דל-שו

כן, אז קרה איזה דבר אחד או שניים טובים מהטיול שלי בפיליפינים. אני כמובן ממעיט להזכיר אירועים חריגים שכאלו, שכן אנחנו לא באמת רוצים לראות אותי מאושר, נכון? אז מדחיקים וממשיכים הלאה.

אבל על אף הקולינריה המחרידה שיש שם, אפשר למצוא דבר אחד או שניים חיוביים לגבי המטבח הפיליפיני. למשל, הצפת האורז את 7107 האיים שם מספקת אין ספור מתכונים רווי פחמימות, במיוחד לאור העובדה שאין להם הרבה כסף לקנות חלבונים איכותיים (ולא, אני לא אפרסם את המתכון המהולל לרגלי תרנגולות בציר נוזלי ביצת ברווז על מצע (תנחשו תנחשו!) אורז שיש להם שם).

אז מה גיליתי באמתחתי? למשל, הלו-הלו. וכן, הם עלו על זה הרבה לפני ביונסה. ואומרים את זה בדיוק כמו שאנחנו עונים לטלפון (או לשני טלפונים, או לטלפון אחד עם קו לא ממש איכותי). אז הדבר הזה הוא הקינוח הלאומי בפיליפינים, ואני יכול לתת לכם את המתכון שלו, אבל אתם תוכלו להעתיק יפה את כל המצרכים, ללכת למכולת, לחפש אותם, ולהסתפק אחרי 4 שעות חיפוש בגלידה. בעיקרון הוא מבוסס על כל מיני פירות טרופיים טריים (שאת רובם אין בארץ), פלוס כל מיני שימורי קטניות מתוקים (שגם אין ממש בארץ), כשכל זה מכוסה בחלב קוקוס והמון קרח (שאותם כן אפשר להשיג בארץ), אבל בשביל שזה ייראה ככה:

להמשיך לקרוא "I can see your Halo Halo…" ←

בביקור האחרון שלי בארה”ב (תרגיעו, רק עבודה), נאלצתי להסתמך לא פעם ולא פעמיים על עולם הסנדוויצ’ים. ככה זה, כשהחבר’ה האלה שלא אוכלים ארוחות צהריים גדולות (כי צריך לטחון בבוקר ובערב, לא?), מציעים בארוחות צהריים שלהם בעיקר בורגרים, צ’יפס, ועוד מיני אוכל מקסיקני מטוגן ומצ’ופר בשמנות. אז במשך שבועיים, מצאתי את עצמי אוכל בקפיטריה יום יום את אותו דבר – כריך חזה הודו.  פעם לחם שיפון, פעם לחם 7 דגנים, פעם לחם חיטה מלאה, עגבניות ובצל, חמוצים תוצרת בית (בית מספיק גדול בשביל שיקראו לו מפעל לשימורים), קצת נבטים, רק בשביל לשמור על פאסון של דל-שו, וכל זה עוטף 200 גרם חזה הודו חמים – מה יכול להיות רע, נכון? מה שכן, נתפסתי דווקא לרוטב החרדל-דבש המקומי. למה? כי באינספור הפעמים שביקרתי ב-Subway סיווגו אותו כרוטב נטול שומן. אז למרות שאני יודע שבחרדל יש קצת שומן, אמרתי – שיהיה. ו.. זה תפס. די טוב. באיזה 15 כריכים שאכלתי בשבועיים האלה, הוא ליווה אותם די בכבוד.

חזרתי לארץ, ובעקבות הפופולריות האפסית שלו כאן, אמרתי – יאאלה, בוא נכין. שובר שגרה לא רע לקטשופ עם חרדל. ולמרות שכמעט התפתיתי לשים חצי חצי ולגמור עם הסיפור, נכנסתי לרשת בשביל לוודא שאלו הם באמת היחסים הנכונים. ואז נפלו פניי.

