אז לכבוד פורים, החלטתי במיוחד לא לעשות שום דבר במיוחד. שוכבים לי במקרר כרגע עלי פילו, שאני מחכה להפשרה מלאה שלהם לפני שאני אנסה להכין אוזני פילו, אבל עד אז, צריך משהו מתוק ליד הקפה. וכשאין גבינה 1/2 אחוז בבית, סברינה היא הפתרון. (במיוחד בפורים, עם נוזל עד-דלא-ידע חמים). אז הפעם, עוגת סברינה כמעט כמעט דלת-שומן :).
5 ביצים מופרדות [3, 31.5, 23]
7 כפות סוכר [105, 0, 0]
כפית תמצית וניל
6 כפות סולת [45, 8, 0.6]
2 כפות קמח [12, 1.6, 0]
1/2 כפית אבקה אפיה
לרוטב:
טוב, זה עלול להתחיל להיות פופולרי מדי, אבל מסתבר שיש אנשים שמצפים למצוא פה תשובות. דלות שומן כמובן. או שלא, אבל אלו בדיוק התשובות שאפשר לקבל כאן, אז… לעבודה.
לא מעט שאלו על קלתית פתי בר, או בכלל על קלתיות דלות שומן. אז כן, הזכרתי שפתי בר יכול להיות יופי של פתרון לעצלנים, אבל מעבר לכך, הוא גם יכול לשמש כקלתית מופחתת-שומן – מכיוון שהוא כבר כולל שומן בעצמו, ועל כן הפירורים שלו כבר מספיק “קראנצ’יים” ולא דורשים אפייה/ערבוב עם שומן כלשהו. אגב, את הפתי בר אפשר להחליף ב”מוצרים תעשייתיים” אחרים עם אפקט דומה, כמו למשל קורנפלקס (או הפירורים שנשארים ממנו בתחתית השקית), קרקרים, שיבולת שועל… אבל לפחות לעת עתה, בואו נדבוק בפתי בר. (למען האמת, פשוט כי זה הכי מוצלח – מזכיר שבכל זאת יש בו 10-14% שומן מלכתחילה)
עדיין, צריך משהו בשביל לאחד את פירורי הפתי בר, חוץ מאוויר (למרות שהוא דל-שומן). במתכונים הרגילים, בדרך כלל משתמשים בחמאה, או מרגרינה. אז מה החלופה? מן הסתם משהו נוזלי מספיק בשביל לאחד את כל הפחמימות. כמו מה? למעשה, אפשר להשתמש בכל נוזל, וראיתי כבר מתכונים שמתבססים על מים, או חלב, או מיץ, אבל אני אישית מאמין שעדיין צריך משהו קצת יותר סמיך מזה בשביל לאגד את המסה הזו בצורה אפקטיבית. מה האופציות שלנו? ריוויון, גבינה רכה, דבש, מייפל, מי קוקוס, חלבון ביצה ועוד כמה דברים קצת יותר הזויים שלא נזכיר כאן. לא משנה, לעבודה –
זה מסע קשה. קשה מאוד. גם הגולנצ’יקים הותיקים ביותר לא עברו תלאות כאלו, במסע הנשגב אל הקולינריה של הדגנים המלאים. נכון שתמיד אפשר להפוך כל מתכון דגנים למתכון דומה עם דגן מלא (במקום אורז, אורז מלא, במקום חיטה, חיטה מלאה) אבל – זה לא תמיד אותו דבר. עם זאת, תמיד יש איזשהו דגן מלא שאנחנו נוטים לשכוח, למרות שדווקא אותו אנחנו רגילים לאכול כשעודו מלא – גריסים. בעודנו מתענגים על המרקם הלעיס שלהם בחמין של שבת או בסתם מרק מדי פעם, רובנו לא טרח בכלל לגשת אל המזווה במטרה להכין מהם משהו, לבד. אז כן, יש להם מרקם.. קצת שונה. אבל לאף אחד זה לא מפריע בד”כ, אז… למה לא להשתמש בהם דווקא במקומות בו אנו מחפשים מרקם שהוא…. chewy כזה? במיוחד כשלא צריך שעות בשביל לבשל אותה, בניגוד לשאר הדגנים המלאים?
אז במתכון הבא אפשר להשתמש חצי חצי עם אורז, ואפשר גם רק גריסים, מה שבא לכם. רק קחו בחשבון שגריסים סופחים מים לפי 3 מגודלם, זה קצת יותר מאורז…
לא יודע מה הקטע, אבל יש אנשים שאוהבים עוגיות רכות. אולי אני כבר לא זוכר טוב, אבל מאז שנטשתי את העוגיות לטובת הקנטוצ’י/ני, אני בעיקר מחפש מרקם קשה, למרות שלדעתי מאז ומעולם חשקה נפשי בדברים פריכים ולא רכים, ככל שזה נוגע לעוגיות (ואולי פחמימות, בכלל). בכל מקרה, גם להם מגיע. לא יודע למה, אבל זו דמוקרטיה. אז זכותכם לבחור – לנגוס בעוגיות שיזכירו לכם שיהיה לכם משהו לאכול גם כשלא יהיו לכם שיניים, או לנגוס במשהו קצת יותר קשה, שפשוט יקרב אתכם למצב הזה בו לא יהיו לכם יותר שיניים :).
