שנה חדשה מתחילה מחר, ומלווה כרגיל בהרבה איחולי שנה טובה.
השנה חלק גדול מהאיחולים האלה נשמעים לי ממש מן הפה ולחוץ. אנשים מאחלים שנה של אחדות וקירוב לבבות, וברור לי שזה יקרה רק אם נמעני האיחולים יתקרבו לדעותיו של המאחל. הוא עצמו לא יזוז מעמדותיו אפילו מילימטר, וככה גם כל היתר. לא יודעת אם זה המצב הפוליטי המשוגע של טרום בחירות שלישיות, או התהליך המואץ של אגוצנטריות שעובר על כל החברה המערבית, אבל הפער בין האיחולים לבין המציאות פשוט גדול מדי. מאחלים שנה טובה ובאותה נשימה ממשיכים לריב, בכביש, בתור בסופר ואיפה לא.
האווירה שזכרתי משנים קודמות בתקופה הזו של טרום יום כיפור - אווירה של יותר אדיבות ונדיבות - לא קיימת השנה.
כנראה ששנה טובה כזו שחלק מהאנשים מאחלים תתרחש רק אם יקרה איזה נס, ואולי האיחולים צריכים להיות להתרחשותו של נס כזה, כי נדמה שבלי זה פשוט לא מצליחים.
אז בתוך כל זה אני מנסה להתכנס במעגלים המצומצמים בהם קיימת אווירה אחרת, ובמסגרתם גם הפינה הזו שלנו, שמורת הטבע הקטנה שיצרנו כאן. שמחה כל יום על האפשרות לכתוב כאן הכל ולקרוא כאן הכל, בלי שיפוטיות ובאמת באווירה של קירוב לבבות.
ולכן, חברותי היקרות (וגם לך, קוץ היקר) אאחל שנה טובה - כפי שאתם מאחלים לעצמכם ולקרוביכם. שנה טובה בגובה העיניים, ושנעזור לה להיות כזו.
