”לטיניזציה“ של אלפבית זר היא תופעה עולמית נפוצה בעיצוב מערכות כתב רב־לשוניות. התופעה מעוררת שאלות על קריאוּת ועל נאמנות תרבותית למסורות של כתיבה ושפה: האם אפשר לעצב גופנים רב־לשוניים תוך שמירה על האותנטיות של אות המקור? בעיצוב־אות, יש משהו משובש בניסיון לכפות תרבות אחת על אחרת. האם נוכל להעלות על הדעת גופן לטיני שנכפות עליו, למשל, צורות עבריות? במציאות זה הפוך: החזק תמיד מנצח. המטרה היא אפוא למצוא פתרון טוב יותר לחיבור בין שתי מערכות כתב, שלא יחייב ויתור על המאפיינים התרבותיים של האחת לטובת השנייה. גופני סנס־סריף בעברית ובלטינית, למשל, יכולים לעבוד יחד בהרמוניה כיוון שיש להם מכנה משותף צורני מסוים. בעיצוב גרפי, גם חיבור צורני הבנוי על ניגודיות הוא מחשבה מעניינת. שילוט היסטורי בירושלים, למשל, ממחיש את היופי והעושר שבאקלקטיות הרב־לשונית. ניגוד צורני מקובל ועובד היטב בסמלילים, ומזקק בתוכו את ההטרוגניות של המקום. אבל בעיצוב־אות רב־לשונית לא נתקלתי עדיין במחשבה עיצובית כזו.
The Cave of the Patriarchs, also known as the Ibrahimi Mosque, is a monumental building in the old city of Hebron (Al-Khalil). The place is mentioned in the Bible as the location of the tombs of the three great patriarchs and their wives, a holy place for both Muslims and Jews. For more than seven hundred years of Muslim rule, Jews were not allowed to get any closer than the seventh step leading to the compound. Since its occupation by Israel in 1967, the cave has been opened to Jewish worshippers and turned into a shared holy shrine.