פסח. שוב פעם. טוב, נו, לא עכשיו, אבל בעקרון – מתישהו פסח. שוב פעם.
רגע, נראה לי שבסיפור הזה כבר היינו. אז אפשר לחסוך אותו מכם. למעט סלט ביצים, קשה לי לחשוב על משהו מזין שאפשר למרוח על המצה ולהציל את עצמי מחנק, למעט כבד קצוץ. רק שלצערי, כבד קצוץ מכיל אי אילו שומנים, רוויים, לא רוויים, טרנס, שמנס, וכמעט כל מה שאפשר. האמת, שכל עוד שהוא ביתי, וכל עוד לא שופכים את שמן הטיגון שנשאר (מהבצלים ומהכבד) לתוך הממרח… סביר להניח שהוא עדיין יהיה סביב ה-10%-15%. וזה עדיין בערך חצי מכל ממרח חומוס תעשייתי שאתם מכירים.
אבל, יש גם אלטרנטיבה, מופחתת שומן (ולא דלת שומן). אבל לפני האלטנטיבה, רק איזשהו disclaimer קטן…
בלא מעט מתכונים, אפשר להמיר חלק מהשומן במשהו אחר, עם פגיעה לא מורגשת כמעט בטעם. יש אנשים שאפילו יעדיפו את הגרסה הרזה יותר מבחינת הטעם. אבל, ברוב המקומות – אין מה לעשות, השומן קובע. זה משנה את המרקם, זה משפיע על הטעם, ומספיקים שניהם יחדיו בשביל לשנות גורלות קולינריים. אז בניגוד למתכונים אחרים שלי, פה אין משחק באמת. את המתכון הזה אפשר להכין ב-20 דרכים. כמות היחסים בין כבדים, בצל, ביצים, והשומן שמתמשים בו לטובת הכל – היא אינסופית. אני פשוט… ניסיתי לעזות מינימזציה לשומנים. אפשר עוד פחות, זה נכון, ואפשר גם יותר. הכל תלוי בכמה זה קריטי לכם. אז – אין פה פרות קדושות. תוסיפו 200 גרם כבד, תורידו בצל אחד, תוסיפו כף שמן, תורידו חלמון אחד… הכל אפשרי. ותלוי רק בכם. ובכמה בלוטות הטעם שלכם מוכנות להתפשר על משהו שעדיין יהיה דל שומן.
אני הולך להרגיז כמה אנשים. ולא באופן השגרתי שלי (אנשים כבר מקבלים את השגעונות הקולינריים שלי בשאט נפש), אלא באופן שבו הרגיזו את הכנסייה כשאמרו שכדור הארץ עגול, ואפילו סובב סביב השמש. כי כידוע, אנשים יכולים לדגול ב"אדם באמונתו יחיה" עד שזה מגיע לתת מודע בחיים הפרטיים שלהם. ואני אעצור את החפירות כאן. אז בכל זאת, מה הפעם? ומה זה קשור לעישון?
כפי שרובכם בוודאי יודעים, הכנסת חוקקה לא מזמן סט חוקים נוסף נגד עישון ומעשנים. בטענות ותואנות כאלו ואחרות, מוצדקות יותר ומוצדקות פחות, אשר גם גררו גל קטן של עיתונאים ואנשי רוח שמילאו את דפי המדיה המודפסת בזעקות “געוולד" כאלו או אחרות, כאילו שלקחו להם את חופש הביטוי. אז לא שממש איכפת למישהו, אבל גם לי יש דעה. ולצערכם, אתם עומדים לקרוא את האנליזה שלי לגביה.
יש בסיס די מוצק לכך שיוצאים באופן גורף נגד עישון. לקח כמה מאות שנים להבין, אבל – זה לא בדיוק בריא. וגם אין על זה עוררין. זה לא אלכוהול, ולא קפאין, ולא שוקולד – שאותם עוד יש מליצי יושר במינונים הנכונים. נכון, זה אמנם מרגיע אנשים באופן כלשהו (בינינו, מי לא נרגע כשדוחפים לו אגזוז לגרון), אבל זה לא שונה מהותית מהתמכרויות אחרות, שלהן יש השפעות לוואי הרבה פחות הרסניות. אז כן – להכניס עטרן וניקוטין לתוך הגוף – כנראה לא אחת מהסגולות שהטבע בירך אותנו בהן. (וחכו, אני לא חופר סתם – נשבע לכם שיש לי פואנטה)
קצת דמגוגיה להגיד שכל הסיגריות לא בריאות
והסיבות שמורות עימנו. או עימי. או שלא. תגלו בקרוב.