מסתבר שברוטב “Honey-Mustard”, יש קצת יותר מאשר רק Honey ו-Mustard. מיונז. כן כן, הדבר הדל-שומן הזה. ולא איזו כמות זניחה. חצי מהרוטב, יותר מאשר החרדל, יותר מאשר הדבש, הוא מיונז. אז אחרי שיצא מההלם על כמות המיונז שדחסתי את גופי במשך השהות שלי בחו”ל, התעשתתי, ניגשתי אל המקרר, והוצאתי את הרכיבים. כן כן, כולל מיונז. טוב, נו, אולי לא באמת מיונז, אלא מיונס או דומים שכמותו, אבל… שיהיה. במיוחד כשזה לא הטעם העיקרי במתכון, אז אין לי בכלל בעיה איתו… וגם מי שלא סובל מיונס (ובצדק), לא בטוח שירגיש אותו בכלל במתכון הזה, שכן לא סתם קוראים לרוטב הזה חרדל-דבש, ולא מיונז-חרדל-דבש – הטעם שלו די זניח גם ככה.

להמשיך לקרוא "רוטב חרדל-דבש" ←

לא שלא התכוונתי לשים מתכון לזה כאן מתישהו, אבל… כמות הפעמים שחיפשו את זה כאן (כנראה בגלל המתכון הזה), זירזה את הבאות. אז הנה, הקינוח הים תיכוני האולטימטיבי, בגרסה דלת-שומן.

אגב, יש כמה אסכולות לגבי השימוש בנוזלים. הבסיס הוא באמת חלב, אבל אלה שמשקיעים, שמים שמנת. אלה שמתקמצנים, מחליפים חלק מהחלב במים. אז למרות שאני משתמש בד”כ בחלב דל-שומן (רק מתוך נוחות), יש אפשרות לשחק. בעקרון, אם אני רוצה ליטר משקה, עם פחות מ-20 גרם שומן, אני יכול להשתמש בחלב 2%, או למשל בחצי ליטר חלב 1%, 100 מ”ל שמנת 10%, והשאר מים. או למשל, חצי ליטר חלב 3% וחצי ליטר חלב 1%. כולם יביאו לי איזשהו נוזל עם 2% שומן, אבל לא בהכרח באותו טעם. את הנסיונות האלו עדיין לא עשיתי, אבל אני מאמין שאם כמות המוצקים במתכון היא מקסימלית (כמות הפחמימות+חלבון+שומן בגרמים), אז גם הטעם. (ואז כל מהילה במים, פשוט מפחיתה מהטעם הסופי)

אז מה הבסיס?

על כל כוס חלב, כף מחוקה קורנפלור, 2 כפיות סוכר, חצי כפית מי ורדים/זוהר (או טיפה של אסנס על 2 כוסות). כל השאר – זה קישוטים. בד”כ לא ממש דלי שומן, אבל אני לא תמיד מסתכל :P… קוקוס (משמין),פיסטוקים קצוצים (משמין), אגזוים/שקדים קצוצים (משמין אבל בריא), סילאן (שרובו הוא סוכר), סירופ פטל (שהוא רק סוכר), קינמון (זה בחינם, עליי), שערות חלווה (משמין, ו… נגיד בריא), או בקיצור – הבנתם את הקטע.

איך מכינים? מרתיחים את כל החלב עם הסוכר/ממתיק, חוץ מאשר חצי כוס בה מערבבים היטב את הקורנפלור. כשהחלב מתחיל לרתוח, מורידים את האש ומוסיפים את תערובת הקורנפלור. ממשיכים לבחוש (אלא אם רוצים שזה יישרף, למי שאוהב את הארומה), ומוסיפים גם את התמצית. כשמסמיך למידה הרצויה, מעבירים לכוסות ומקשטים ע”פ רמות היצירתיות שמאפיינות את היום.

ערכים תזונתיים – בהנחה שמשתמשים בחלב חצי חצי (חצי 1% וחצי 3%, או שנפרסם את יטבתה ונגיד 2%), אז הקינוח הזה יכיל 2% שומן (בחישוב של מ”ל, ולא של גרמים), וכל כוס מלאה (250 מ”ל, למרות שמגישים בד”כ רק חצי כמות…) תכיל 120 קלוריות. עם חלב 1% זה יירד ל-110, ועם ממתיק, רק 70 קלוריות. שווה, לא?

צ’יפס צ’יפס צ’יפס. אם יש משהו שאני לא ממש מתגעגע אליו, זה צ’יפס. זה לא שזה לא היה לי טעים, אבל במגוון הויתורים דלי השומן, לא חושב שצ’יפס מגיע אפילו ל-20 הראשונים. אבל… פוטטו צ’יפס, לעומת זאת… גם לא מגיעים ל-20 הראשונים. ולמרות זאת, עדיין אפשר להכין אותם בצורה יחסית סבירה, בלי לוותר על הטעם.

