שלשום, כמעט מיד כשבוטלה מגבלת ה-500 מ' חידשתי את ההליכות ליד הים. איך התגעגעתי! בחמישי לא היו עדיין הרבה אנשים, היום זה כבר נראה כמו לפני חודשיים, בתוספת מסכות בעטיה חלקית. כל התקופה האחרונה הים באמת היה חסר לי, למרות שהליכות דווקא הצלחתי לעשות ואפילו לתגבר.
זה זמן של בין לבין, כשמתחילים לחזור לחיים המוכרים, וצריך לחשוב מה בשגרה הקודמת היה חסר בתקופה האחרונה, ומה הוא רק רעש רקע שאפשר לוותר עליו. בסך הכל התקופה האחרונה איפשרה התנהלות נינוחה ולא מלחיצה, התמקדות בצרכים הבסיסיים ויותר מנוחה. זה אורח חיים שמבחינתי מפתה בסך הכל, אבל אני מודעת לזה שחלק מהקסם שלו נובע מהיותו הכרח. בשגרה הרגילה יש מתח תמידי בין הרצון להרפות לבין הרצון לעשות ולצבור חוויות, שרובו נובע מהרצון לא להחמיץ. כך למשל לגבי נסיעות לחו"ל, שתמיד מלחיצות אותי אבל בדיעבד אני שמחה על כל אחת מהן, ולא הייתי רוצה לוותר על הנופים והחוויות למרות המאמץ שנדרש לשם כך. וגם בדברים אחרים, יש איזה מתח בין הצורך להשקיע מאמץ לבין הרצון להשיג את הדברים שהוא כרוך בהם. אז כשאין אפשרויות, כמו בתקופה האחרונה, אין התלבטויות, אין דברים לרצות או להשיג ואין עבור מה להתאמץ, זה קל יותר, אבל אני לא טועה לחשוב שזה תמיד ישאר כך - הרצון והצורך לפעול הוא בהתאם לאפשרויות. אז עד כמה שזה נשמע מפתה להוריד הילוך, אני שואלת את עצמי אם זה יוכל לקרות בזמן אמת. יש גם דברים שהיו לי נעימים בתקופה האחרונה שלא יהיו ישימים אפילו אם ארצה, כמו יקיצה טבעית וזה שהילדים כל הזמן בבית. מבחינות אחרות אורח החיים שלי לא היה שונה בהרבה גם קודם - אני לא קניינית גדולה ולא הולכת הרבה למסעדות, כך שזה למשל לא היה חסר לי ולא יתוגבר גם עכשיו. כן אשמח לשמר את ההליכות היומיות, נראה אם אצליח. ומעניין באיזה קצב הדברים יחזרו למסלול הקודם, כולל התגברות זיהום האוויר ומקורות המים, ומה ישתנה, אם בכלל.
זה זמן של בין לבין, כשמתחילים לחזור לחיים המוכרים, וצריך לחשוב מה בשגרה הקודמת היה חסר בתקופה האחרונה, ומה הוא רק רעש רקע שאפשר לוותר עליו. בסך הכל התקופה האחרונה איפשרה התנהלות נינוחה ולא מלחיצה, התמקדות בצרכים הבסיסיים ויותר מנוחה. זה אורח חיים שמבחינתי מפתה בסך הכל, אבל אני מודעת לזה שחלק מהקסם שלו נובע מהיותו הכרח. בשגרה הרגילה יש מתח תמידי בין הרצון להרפות לבין הרצון לעשות ולצבור חוויות, שרובו נובע מהרצון לא להחמיץ. כך למשל לגבי נסיעות לחו"ל, שתמיד מלחיצות אותי אבל בדיעבד אני שמחה על כל אחת מהן, ולא הייתי רוצה לוותר על הנופים והחוויות למרות המאמץ שנדרש לשם כך. וגם בדברים אחרים, יש איזה מתח בין הצורך להשקיע מאמץ לבין הרצון להשיג את הדברים שהוא כרוך בהם. אז כשאין אפשרויות, כמו בתקופה האחרונה, אין התלבטויות, אין דברים לרצות או להשיג ואין עבור מה להתאמץ, זה קל יותר, אבל אני לא טועה לחשוב שזה תמיד ישאר כך - הרצון והצורך לפעול הוא בהתאם לאפשרויות. אז עד כמה שזה נשמע מפתה להוריד הילוך, אני שואלת את עצמי אם זה יוכל לקרות בזמן אמת. יש גם דברים שהיו לי נעימים בתקופה האחרונה שלא יהיו ישימים אפילו אם ארצה, כמו יקיצה טבעית וזה שהילדים כל הזמן בבית. מבחינות אחרות אורח החיים שלי לא היה שונה בהרבה גם קודם - אני לא קניינית גדולה ולא הולכת הרבה למסעדות, כך שזה למשל לא היה חסר לי ולא יתוגבר גם עכשיו. כן אשמח לשמר את ההליכות היומיות, נראה אם אצליח. ומעניין באיזה קצב הדברים יחזרו למסלול הקודם, כולל התגברות זיהום האוויר ומקורות המים, ומה ישתנה, אם בכלל.