כנראה ש-3 חודשים בארץ גורמים לך לחשוב על מה אתה צריך לקנות בנסיעה הבאה שלך. שבמקרה מתרחשת מחר. בכל מקרה, לאור הפוסט שהילל ושיבח חלק מן המוצרים שאפשר למצוא בגולה, הגיע הזמן גם להזהיר אתכם מפני אלו שחבל שתכלו את זמנכם, כספכם, ובלוטות טעמכם, בשביל לעשות להם ייבוא אישי לארץ. אל תנסו, ותהנו.
יש סמירנוף. ויש סמירנוף אייס. ויש גם סמירנוף אייס לייט (בחו”ל). ומי שטעם אותו, בדרך כלל מרגיש התעלות רוחנית כזו, שגורמת לך לשאול את עצמך שאלות קיומיות. כמו למשל – מי החרא שגרם לי לשתות את הזבל הזה. אבל למזלנו, יש גם אלטרנטיבה. למייק יש לימונדות חזקות, וגם חזקות יותר, שהן טעימות בפני עצמן. אבל בניגוד לסמירנוף לייט… ללימונדה הקלה שלו, אין טעם לוואי. לא קל למצוא אותה, אבל שווה את המאמץ. למעט הוודקה-זירו שלי, זה כנראה קוקטייל הוודקה הדיאטתי הכי שווה :).
אז למה לא, בעצם? נניח שלא איכפת לכם לשרוף את המשקל שלכם במזוודה על 6 בקבוקי זכוכית ועוד 2 ליטר נוזלים. ונניח שאתם מעדיפים לנצל את מכסת האלכוהול במכס על זה, ולא על ליקר או וויסקי איכותי. נגיד. השמועות מספרות על נסיעת עבודה שהיתה למישהו פעם, לרוטרדם, בה נחשף לבירות מקומיות מעולות, והחליט לעשות ל-2 שישיות שלהן עליה לארץ – הייניקן extra hard, ו-hoogarden במהדורה מיוחדת. פינה מקום במזוודה, עטף, שימר, בדק. הגיע לארץ, חצה את המכס בבטחה, וברגע שהגיע הביתה ופתח את המזוודה – מצא את רוב הבקבוקים בריאים ושלמים. אבל במקרה הזה, רוב לא מספיק, והוא נאלץ לבלות את הסופ”ש שלו בכביסות חוזרות ונשנות של בגדי הבירה החדשים שלו, וצחצוח הגון (חוזר ונשנה) של המזוודה של הבוס שלי. כלומר, שלו.
טוב, הבדיחה לא ממש הולכת ככה, אבל זה הכי קרוב שהצלחתי למצוא לשם המגוחך הזה.
בכל מקרה, רק לעדכן את חלקכם שעשקו אותי. גנבו אותי. במצח נחושה ובתעוזה מינימלית. אני אולי קצת מגזים, אבל שלא תגידו שאני לא סיפרתי לכם קודם.
זוכרים את הפוסט “פרוזן שקר כלשהו”? ברור שכן, זה היה רטורי לגמרי.
בקיצור, מישהו עלה על אותו רעיון שאפשר למעשה ליצור גלידה רק ממרקם של פירות קפואים מסוימים, והפך את זה למכונה. 50$ עולה החרא הזה, אז אם משעמם לכם עם הפוד פרוססור שלכם, אתם מוזמנים לבזבז אותם על זה. רק ממליץ לכם למצוא לזה שם אחר לפני שאתם מכניסים את זה הביתה, כי יש גבול לכל תעלול.
לא יודע אם זה באמת עובד כמו שצריך, אבל סתם מגניב לדעת שאני לא ההזוי היחיד שמשתמש בטריק הזה 
.
יום כיפור קטן עלינו (אלו שצמים). אין דילמות. 25 שעות וגומרים עם זה. בפסח… 8 ימים של עינוי מתמשך, כשאתה מגלה שאתה עדיין אחד האשכנזים היחידים עליי אדמות שלא אוכלים קטניות. אז קשה להעביר את השבוע הזה בלי להרגיש שאתה בצום, כי למעשה אין הרבה אופציות של מה לאכול, ומה שיש – נמאס אחרי יומיים. אבל אוטוטו זה נגמר. אוטוטו. וכמו שביום כיפור נוהגים לשבור את הצום עם איזה קפה ועוגה, למה לא גם בפסח? (זה בהנחה שאתם לא מוזמנים לאיזו מימונה. מצד שני, אם אתם מוזמנים לשם ואוכלים שם, אז או שאתם לא ממש שומרים קטניות, או שגם לא ממש איכפת לכם מהתכנים של הבלוג הזה 
)
אז מוציאים את הקמח התופח מהארון, מוצאים כמה תפוחים, ויאללה. שעתיים לפני צאת החג מתקתקים, וב-19:30 יש לכם אחלה בחלה של עוגה. המתכון, אגב, של כהן את לנדאו, ולא נגעתי.
בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren
דל-שו 