היה לך טוב או היה לך רע? מאת יעל נאמן. אחוזת בית, 2024, 95 עמ'.
השאלה שמהווה את שם הספר (נכון יותר ספרון) מוצגת על עטיפתו האחורית כ"צופן פרטי; שאלה שקיבוצניקים, שגדלו לתוך מסגרות החינוך המשותף, שואלים כשהם נפגשים לראשונה זה עם זה. שאלה שהיא מעין לחיצת יד סודית".
ובכן, אישית לא נתקלתי בצופן הפרטי הזה ולא בלחיצת יד סודית בדמות השאלה הזאת בין קיבוצניקים הנפגשים לראשונה.
פורסם בחוק ואתיקה, ספרים | מתויג ביקורות ספרים, היה לך טוב או היה לך רע?, הלינה המשותפת, טראומה, יעל נאמן, נחשון גולץ, קיבוץ | 4 Comments »
הדיווחים על עוד ועוד רופאים שעוזבים את הארץ, שוקלים לעזוב, או לא חוזרים אחרי fellowship – בעיקר מעציבים. אנחנו צריכים רופאים טובים ורפואה טובה.
אבל האמת ניתנת להיאמר שאצלי מתעורר לא רק עצב, אלא גם אכזבה ואפילו כעס.
כל אדם רשאי כמובן לעשות כרצונו בחייו, ואפשר להבין שנוכח המציאות הקשה אנשים מחליטים לעזוב. אבל זאת גם החלטה שמצביעה על אפס סולידריות עם אחרים שלא יכולים לעזוב, כולל רבים מהפציינטים שלכם. ובעיקר מצביעה על חוסר נכונות להיאבק על המקום הזה. לא להרים ידיים ולעוף מכאן אלא להישאר ולנסות ולעשות שינוי. מה היה קורה בכל המדינות שבעברן היה משטר פאשיסטי, שלטון צבאי, דיקטטורה – אם רוב האנשים שם פשוט היו בורחים מהן במקום להישאר ולהילחם?
יש משהו מאד פריווילגי בכך שרופאים יכולים לעזוב. לא סתם הם תמיד בין הקבוצות הראשונות שאנחנו שומעים עליה בהקשר הזה. הגירה היא לא צעד קל אבל יש להם מקצוע מבוקש בעולם כולו, ופוטנציאל השתכרות גבוה מזה שהם מקבלים כאן. אלא שממי שבחרו במקצוע הזה אני עדיין מצפה לקצת יותר. לקצת מחויבות.
הזמירות האלה לא חדשות. ב-2011 כתבתי על כמה שווה סולידריות, כשכמה חודשים אחרי שיצאו בשמה לרחובות במחאה החברתית, אנשים רבים אמרו שלא נשאר מה שיחזיק אותם פה. גם זה היה בעקבות איומי הגירה, מצד רופאים אך לא רק. אפס שותפות גורל עם בני עמם.
הנקודה שבה מגיעים לייאוש והרמת ידיים משתנה מאדם לאדם. לי נראה שאנחנו עדיין לא קרובים אליה.
תישארו כאן – אנחנו צריכים אתכם איתנו. אין לנו ארץ אחרת ועל בית נלחמים.
עוד בנושא:
תזכירו לי מה מחזיק אותי פה
פורסם בשונות | מתויג דיקטטורה, דמוקרטיה, הגירה, סולידריות, פריווילגיות, רופאים, שותפות גורל | 15 Comments »
הקיר מאת מרלן האוסהופר. מגרמנית: שירי שפירא. אחרית דבר: איילת בן-ישי. חרגול/מודן, 2004, 229 עמ'.
אשה נוסעת עם זוג ידידים לסוף שבוע בהרי האלפים. בערב היא נשארת לבדה בבקתה בעוד שהידידים יורדים לכפר הסמוך. למחרת היא מגלה שהם לא חזרו בלילה, וכשהיא יוצאת – קיר שקוף וחזק מפריד בינה לבין שארית העולם. מרחוק היא רואה שכל מי שחי מעבר לקיר הזה – התאבן ומת. היא נותרת לבדה עם הכלב של בעל הבקתה, ובהמשך עם בעלי חיים נוספים שהיא מאמצת או שמאמצים אותה. עכשיו תאלץ להצליח לשרוד לבדה בהרים, בתנאים קשים וללא אמצעים, לדאוג בשתי ידיה בעבודה מאומצת למחייתה ולרווחת בעלי החיים שלה.
פורסם בספרים | מתויג ביקורות ספרים, הקיר, מרלן האוסהופר | 1 Comment »
דברים קטנים כאלה מאת קלייר קיגן. מאנגלית: יותם בנשלום. אחוזת בית, 2024, 107 עמ'.
