יום חמישי, 30 במאי 2019

כבדות

סוף שבוע, סוף חודש, סוף קדנציה של הכנסת...
תחושה של סוף עונה, של התפרקות, של - שום דבר לא חשוב, והדברים פשוט זורמים מכח האנרציה.
החודשים הקרובים מתוחים לפנינו, מאוסים עוד לפני שהתחילו, מדמנת בחירות מעורבת בשרב מהביל, ובמתיחות בטחונית שמאיימת להתפרץ שוב בכל רגע.
לא פלא שבארץ נהדרת חיפשו את הסדרה הארוכה הבאה שתסחף את הצופים אחרי משחקי הכס (בה לא צפיתי) - תנו לנו טלויזיה משככת ומרגיעה, תנו לנו קנאביס (רפואי או לא), תנו לנו אסקפיזם.

היה יכול להיות נחמד ללכת לישון עכשיו ולהתעורר בסוף השליש השני של ספטמבר (וככה אולי אדלג גם על שינוי קידומת, אז בכלל), כשמאחורי כבר הקיץ והבחירות, עם שנה חדשה ושנת לימודים חדשה ואולי גם ממשלה חדשה.
תנו לי שגרה, ארוכה ויציבה ומשעממת, עם כמה דברים משמחים לחכות להם, וכמה חיוכים, וכמה דברים טובים שקורים. אה, וגם סדרת טלויזיה טובה. זה אף פעם לא מזיק.

יום שישי, 17 במאי 2019

אירוויזיון 2019


אף פעם לא הייתי מחובבי האירווויזיון, אבל כשהזדמנו לי כרטיסים לחזרה לחצי הגמר השני לא חשבתי פעמיים, נטלתי את בתי הצעירה ובספונטניות שלא מאפיינת אותי, הגענו למתחם.
מה אומר - זו היתה חוויה אדירה.
הצטרפנו לכמויות האנשים שנהרו לעבר הכניסה, עברנו את בידוק הכרטיסים וה(אין) תיקים (אסור להכניס), ואז עוד בידוק בטחוני ממש כמו בשדה התעופה, ונכנסנו לרחבה שבה המון דוכני אוכל, ואז לאולם עצמו. למרות הקהל הרב הכל התנהל בסדר מופתי, עם המון מאבטחים וסדרנים, הרבה כניסות לאולם, שרותים מתוקתקים וכל היתר.

ההפקה היתה סופר מרשימה-  מצלמות, סאונד, תאורה, וקליפים מושקעים ליוו את ההופעה הסוחפת. נהניתי מרוב השירים, ואפילו גיבשתי לעצמי כמה פייבורטים (שווייץ, שבדיה, אירלנד ודנמרק). הבמה ענקית והמון אפקטים עליה ומסביבה, כולל לשונות אש שיוצאות ממנה בכמה מהשירים (וממש מרגישים את החום שלהן באולם), לקראת כל שיר מארגנים את האביזרים לאותו שיר ממש בדקה שתיים, ויש לפעמים אביזרים רציניים - כמו הכסא הענק עם הסולמות בשיר של דנמרק למשל. חוץ מ- 18 המדינות שהופיעו זכינו גם לצפות בשירים של גרמניה, איטליה ואנגליה שמקומן בגמר כבר היה מובטח, וגם במופע של להקת שלווה.
כל הארוע לקח שעתיים, ונגמר בחצות כשיצאנו מלאות אנדרנלין, שהמשיך ללוות אותנו גם למחרת.

חלק מהכיף היה לצפות אתמול שוב, הפעם דרך מסך, ולהחליף זכרונות על השירים והזמרים שכבר הרגשנו שאנחנו מכירות.
שמחתי ששלוש מתוך הפייבוריטיות שלי עלו לגמר, ובתי, שמחוברת לנושא הרבה יותר ממני וזכרה לפרטי פרטים את כל המופע, התאכזבה שאי אפשר להצביע ושארמניה לא עלתה.
האמת שאני מפתיעה את עצמי ברמת המעורבות שלי בנושא, אבל באמת שזו היתה אחת ההופעות שהכי נהניתי בהן, ומשאירות טעם של עוד.
מחר הגמר - יש למה לחכות. 💫




יום ראשון, 12 במאי 2019

בין מועדים

הזמן רץ, חגים ומועדים ואירועים חולפים באינטנסיביות. 
לא יאמן שלפני שבוע וחצי בלבד היה יום השואה, בו נכחתי גם בטקס בעבודה וגם באירוע "זכרון בסלון" אצל שכנים שלנו, עם שורד שואה בן 89 מרשים ורהוט, שעבר הרבה וריגש מאוד בסיפורו. 
מיד אחר כך, בשבת , חל יום הולדתו ה- 17 של בני, כשברקע התחלנו לשמוע על האירועים בדרום. בכורתי סגרה שבת בקומונה שלה, לא רחוק ממוקד של נפילת טילים, ובילתה כל השבת בין אזעקה לאזעקה כשהיא לחוצה מאוד ואנחנו מלווים אותה טלפונית. הם ישנו במקלט ובבוקר השתחררו (האיש ועוד אבא נסעו לאסוף אותם), ומיד למחרת, ביום שני, הכל נרגע והם חזרו לשם. ואז בשלישי - ערב יום הזכרון, ושוב טקסים ושוב עצב רב, ומיד מעבר חד ליום העצמאות.
גם השנה חגגנו את יום העצמאות באותה מתכונת של שנה שעברה. השנה החלטתי מראש שנגיע בהרכב מלא, כולל שלושת הילדים והחבר של בכורתי, ושאני הולכת לעבור הכל ברגוע. וזה יחסית עבד, היה נחמד בסך הכל. למרות שאח"כ הרגשתי שזה בכל זאת קצת ערער אותי, להיות יום שלם בחברת אנשים שעם חלקם אני לא יכולה להתנהג בטבעיות. אבל גם זה עבר וגלשנו לסופ"ש רגוע שבו גם חגגנו לבן יום הולדת במסעדה בהרכב משפחתי כמו בדרך כלל.

עוד לפני כן, בשישי בבוקר המנקה שלי שמע ציוצים מהארון שבו נמצא הצינור של מייבש הכביסה - שאני משתמשת בו אולי פעם פעמיים במהלך החורף בלבד. הוא חשב שאלה עכברים, והוא והאיש פתחו את הצינור והתגלה שאלה גוזלים - קטנטנים, שפשוט קיננו להם בתוך הצינור. לא יודעת אפילו מאיזה סוג... האיש פינה אותם משם בזהירות האפשרית לשטח עם צמחיה, אבל אני חוששת שהם בטח לא שרדו, בלי אמא שלהם שלא מצאה אותם, ובלי שהם יודעים לעוף עדיין...

היום שוב סוג של שגרה, שבוע עבודה מלא, אירועי האירוויזיון ברקע ויש בכל זאת הרגשה של מעין שגרה אבל עם תסיסה תת קרקעית שכזאת, תחושה של הפוגה בין מה שהיה לבין מה שעוד יגיע. כאילו שהשבוע הוא פסק זמן של אסקפיזם בין מועדים. בשבוע הבא ל"ג בעומר, ולמרות  סרחון המדורות וזיהום האוויר שמתפרש על פני כמה ימים מראש, הייתי חותמת ברצון על כך שזו תהיה הבעירה היחידה בתקופה הקרובה.