קילו תפוחי אדמה (רצוי עם קליפה אדומה)

4 כפיות שמן זית

כפית מלח

להמשיך לקרוא "פוטטו צ’יפס אפויים" ←

נשבע לכם, כמות החיפושים שמריצים פה באתר על אוכל מקולקל מאז הפוסט ’מקולקל זה טעים?’, היא קצת מטרידה. אני שמח שאנשים רוצים לנצל משהו שפג תוקפו, אבל שוב, לפי כמות החיפושים – נראה לי שאו שהמקררים בארץ לא עומדים בחום של הקיץ, או שאנשים תפסו טרמפ על החלב – ועולים על דרך המלך היישר אל חדר המיון.

אז האמת… עם אבטיח מקולקל לא עושים הרבה. זורקים אותו לפח. אבל כמה שניות לפני (נו, אולי קצת יותר משניות), כשהאבטיח מאבד את המרקם הקשיח והמסוקס שלו, יש עדיין תקווה.

אז מה עושים? אפשר…

להמשיך לקרוא "מה עושים עם אבטיח מקולקל?" ←

מתאים בול בול לקיץ. וגם למי שרוצה קצת לגוון את המיזריה שלו.

2 מלפפונים

2 כפיות מלח

1/4 כוס חומץ**

2 כפות סוכר

קורט מלח

2 כפיות סומסום

להמשיך לקרוא "סלט מלפפונים יפני (וקליל)" ←

2 כוסות קמח [203, 38, 5]

כף אבקת אפיה

1/4 כפית מלח

כפית סוכר [5, 0, 0]

2/3 כוס מים

כף שמן זית כתית ‘סופר דופר’ מעולה [0, 0, 15] (או במילים אחרות, חומציות 0.5%)

מחממים תנור ל-200 מעלות. אם יש תבנית חרס (או לבנה) שאפשר לשים עליה תבנית לפיצה שלנו, עדיף להכניס אותה להתחמם עכשיו.

להמשיך לקרוא "בצק לפיצה – בלי שמרים!" ←

קל קל, ודל-דל. תוצר לוואי של כמויות גזרים מטורפות שהיו לי בבית ולא היה לי לב לשפוך עליהן כוס שמן בשביל להפוך אותם לעוגת גזר משמימה. אבל בא לציון גואל.

קילו גזר (בערך 12, תלוי בגודל)

4 כפות סירופ מייפל

2 כפות אריסה

שוטפים טוב את הגזרים (אני משאיר עם הקליפה, אבל אפשר לקלף), וקוטמים את ראשי הגזרים. חוצים כל גזר לאורכו.

להמשיך לקרוא "גזר פיוז’ן" ←

לא יודע למה, אבל בימים כאלו, גם לא צריך סיבות או הבנה לגבי הרבה דברים. דברים פשוט קורים, ולא שואלים שאלות. וגם עצם זה שבעודי שומע שירי זכרון/דכאון, קמתי וחיטטתי במזווה השימורים שלי (אין ממש דבר כזה, אבל אני אוהב להגיד ‘מזווה’) – גם על זה לא שואלים למה. זה פשוט קרה. ופשוט נתקלתי בלא מעט קופסאות חומוס משומר, שדרשו ניפוי.  במיוחד כי הייתי חייב מקום להכניס קופסאות שימורים חדשות.

אז חיפשתי וחיפשתי, יגעתי ויגעתי, ואז מצאתי ומצאתי. לביבות חומוס ברוטב יוגורט. נשמע מזוויע, אבל לאור מספר כשלונות שנחל המטבח נטול השומן שלי בשבוע שעבר, אמרתי – זה בטח יהיה רצף לא רע, וככה גם יתפנה לי יותר מקום ב’מזווה’ (…)

אז ככה:

1 קופסת שימורי חומוס [46, 23, 5.5]

2 ביצים [1, 12, 10]

2 שיני שום כתושות [2, 0, 0]

להמשיך לקרוא "בטטות OUT, חומוס IN" ←