מתפרק, אני לא יודע מה לעשות, לא הייתי צריך להתנדב."
"אני יודעת, ובהתחלה שציפיתי בצורה שהתנדבת נגעלתי, אבל אני מבינה שאיפשהו בלב גם אני שמחתי כשנבחרתי."
" אז זהו, שאני כבר ממש לא שמח, התאמנתי לזה כול חיי, ודווקא עכשיו אני מרגיש לא מוכן, מרי אני רוצה לברוח מהברית הזאת אני את וטוני, לכול מקום, אני רוצה לרצוח פה את כול האנשים האלה ולברוח."
"דבר בשקט לוק, אם מישהו ישמע אותנו אנחנו מתים, אבל אני מסכימה איתך, אבל צריך לשתף גם את טוני בתוכנית. אני לא יודעת מה נעשה לוק, אני לא יוכל להרוג אותך, או את טוני. אני אני..." ופתאום היא התחילה לבכות, ובבת אחת הרגשתי שהדבר היחידי, והנכון לעשות הוא לנשק אותה, והאמת שבזמן הנשיקה ידעתי שאנחנו נעדיף להרוג את עצמנו מאשר להרוג אחד את השני, וככה נשארנו מחובקים כול הלילה מסתכלים על הירח."
כנראה שנרדמנו באיזשהו שלב של הלילה כי כשהתעוררנו היינו אני ומרי על מזרן, בתוך אוהל מעלינו רכן טוני, התרוממתי והערתי את מרי, שאלתי את טוני מה קרה, והוא אמר שכול מי שלא היה עם הקרייריסטים פתח ברית נגדנו, זה היה הסיכוי היחידי שלהם לנצח אותנו, בלילה הם באו והטמינו חומר נפץ בכול שק שינה, אבל טוני יצא לצוד ושם שם קצת קש כדי שאנחנו נחשוב שהוא שם, ומה לגבינו אין לו מושג איך שרדנו אבל הוא מצא אותנו שמוטים אחד ליד השני, אם קצת פציעות, הוא אמר שבתור התחלה התחבא ממי ששם את הפיצוצים והם חלפו לידו, ואז ברגע שיכל חזר למחנה , לקח כמה ציוד שנשאר ולקח אותנו, הוא אמר שישנו שלושה ימים, ושלפי דעתו כול הקרייריסטים מתו, ואז הגיע השאלה הברורה והמביכה מכול " איך אתם שרדתם?"
אז הסברתי לו, " אנחנו הלכנו לחשוב על תוכנית, ולא מצאנו אותך כי הלכת לצוד, ואז כנראה הגיע הפיצוץ , ואנחנו נפלנו." גם לי ולמרי וגם ללוק היה ברור ששני הצדדים משקרים אבל שתקנו. לאחר מכן הלכנו לאכול ובארוחה ניסינו לחשוב על אסטרטגיה כדי לנצח, אך לא הצלחנו לחשוב על משהו חוץ מהקטע שקוראים לקבוצה שלא היו בקרייריסטים "חרקים", ושצריך לפגוע במחסן האוכל של חבורת ה"חרקים", אז מיד לאחר הארוחה להסתכל על מי מת היום, לפניי הטווח של היום היינו שלושה עשרה נערים, התותח ירה שלוש פעמים, זה אומר שמישהו שרד מהקרייריסטים חוץ מאתנו, ואז ראינו מי שרד זה היה לי, ולפי מה שטוני מספר גם אליס עדיין לא מתה , אני לא מאמין שהיא עוד לא מתה, הרי השארנו אותה פצועה בלי אוכל ובלי מים למות, אז לפי חישוב מהיר אני חושב שנשארנו עשרה!, וואו, אפשר כבר להרגיש את הניצחון!, אולי אני יחזור הביתה, אבל אם ככה אז מרי תמות...
לאחר יריות התותח סיכמנו על משמרות אני ראשון , מרי שנייה, וטוני אחרון, היה לי ברור שאני ומרי נהיה ביחד הרבה מהלילה.
ואכן אני ומרי כול הלילה היינו יחד, חבוקים, מתנשקים, מדברים, וחושבים בעיקר חושבים, בסיום מה שהייתה אמורה להיות המשמרת שלי, מרי אמרה לי שאני ילך לישון קצת שזה לא יראה חשוד מחר שלא ישנתי כמעט, כי היא כבר רגילה לחוסר שעות שינה מהבית, רק הנהנתי נשקתי לה על הלכי והלכתי לישון. כול הלילה התפתלתי וחלמתי סיוטים איך אני מחסל את טוני ומרי.
