14 שנה וסוף השבוע שהיה

היה סופשבוע נחמד וביתי בו היינו יחד כולנו, כולל הבכורה שיצאה הביתה בסופ"ש הזה.

התחלנו באזכרה לאבי בששי בבוקר -  14 שנה חלפו מאז שנפטר. למעשה, התאריך הלועזי חל היום. הוא נפטר בבית, ואני ישבתי לידו. אני זוכרת את הרגע שבו הוא נפטר, שוכב במיטה, הרעשים מן החוץ נשמעים כרגיל, ואני השתוממתי על כך שהעולם לא עצר לרגע. בתוכי חיכיתי לאיזו "דקת דומיה", אבל לא - הכל נמשך ממש כרגיל , והכתה בי ההבנה - והאכזבה - שככה זה.  

בשנים לאחר שנפטר הרגשתי צער עליו ועל מה שלא הספיק ולא מימש. קצת לאחר שנפטר פתחתי את הבלוג הראשון שלי בישראבלוג, בין היתר כדי לעבד את התחושות. לקח לי זמן לתפוס ולהפנים שמת, אפילו שהיה חולה קודם.

לאט לאט, בשנים האחרונות, הגיעה ההשלמה עם כך שאלה היו חייו, כפי שבחר לחיות אותם. ובסך הכל הם היו חיים טובים. הזמן עושה את שלו - גם במקרים האלה. אחרי 14 שנה הרגשות פחות עוצמתיים, ההשלמה הגיעה. 

אני בטוחה שהוא היה מרוצה לראות איך גדלו שני הנכדים שהכיר, שהיו אז בני ארבע ושנתיים וחצי, ולפגוש את שני נכדיו הצעירים שאז עדיין לא נולדו.

אחרי האזכרה ניצלנו את מבצעי בלאק פריידי כדי לקנות לילדים בגדים שהיו צריכים. התורים לתאי ההלבשה ולקופות היו מטורפים, אבל בכל זאת צלחנו את הקניות עם שלל נאה ובמחירים נמוכים יותר מכרגיל. לא משהו שאני נהנית ממנו , אבל בסופ"ש הזה בו התקבצנו כולנו זו היתה הזדמנות.

בשבת חגגנו לצ' את יום הולדתו - עם חבריו בגינת הכלבים, והיה ממש נחמד כולל קאפקייקס (לכלבים) שבתי הצעירה הכינה, ואפילו הדלקנו לו נר ושרנו לו היום יום הולדת...כן, הוא לגמרי זוכה ליחס של הילד הצעיר בבית...

בסך הכל באמת היה סופ"ש נחמד, והחורפיות שלו תרמה לאוירה והיתה בדיוק במינון הנכון - הגשם התחשב ואיפשר לאיש ולי הליכה ארוכה בשבת בבוקר (התחיל לרדת בדיוק כשחזרנו), ייבוש חלקי של הכביסה, וגם יום הולדת יבש אחה"צ. ולמרות שגם במהלך הסופ"ש הרגשתי מוטרדת מכל מיני עניינים, אני מרגישה שהתחלתי את השבוע הזה בהרגשה טובה יותר.

תחילת שבוע

שוב יום ראשון.

צ' הכלב שלנו עבר סירוס סוף סוף אחרי שהחלים מקדחת הקרציות בה לקה, שלמזלנו היתה עדיין בשלב הפיך. הוא מסתובב עם קונוס סביב הראש ובהתחלה היה קצת מסכן.

אבל יפה לראות איך בעל חיים מסתגל למגבלה - שהוא מבחינתו לא יודע שהיא זמנית. בהתחלה הוא התקשה להחזיק בפה חפצים - כמו העצם או הצעצוע שלו, והיה מסוגל להחזיק משהו רק בעמידה עם הראש למטה (מה שגרם לו לכרסם את הקצה של השטיח...), אבל עכשיו הוא די מתעלם מהמגבלה הזו, מצליח כבר לכרסם את העצם ולתפוס צעצועים, שועט בבית ונתקל בקירות, עולה ויורד במדרגות, וגם רודף אחרי ר' המסכנה אפילו יותר מקודם, כך שהיא כבר מבקרת פחות ופחות בחצר שלנו, וחבל לי עליה.

לפי תאריך הולדתו המשוער הוא חגג שנה - ובתי הצעירה מתכננת לו חגיגת יום הולדת מפוארת עם חבריו בגינת הכלבים, אחרי שיוכל לבקר בה שוב. בינתיים הוא לא מבין למה לא הולכים לשם וזה ממש חסר לו. כלב חברותי יש לנו.

מסורס ואינטיליגנט

היום יום הרווקים הסיני שמסמן את תחילתה של טרפת קניות חזויה. אני מסתכלת על זה כמו על התנהגות קצת חייזרית שלא ממש מובנת לי.
מרחמת על הסינים שמייצרים, משנעים ושולחים, על הדואר והפיצוציות שכורעים תחת העומס, אבל בעיקר חבל לי על הנזק האקולוגי המיותר שנגרם מכל הייצור-שינוע המיותר הזה. אבל נראה שבענין הזה, הרכבת עזבה כבר מזמן את התחנה.

שיהיה שבוע רגוע.