יום חמישי, 9 באפריל 2020

הסדר שלנו

ליל הסדר אתמול היה ממש נעים ונחמד.
הבכורה חזרה בבוקר משמירה של לילה בצבא, ומיד שאלה אם אנחנו מתכוונים להתלבש חגיגי לסדר, וציינה שזה עדיף וכדאי. כולנו חשבנו כך, וכך היה. אז אחרי שכולם עזרו בהכנות, התקלחו והתלבשו בבגדים חגיגיים, הסבנו לסדר. הפעם ממש כולם היו בענין, כולל קריאת ההגדה ע"י כולם בתורות עד לשלב האוכל. הבן שם לב שהקושיות רשומות בהגדה שלו לא לפי הסדר. שאלתי אותו אם זו הפעם הראשונה שהוא שם לב לכך, הרי זו ההגדה הקבועה שלו. ולדבריו, זו הפעם הראשונה שהוא באמת עוקב אחרי הקריאה.
חשבתי עד כמה זה שונה מיתר השנים - תמיד ליל הסדר נבלע איכשהו בעודף הגירויים, ונראה שלילדים הוא לא ממש נוגע. השנה הוא היה מעין שיא בים השממון הרגיל וחסר הגירויים של התקופה, ובכך הזכיר לי את השנים של ילדותנו, מעין חזרה לפשטות, לתקופה שבה על רקע שגרה פשוטה יותר לליל הסדר היה מקום מרכזי יותר בתשומת הלב החילונית.
נהננו מהרבה אוכל טעים, שאת רובו הכין האיש: צלי בקר, אורז, במיה ברוטב עגבניות, קציצות פראסה, תפוחי אדמה, בטטות וברוקולי אפויים, תחתיות ארטישוק ממולאות פטריות וקשיו ברוטב לימון (אלתור של הרגע האחרון שיצא מדהים), סלט חסה שבתי הצעירה הכינה ועוגת תפוחים טעימה שהכינה גם כן. היתה כמובן גם צלחת סדר, כולל חרוסת טעימה שלי.
היה באמת טעים ונעים מאוד, הילדים חיפשו את האפיקומן אך לא היה שום שום סיכוי שימצאו (כי האיש החליט להחביא אותו בתוך הפילטר של המזגן), ובסוף גם שיחקנו במשחקי קופסא. מבחינתי, בנסיבות הקיימות זה היה ליל הסדר הכי טוב והכי מספק שיכול היה להיות. 

יום חמישי, 2 באפריל 2020

דברים להתגעגע אליהם אחרי החזרה לשגרה

- יקיצה טבעית (אם מתעלמים מהכלב. אבל הוא די מתחשב כשאין שעון מעורר).
- כ-ל הילדים כ-ל הזמן בבית (מינוס גיחות לצבא של הגדולה), אז לא צריך לדאוג לאן הלכו, מתי יחזרו, איפה הם עכשיו וכו׳ וכו׳,  ואפשר לישון בשקט.
-ארוחות צהריים משפחתיות, שמבשלים כל יום לאותו יום.
-עבודה מהבית. שזה די נחמד, זה. מן להיות עם ולהרגיש בלי, לפחות חלקית.
-פחות חברתיות מאולצת (סעיף רק למיזנטרופים).
-שקט ברחוב, לא רק בשבת בצהריים
-יותר זמן לקרוא עיתונים, ספרים, לראות סדרות, וסתם להתבטל. ולא מרגישים שאין זמן.

אז תכל׳ס, אם לא חושבים על הסיבה ועל התוצאות (הכלכליות), אפשר ממש להתרגל לזה.