למחרת החלטנו שמעכשיו אנחנו תוקפים בחזרה, והחלטנו על תוכנית פעולה פשוטה נמצא איפה התמקמו ה"חרקים", ואז אני אטפס על עץ, אקח חץ נפץ ואפוצץ את מלאי האספקה שלהם, באותו זמן מרי וטוני יצרו הסחת דעת מכול צד של המחנה שלהם, בעזרת פיצוץ סתמי של האזור.
התחלנו ללכת לאזור שבו ישבנו הקרייריסטים כדי לגלות את מאיפה באו ה"חרקים", כשהגענו לאזור של המקום גילינו שה"חרקים" יושבים בדיוק איפה שאנחנו ישבנו, כי זאת נקודת מושלמת על המפה שלנו, היא קרובה לנהר, וליד קרן השפע, המפה שלנו נמצאת בדיוק איפה ששכן כפר פעם בזמן הימים החשוכים, והנקודה הזאת נמצאת ליד בניין ראש העיר. אך מה שה"חרקים" לא ידעו זה שאנחנו, הקרייריסטים, מיקשנו את כול האזור אני מהמר שהם תכף יגלו זאת או שהם כבר גילו זאת לכן העולם הקל עלינו , ואני פשוט עליתי לראש עץ וזרקתי לשם שלושה רימונים שאספתי מקרן השפע בתחילת המשחק, ואז בתוך שתי שניות ירדתי מהעץ ,ואז ובבת אחת היה רעש גדול, ודם ניתז לאוויר אני התחלתי לרוץ לכיוון המחנה שלנו אך נפלתי, ואז ראיתי אותה מזווית העין מתקרבת, אליס היא פיקדה על ארבעה "חרקים" מבוהלים, ואז אמרה להם לפנות וללכת לטפל במישהו, לשנייה חשבתי שהיא ראתה אותי אך נתנה לי לברוח, אז ברחתי במהירות למחנה שלנו, שם פגשתי את מרי קצת חבולה אך בסדר, ואז שאלתי " איפה טוני?" מרי נענעה את ראשה לשלילה והתחילה לבכות, במשך שעה התאבלנו ואז אכלנו, ופתאום מאמצע שום מקום צלעה לה דמות פנימה, וכמו שאתם מתארים לעצמכם זה היה טוני, מרי קפצה על טוני ולשנייה הרגשתי הבזק קינאה ואז זה חלף, אחריי שטיפלנו בטוני אם קצת התחבושות שנשארו לנו, דיברתי אם טוני ומרי וסיפרתי להם על אליס, וטוני אמר שגם הוא ראה אותה, בנוסף אני ומרי סיפרנו לטוני שאנחנו זוג,וטוני התגלגל מצחוק, אחר כך שמענו את יריות התותח מהמתקפה שלנו מתו שני מתמודדים, אחת ילדה קטנה ממחוז אחת עשרה הסיפור נוראי, הילדה הזאת היא אחות של ילדה שמתה במשחקים גם היא הייתה מאוד קטנה, ועוד נער ממחוז שתיים עשרה, אז נשארנו שמונה, שלושתנו, לי, אליס,ועוד שלושת ה"חרקים" שאליהם אליס מפקדת, ואז נשמע קול הקריין, שמודיע על משתה שיתקיים מחר, בתוך השדות שנמצאים ליד המחנה שלנו, ובוא יחכו לנו צידה, וכמובן הפיתוי הגדול ביותר מכתב מהבית!, אני חייב להגיע למשתה הרי אנחנו פחות או יותר החבורה החזקה ביותר בזירה.
