?

פתחתי את הבלוג מהר כדי לא לעצור ולחשוב מה אני עושה. קראתי לו מונופוביה ואחר כך התחרטתי. נכנסתי וראיתי את הכותרת "מונופוביה" מרחפת מעל העמוד, וחשבתי מה לעזאזל.

על מה כותבים בלוגרים? על טלוויזיה, על מוזיקה, על כלבים, על חתולים, על חומוס, על טחינה? את כל הדברים האלו אני מכירה ואוהבת. אם אין לי דעה מנוסחת שאני מוכנה לחלוק עם העולם? לכתוב על החיים שלי? אפילו לתת כותרת שאני שלמה איתה לא הצלחתי אז בטח שלא אהמר על חשיפה שאני לא שלמה איתה.

זה משאיר את ז'אנר "הבחורות שחולקות פרטים אינטימיים אך סתומים עם הקוראים הפוטנציאליים". שמחפשות תמיכה אבל לא רוצות להסתכן בפגיעה, ולכן משתפות את הקהל בפרטים כמו "רוצה להתפוגג, כועסת על עצמי, איך שוב נתתי לו לעשות לי את זה. תחושה מוכרת, מתחפרת בפוך ורואה 'אבודים'".

ואז, אם כותבים לה תגובות, כותבים לה תגובות כמו "מכירה את התחושה, אבל בסוף משתפר. תחזיקי מעמד". מי שכתב את זה מכיר אותה? אולי הם במועדון סודי שכזה וכל מי שמגיב יודע בדיוק על מה ועל מי הבחורה מדברת, ורק אני לא? ולמה שארצה לדעת בעצם? ואז אני לא קוראת יותר את הבלוג. כי אני מרגישה שהבחורה הזו (זו בדר"כ בחורה), כאילו נחשפת אבל לא באמת, ומצפה ממני לקרוא ולהגיב כאילו זה כן באמת.

אף פעם לא כתבתי תגובה לפוסט, לכתבה. כלום (רק כשהייתי ילדה התקשרתי פעם לתכנית רדיו – שזו צורה פרימיטיבית של טוקבק – וניתקתי). הרבה דברים עוד לא עשיתי. מאוחר מדי בשבילי להיות ילדת פלא ברוב התחומים, למרות שאני לפעמים רואה את עצמי כילדת פלא ברוב התחומים.

This entry was posted on נובמבר 14, 2006 at 6:07 pm and is filed under כללי. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.