בעקבות הפוסט הזה ובעקבות מחשבות נוספות שהתעוררו בי לאחרונה -
אם הייתי צריכה לענות על השאלה: "עד כמה אתה אדם שנכנע לכללים ולתכתיבים של מערכת, שרירותיים ככל שיהיו?" התשובה לגבי היא - כן, ואני הכי בקצה של הסקאלה .
אני בהחלט אדם כזה, שנוטה לא להסתבך עם כללים והגדרות שאחרים קבעו, גם כשזה לא נוח או שרירותי.
אתמול הייתי בקורס, והמדריך אמר בצהריים - תנסו לראות אם אתם יכולים לקבל מהמגישה ארוחה בלי לתת לה את פתק התשלום. זה דבר שאפילו לא היה עולה בדעתי לנסות (וגם לאחר שהציע, לא ניסיתי).
אני חושבת שכדי להתייחס לכללים באופן גמיש יש צורך במידה לא מבוטלת של בטחון עצמי והרגשה שאתה יודע יותר טוב מהמערכת, או "יכול עליה". צריך מידה מסוימת של הרגשה כזו כדי להיות פורץ דרך, כדי לא ללכת תמיד בתלם שהתוו עבורך אחרים.
מצד שני יש לזה מחיר - המחיר הוא להכשל, להתבזות, ואפילו להיות מוקע מאותה מערכת.
מי שמפחד להפסיד את הבטחון והנוחות שהכללים מייצרים, יכנע להם. אבל, גם לכניעה כזו יש מחיר, כמובן, שהוא אבדן חופש לפעול בדרך שאתה בחרת ושלא הותוותה עבורך, ואפילו - התרגלות להיות לא אמיץ, ולא יצירתי.
אני חושבת על זה גם בהקשר לילדים שלי, שהם די כמוני בענין הזה.
הבת הגדולה שלי מדווחת לאחראית עליה בקומונה על כל יציאה וזה עולה לה בימי חופש (המועטים) ולפעמים בויתור על יציאות לא מאושרות, בזמן שאחרים לא תמיד עושים זאת. מי שלא עושה כך מעריך, אני מניחה, שהוא כבר "יצא מזה" אם זה יתגלה. הרי מה כבר יכול לקרות? גם כך זו התנדבות. ואילו מי שפועל לפי הכללים, מפחד ממחיר של תיוג שלילי בעיני האחראית, כיוון שתיוג חיובי עשוי להועיל בנסיבות מסוימות.
גם הקטנה שלי, עושה תמיד הכל לפי הספר, בלימודים ובכלל, ואפילו אומרת, שהיא "לא אוהבת אנשים לא אחראים". כן, היא חביבת המורה ויש לכך בונוסים. מצד שני היא מעדיפה עמידה בכללים ובמטלות שאחרים קבעו על פני חופש אישי, וזה קצת מטריד אותי.
אפשר לומר, שהענין הוא בכלל - מידת הכשרון "לבלף את המערכת", שהרי, כל אדם מכופף את הכללים לפעמים (או לפחות מנסה), הענין הוא שהחננות יותר, כמוני, יעשו את זה תמיד באופן מגושם וגולמני. כשאני יצאתי מוקדם לילדים כשהיו קטנים, הרגשתי כאילו יש לי פנס מהבהב על המצח. וכן, באמת ראו את זה וזה השפיע, בזמן שאצל אחרים לא.
אז אולי הענין הוא בכלל חוסר כשרון לזייף, שהוא חוסר אומץ וחוסר יצירתיות, והוא זה שגורם לפחד לסטות מכללי המערכת. השאלה עד כמה אומץ ויצירתיות בענין זה, וגם בטחון עצמי ביכולת להצליח בכיפוף הכללים, הם ענין שיכול להלמד מהנסיון. ומה המחיר שאתה מוכן לשלם על רכישת נסיון כזה, בהיותך חסר אומץ מלכתחילה...
אין לי ספק שבשורה התחתונה מי שנכנע לכל הכללים והתכתיבים של מערכת הוא זה שדווקא מצליח פחות, מתקדם פחות. אבל אם זה באמת חוסר כשרון - האם ניתן לפתח אותו? ועד כמה זה חשוב? מהרהרת בזה.
(לשם הבהרה: אפשר לקחת את הדיון הזה כמובן רחוק יותר, לשאלות של ציות עיוור לפקודה לא מוסרית, ולדוגמאות שכולנו מכירים מההסטוריה. אני לא לוקחת את זה לשם, משאירה את השאלות בגבולות של העדר פגיעה בחיי אדם או בזולת בכלל).