כמו קובץ סיפוריה המופתי 'ללכת בשדות הכחולים', שכתבתי עליו בעבר, גם הנובלה 'דברים קטנים כאלה' של הסופרת האירית קלייר קיגן היא פנינה שאין להחמיץ.
זהו סיפורו של ביל פרלונג, איש עמל ומשפחה, שבמסגרת עבודתו מגלה דבר-מה שמסעיר ומערער את עולמו. פרלונג לא מסב את גבו לסבל האנושי המתגלה בפניו באורח מקרי, אלא מושיט את ידו לסייע. על אף שהוא יודע היטב כי ישלם על כך מחיר. הספר מסתיים בדיוק במקום הזה, בידיעה הזאת, בלי שאנחנו נחשפים לאותו מחיר. כי העיקר הוא הגבורה הפשוטה, היום-יומית והאנושית של פרלונג. זאת לא גבורה בלית ברירה, זאת גבורה מתוך בחירה לפעול. הבחירה שלו, וההכרה השלווה שלולא היה עושה מעשה, אם היה ממשיך להתעלם ולעמוד מן הצד כמו (הבה נודה בכך) רוב האנשים – לא יכול היה לחיות עם עצמו. וזה היה הדבר הנורא ביותר.
הגרוע מכל עוד לפניו, הוא ידע זאת. הוא כבר הרגיש בצרות לאין-קץ ממתינות לו מעבר לסף. אבל הדבר הגרוע ביותר שהיה עלול לקרות כבר מאחוריו: המעשה שלא נעשה, שהיה יכול להיעשות – ושעמו היה נאלץ לחיות במשך שארית ימיו.
אלה הדברים הקטנים רק לכאורה, שהופכים אותנו לאנושיים ולאמיצים.
למי שאינם מכירים את סיפורן של מכבסות מגדלן באירלנד, המהווה את הרקע ההיסטורי ל'דברים קטנים כאלה' (הבדיוני) שמוקדש לנשים ולילדים שהתענו בבתי המחסה שלהן, כדאי להשלים פערים אחרי הקריאה.
כמו ב'ללכת בשדות הכחולים' גם כאן הלשון היא חסכנית, מדויקת וחודרת לב. התוצאה היא נובלה יפהפיה ומאופקת. קלייר קיגן היא סופרת אחת ויחידה.
Claire Keegan, Small Things Like These
פורסם בספרים | מתויג ביקורות ספרים, דברים קטנים כאלה, מכבסות מגדלן, קלייר קיגן | Leave a Comment »
השחקנית הראשית בסרט 'אזור העניין' היא התודעה של הצופים. התודעה האקטיבית, שממלאת את הפערים בין מה שנראה על המסך לבין מה שהם יודעים היסטורית שקרה מעבר לחומה.
שחקן מרכזי נוסף הוא פס הקול המופתי של הסרט, שעוזר לתודעה הזאת במלאכתה.
פורסם בשונות | מתויג אושוויץ, אזור העניין, הדוויג הס, לנצמן, רודולף הס, רצח עם, שואה | 2 Comments »
אופי – רומן על בן ואב מאת פ' בורדוייק. מהולנדית: רן הכהן. ספריית פועלים, 2023, 303 עמ'.
'אופי' הוא רומן חניכה נוקשה כביכול. העוקב אחרי התבגרותו והתגברותו של יאקוב וילם קטדרפה על קשיי החיים, ופילוס דרכו מחיי עוני כילד מחוץ לנישואים הנחוש בדעתו להגיע רחוק. כבחור צעיר הוא מגיע למשרד עורכי דין כדי לפגוש את כונס הנכסים שלו אחרי תביעה להכריז עליו כעל פושט רגל בעקבות חוב. הוא מתבונן בשלטים הנושאים את שמות עורכי הדין במשרד, ולפתע ברור לו שגם הוא רוצה ששלט ישא את שמו כעורך דין באותו משרד עצמו. ואכן כך קורה בסוף הדרך.
פורסם בספרים | מתויג אופי, בורדוייק, ביקורות ספרים | Leave a Comment »
עצוב היה לקרוא את הכתבה על מה שקורה ב'בצלם'. ארגון זכויות אדם שאיבד את דרכו.
עוד ארגון, שכן הוא לא הראשון ולמרבה הצער כנראה גם לא האחרון.
בזמן מלחמה זה מתחדד, אבל מנסיוני הדברים נמצאים שם כל הזמן: אנשים נכנסים לארגון זכויות אדם ולא רק מצפים שהוא יבטא את עמדותיהם הפוליטיות בכל דבר ועניין, אלא מכפיפים את פעולתו לאג'נדה הפוליטית שלהם. במקרה הרע מתוך אי-הבנה מהן זכויות אדם ובמקרה הרע יותר מתוך כוונה.