למחרת כשהלכנו לשדות חיכינו עד שמישהו יצא וכאף אחד לא יצא מהשיחים רצנו לשולחן, אך פתאום קלטתי שיש רק שבעה מכתבים האם מישהו מת?, האם הקפיטול עובד עלינו?, עכשיו זה מאוחר מידי להתחרט, לפתתי את מכתבי בחוזקה, ואז טוני קרא לנו, על המכתב שלו היה רשום לטוני וללי !, לקחנו את כול הצידה שיכולנו ורצנו למחנה שלנו,באמצע הדרך פתאום נתקלנו בלי! לי דיבר ראשון" אני יודע שאין לי סיכוי, אך לפניי שאתם הורגים אותי בבקשה תנו לי לראות מה כתבו לי הוריי, יש לי עניין לא פתור איתם." מובן שרצינו להסכים אך הבעיה הייתה ברורה, לכן פשוט הראינו ללי את הכתובת על המכתב, טוני דיבר ראשון אני יקריא בקול, וטוני אכן קרא" לטוני וללי, אנחנו צריכים לספר לכם משהו, לי וטוני אתם תאומים לא זהים, מסרנו את לי לבית יתומים למחוז ארבע בגיל שלוש שנים, כי באותה תקופה לא היה לנו כסף, והריי יש לכם כבר שני אחים גדולים, לא יכולנו להרשות לעצמנו זאת, אנחנו אוהבים אתכם ומצטערים עד אין סוף על חוסר המזל, אוהבים כול המשפחה.
לי הראשון שדיבר," כמה זמן לא שמעתי את המילה הזאת "אוהבים" או "משפחה" לא כמוכם אותי אף אחד לא בא לבקר בזמן ההמתנה רק מנהלת בית היתומים."
ואז אני הייתי חייב לעשות את המתבקש ביותר, " לי אתה רוצה להצטרף אלינו?"
ואז זה קרה טוני זינק על אחיו וחיבק אותו עד דמעות לחצתי את ידו של לי, ומרי נשקה לו על הלחי, ועוד פעם תחושת הקנאה המעצבנת הזאת.
מקווה שאהבתם המשך יבוא...XD

נכתב לפני שנה ו-5 חודשים

2. פרק ראשון לפאנפיק של משחקי הרעב XD

פאנפיק של משחקי הרעב:
"התעוררתי בערך בשעה שלוש לפנות בוקר, כי כבר לא יכולתי לסבול את החרקים ואת הקור בזריה." " קוראים לי לוק, ואני בא ממחוז שתיים, יש לי עור לבן אך כולי שזוף, השיער שלי חום וחלק, והעיניים ירוקות, אני די גבוהה , ונחשב בחור די גדול, ועד לפניי שבועיים חייתי חיים מאושרים, אבל אז נבחרתי להישלח למשחקי הרעב." " האמת שלא בדיוק נבחרתי יותר התנדבתי למשחקים, כי ברגע שראיתי את הילד בן ה13 שנבחר רצתי קדימה ואמרתי שאני מתנדב." ולא התנדבתי מתוך רחמים, אלא מתוך רצון לנצח במשחקים, אני מה שבמחוזות האחרים, נקרא קרייריסט, בהתחלה לא הבנתי מה לא בסדר בזה, הרצון לנצח, להרוג, להתאמן כול חייך בשביל זה! , אבל בימים האחרונים התחלתי להבין." "השארתי מאחוריי משפחה שנראית כעשירה ומאושרת, אבל זה רק למראית העין, כי הריבים בבית לא נגמרים, אבא אף פעם לא בבית, אמא שלא זזה מהספא, ושני אחים תאומים מציקים מאוד, אבל בכול זאת אני אוהב שם את כולם, ובמשחקי הרעב אני לומד להעריך את המשפחה, כי משפחה זה מישהו לסמוך עליו, מישהו שבאמת אוהב אותך, מישהו שיעמוד לצדך ברגעים הקשים, ולא יעזוב אותך." " בזירה פגשתי אנשים שאוהבים אותי, אבל יעזבו אותי בבוא הזמן, אנשים כמו מריאן, וטוני, מריאן או מרי כמו שהיא רוצה שנקרא לה , היא בת 16 כמוני, ממחוז 4 , אם עור לבן , ושיער חום חלק, היא לא גובהה במיוחד אבל גם לא נמוכה, מרי יכלה להיות הידידה הכי טובה שלי, ואולי אם להודות בזה כנראה גם חברה שלי, היא טובת לב , אם הרבה בטחון, אבל היא לא רצתה להישלח לפה, היא תמיד אוהבת את כולם, בקיצור מרי." וטוני, טוני ממחוז 1 הוא אפילו יותר גבוהה ממני, ויש לו הרבה מיומנויות לחימה