פרק 1:
זה היה מפחיד, הייתי באמצע מגרש כדורסל, לבד, מביטה בזירה שבחיים לא אוכל לשחק בה, אפילו שאני רוצה... ופתאום, מישהו בלבוש ורוד שלא יכולתי לראות את פניו, תפס אותי ולקח אותי לכיוון סמטה מפחידה בקצה המגרש...... ופתאום שמעתי ממקום אחר.... אביגיל..... אביגיל........... " אביגיל!!!!!!!" התעוררתי בבהלה, פיו, זו בסך הכל אמא, שבאה להעיר אותי בצרחות....
"אוקי, אוקי אמא!" צעקתי לה בחזרה
"אביגיל... על מה דיברנו?...."
"לא צועקים בבית..." אמרנו
"ועכשיו קומי, את צריכה ללכת לבית הספר, שלא תאחרי!"
אוףףףף..... למה הבית ספר קיים???? למה?!!!!
התארגנתי ויצאתי במהירות, שאמא לא תגיד עוד משהו, ירדתי במעלית הסופר איטית שלנו ויצאתי...
"בו!" צעקה יעל ברגע שהדלת נפתחה
"כדאי לך למהר, אני צריכה להראות לך משהו חשוב, בואי!" היא אמרה ומשכה אותי לבית הספר המשעמם בטירוף
"תעצמי עיניים..." היא אמרה כשהגענו לבית הספר,
"טה- דה!!!!!"
"תפקחי עיניים, טיפשה!" היא צעקה עליי, כמו שאמא צועקת עלי בבוקר
אה.....
פקחתי עיניים.....ו.......
"אהההההההההההההההההההה!!!!!!! יש יש יש!!!!! או כמו שרייצ'ל אומרת, אומייגד אומייגד אומייגד!!!!!!!!!!"
צעקתי,
גיליתי שהציור של בית הספר שעשיתי, בהוספה של מיליון נצנצים, תלוי בתערוכה של תחרות הציור!
"הפתעה!!!" צעקה יעל
יעל צילמה תמונה שלי אם התמונה, רק מה שהיא לא ידעה , זה שזו המצלמה הקסומה.... יכול להיות שצילום של תמונה אמיתית עלול לשבש אותה?
המצלמה התחילה להעלות עשן גדול, שעוד שניה יפעיל את גלאי האש ויפוצץ עלינו גל של מים....
"אוי לא..... מה עשיתי?....."
המשך יבוא...