פורסם בזכויות אדם | מתויג 7 באוקטובר, אפולוגטיקה לטרור, ארגוני זכויות אדם, בצלם, זכויות אדם, חמאס, יושרה | 4 Comments »
שיעורים מאת איאן מקיואן. מאנגלית: אמיר צוקרמן. עם עובד, 2023, 489 עמ'.
איאן מקיואן הוא סופר פורה. ככזה, לא כל ספריו הרבים הם ברמה אחידה. לטעמי, ספרו האחרון 'שיעורים' הוא אחד מהטובים שבהם.
הספר עב כרס, והמציאות שמקשה בחודשים האחרונים להתרכז גרמה לכך שקריאתו נמשכה זמן רב מהרגיל אצלי. אבל ככל שהתקרבתי לסיומו, כך חשתי שאני מייחלת לכך שהקריאה בו תימשך עוד ועוד.
זהו ספר בעל טון מאד אישי, ונראה שבחלקו הוא מבוסס על פרטים מחיי מחברו. על אף שכפי שגם ספר זה עצמו מלמד, זוהי אמירה שבהקשר הספרותי יש לקחת בערבון מאד מוגבל.
מקיואן הוא יליד 1948, ויתכן שיש לייחס לכך שהוא כיום במחצית שנות ה-70 לחייו את הרוח השורה על הספר – רוח עזה של קבלה, השלמה, אנושיות ונדיבות. זהו ספר של אדם שמתפייס עם חייו, על הישגיו המוגבלים, החמצותיו, ואהבותיו.
השיעורים שבכותרת הספר – המלווה את חייו של גיבורו מילדות ועד זקנה – מתייחסים לא רק לשיעורי הפסנתר שלקח הגיבור רולנד ביינס כנער צעיר, שהקשר המצלק עם מורתו השפיע באופן דרמטי על מהלך חייו, אלא לשיעורים שהוא ואנו כולנו לומדים בחיינו. ההיזכרות בקשר הזה שזורה בהתמודדות שמזמנים לו החיים אחרי שאשתו עוזבת אותו עם תינוק קטן שהוא מגדל לבדו. גם המאורעות העולמיים לאורכה של המאה ה-20 – ממלחמת העולם השנייה, עבור במשבר הטילים בקובה, אסון צ'רנוביל, הפיגוע בלונדון ועד סגרי הקורונה, אם למנות רק כמה מהם – מהווים לביינס רקע לבחינה מהורהרת של חייו האישיים.
מקיואן הוא אחד הסופרים האהובים עלי, ואהבתי מאד את 'שיעורים' שהוא אנושי, מפויס ונדיב. יש נחמות שרק ספרות יכולה לספק.
Ian McEwan, Lessons.
פורסם בספרים | מתויג איאן מקיואן, ביקורות ספרים, שיעורים לחיים | 1 Comment »
הספורט הלאומי בישראל לאחרונה הוא לטנף על הצלב האדום.
יושבים באולפנים עיתונאים, ופרשנים מטעם עצמם, שאין להם שמץ של מושג מהו הצלב האדום, מה תפקידו, מה בכוחו לעשות ומה לא, מה הם הכללים שעל פיו הוא פועל – ותוך שהם מקשקשים עצמם לדעת לא פוסקים ערב ערב מלהשמיץ את הצלב האדום ללא הרף על כך שהוא "לא ממלא את תפקידו", ומהווה רק "שירות הסעות", שכל אחד עם מונית יכול לעשות. הגדילו לעשות אלה שברשתות החברתיות האשימו את הצלב האדום בכך שיש לו דם על הידיים.
לא קשה ללמוד על הצלב האדום, תפקידו ואופן פעולתו, אבל יותר קל ונעים שבת אחים באולפן ולטנף ביחד.
פורסם בזכויות אדם, חוק ואתיקה | מתויג בני ערובה, הצלב האדום, חטופים, חמאס, משפט הומניטרי בינלאומי, תקשורת | 6 Comments »
במוסף גלריה של הארץ בסוף השבוע האחרון התפרסמה כתבה על אורי גרשט, אמן ישראלי שחי בלונדון שנים רבות, ותיאר את המצוקה שלו מול המוסר הכפול של המילייה שלו. אבל את עיני צד המשפט שבו אמר "במשך 35 השנים שבהן אני חי בלונדון לא חוויתי ולו פעם אחת התנהגות שאני יכול לזהות בה אנטישמיות. ביקורת על ישראל אני שומע לעתים תכופות, אבל בעיקר אני חווה כאן בלונדון קבלה ופתיחות גדולה מאד".
ולו פעם אחת.
פורסם בזכויות אדם | מתויג 7.10.2023, אורי גרשט, אנטישמיות, דב חנין, זכויות אדם, חמאס, ליברליזם, סטן כהן, רלי אזולאי, שואה, שמאל, תומס בורגנתל | 4 Comments »
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה
קרוא וכתוב 
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.