כמוני, הוא גם נבחר למשחקים אבל לאומת מרי הוא רצה בזה, הוא מהיר וחזק, וגם בנאדם מאוד נחמד, אבל כשצריך הוא אכזרי במידה מחרידה, הוא קצת יותר מופנם ממני וממרי אבל בכול זאת יש לו בטחון עצמי." מסתובבים איתי בברית הקרייריסטים גם מורן ממחוז1 היא ילדה גבוהה ואכזרית, רואן ממחוז 3 הוא נער מופנם אבל מהיר וחזק, ג'ון ממחוז 5 הוא הילד הכי נמוך בקבוצה אבל הכי זריז, ולי הוא תעלומה אין לי מושג אפילו מאיזה מחוז הוא." הנערה מהמחוז שלי מתה ועד לא מזמן חשבתי שזה לא נורא, ושהיא במילא לא מתאימה לברית, אבל לפניי יומיים קרתה תקרית , עד לפניי יומיים הסתובבה איתנו גם נערה בשם אליס, אליס נפצעה בזמן שיצאה לצוד, היא נפצעה בזרועה, ואני רציתי לטפל בה זו לא פציעה רצינית כול כך אבל היינו צריכים לחסום את זרם הדם, אך הברית שלי החליטו שילדה אחת פחות יותר טוב, ושזה סתם יבזבז אספקה רפואית, אז הם עזבו אותה למות בלי צעידה ובלי כלום, רק אני, טוני, ומרי רצינו להציל אותה." " מאז התקרית אני הבנתי שאנחנו מתנהגים כמו חיות, ושאני חייב לברוח יחד עם מרי וטוני, ואולי בדרך לחסל אותם, פתאום שמעתי רעש וראיתי למזלי את מרי לצידי, מתיישבת ובוהה איתי בירח , אחריי שתיקה ממושכת היא דיברה, " לוק אתה לא מתגעגע למשפחה, לחברים, לבית, למחוז שלך?"
לא ידעתי אם לומר את האמת, אבל בסופו של דבר החלטתי שכן" כן אני תכף מתפרק, אני לא יודע מה לעשות, לא הייתי צריך להתנדב."
"אני יודעת, ובהתחלה שציפיתי בצורה שהתנדבת נגעלתי, אבל אני מבינה שאיפשהו בלב גם אני שמחתי כשנבחרתי."
" אז זהו, שאני כבר ממש לא שמח, התאמנתי לזה כול חיי, ודווקא עכשיו אני מרגיש לא מוכן, מרי אני רוצה לברוח מהברית הזאת אני את וטוני, לכול מקום, אני רוצה לרצוח פה את כול האנשים האלה ולברוח."
"דבר בשקט לוק, אם מישהו ישמע אותנו אנחנו מתים, אבל אני מסכימה איתך, אבל צריך לשתף גם את טוני בתוכנית. אני לא יודעת מה נעשה לוק, אני לא יוכל להרוג אותך, או את טוני. אני אני..." ופתאום היא התחילה לבכות, ובבת אחת הרגשתי שהדבר היחידי, והנכון לעשות הוא לנשק אותה, והאמת שבזמן הנשיקה ידעתי שאנחנו נעדיף להרוג את עצמנו מאשר להרוג אחד את השני, וככה נשארנו מחובקים כול הלילה מסתכלים על הירח."
כנראה שנרדמנו באיזשהו שלב של הלילה כי כשהתעוררנו היינו אני ומרי על מזרן, בתוך אוהל מעלינו רכן טוני, התרוממתי והערתי את מרי, שאלתי את טוני מה קרה, והוא אמר שכול מי שלא היה עם הקרייריסטים פתח ברית נגדנו, זה היה הסיכוי היחידי שלהם לנצח אותנו, בלילה הם באו והטמינו חומר נפץ בכול שק שינה, אבל טוני יצא לצוד ושם שם קצת קש כדי שאנחנו נחשוב שהוא שם, ומה לגבינו אין לו מושג איך שרדנו אבל הוא מצא אותנו שמוטים אחד ליד השני, אם קצת פציעות, הוא אמר שבתור התחלה התחבא ממי ששם את הפיצוצים והם חלפו לידו, ואז ברגע שיכל חזר למחנה , לקח כמה ציוד שנשאר ולקח אותנו, הוא אמר שישנו שלושה ימים, ושלפי דעתו כול הקרייריסטים מתו, ואז הגיע השאלה הברורה והמביכה מכול " איך אתם שרדתם?"
אז הסברתי לו, " אנחנו הלכנו לחשוב על תוכנית, ולא מצאנו אותך כי הלכת לצוד, ואז כנראה הגיע הפיצוץ , ואנחנו נפלנו." גם לי ולמרי וגם ללוק היה ברור ששני הצדדים משקרים אבל שתקנו.

נכתב לפני שנה ו-5 חודשים