יום ראשון

שבוע חדש ואני מרגישה קצת סחוטה רגשית.

הבכורה חזרה מהקומונה עם האיש שהוזעק לקחת אותה, כבר פעם שניה ברציפות בסופ"ש בו היא אמורה להשאר. חזרה בגלל שלא הרגישה טוב, היתה עם כאב גרון וחום - שמאוד לא אופייני לה - ולכן חשדתי מיד שמדובר בסטרפטוקוק. בילוי של שלוש וחצי(!) שעות במוקד בשבת בבוקר אישש את האבחנה ועכשיו היא עם אנטיביוטיקה ומנוחה בבית לשבוע הקרוב. יש לי הרגשה שהגוף שלה מאותת לה משהו.

בערב הייתי עם הצעירה בסדנה, שהיא חלק משנת הבת מצווה. זו סדנה שמוציאה אותי מאזור הנוחות שלי, כולל מינגלינג צפוף ולדבר בפני קהל, והתכנים בעיני די בנאליים סך הכל. אני הייתי בעד לצמצם את מספר המפגשים המתוכננים, אבל כל יתר האמהות היו בעד כל הסדרה וכך הוחלט. יצאתי ברגשות מעורבים מהערב הזה, ואיכשהו יצא גם שאני היחידה ששילמתי כבר הכל מראש, וגם זה מלחיץ אותי, כמו מן הרגשת מלכוד כזו. ארועים כאלה תמיד משבשים אותי קצת ולוקח לי זמן להתרגל לזה ולהתאושש מזה, ואני תמיד מרגישה שאני לא פועלת היטב בנסיבות האלה.

חוץ מזה האיש עם גב תפוס כבר כמה ימים אבל מתמודד בגבורה, שאולי אפילו קצת מופרזת, ובנוסף אמור לטוס לחו"ל בהמשך השבוע.

והכל משום מה נראה לי כבד, מלחיץ ושגוי, מן תחושה של אובדן שליטה שאני ממש לא מחבבת.

חסר לי גם ה"ריסט" של שבת, סתם לשבת על הספה ולקרוא עיתונים ולהיות בבית. היה סופ"ש קצת חברתי מדי שכלל גם אורחים בששי (המשפחה של האיש... שהזמינו את עצמם למעשה), ושבת כמו שתיארתי.

שמחה שיש לי את הפינה הזו לאוורר קצת את הלופים העצמיים האלה.

לפני סופ"ש של אמצע

מפה לשם עבר כמעט חודש מאז הפוסט האחרון (טרום יומולדת) וכמעט שבוע וחצי מאז הסתיימה חופשת סוכות.
היתה חופשה ממש טובה.
קימה בלי שעון (אם לא סופרים את הכלב, שהוא שעון מדויק שמצלצל מוקדם, אבל בכל זאת מאפשר לחזור לישון אחרי שיוצאים איתו), התנהלות רגועה בלי צורך להתנהל בלוח זמנים קבוע מראש.
בעיקר היו קניות וסידורים שנהניתי לעשות.
בין היתר קניתי שואב אבק רובוטי בהשראת , והוא התגלה כצעצוע חביב למדי, שכששולחים אותו לטייל הוא חוזר עם מיכל מלא. הכלב עדיין בהסתגלות, מביט עליו בתרעומת אבל לא נוגע בו, וזה טוב.

עשיתי גם משקפיים חדשים, לא בגלל שינוי מספר לשמחתי, אלא כי הקודמים כבר התיישנו. המסגרת החדשה נבחרה בהמלצת בתי הצעירה שטענה שהיא יותר אופנתית ומצעירה אותי. עברו בינתיים כמה ימים מאז שקיבלתי אותם, וחוץ מהמשפחה הגרעינית שממילא ידעה על כך, אף אחד לא שם לב לשינוי. לא בטוחה מה זה אומר.

היינו גם בהופעה של שלום חנוך ומתי כספי - שני הענקים שחברו יחדיו. מתי כספי הוא אחד היוצרים הישראליים האהובים עלי ביותר, וגם את שלום חנוך אני מאוד אוהבת. הייתי כבר בהופעות של כל אחד מהם בנפרד, וגם בהרכבים שונים - כמו מתי כספי ושלמה גרוניך, ושלום חנוך עם האיחוד המיתולוגי של 'תמוז' לפני שנתיים (שהיה באמת אדיר). המופע הנוכחי נתפר בקפידה ובתשומת לב לשירים שנבחרו, לחיבור ביניהם ולאופן הביצוע שמצד אחד היה "שויוני" ככל האפשר, ומצד שני נעשה בתשומת לב להרמוניה ולביצועים לא טריואליים של חלק משירים של האחד על ידי האחר (כמו למשל ביצוע מרגש של 'מאיה'  ע"י מתי כספי). עם כל זאת, גם אני וגם האיש סברנו שמופע כזה פחות מיטיב עם מתי כספי. כי למרות התפירה המעולה של המופע, שלום חנוך הוא הפרפורמר המוכשר מבין השניים. מתי כספי חזק יותר כיוצר וכמלחין, והוא קצת נבלע במופע שבו שלום חנוך הכריזמטי משתתף.
בכל מקרה היה מעולה וממליצה - ראיתי שבינתיים המופע הפך לסדרת מופעים.

מאז סיום החופשה הימים די דומים אחד לשני, רצים ועוברים מצד אחד במהירות, ומצד שני לאט (תמיד זה לאט כשהעבודה מעורבת  ) (הסמליל מישרא).

מתחילים להרגיש סתו (כולל חצבים שאני רואה כל בוקר צומחים באמצע אי תנועה....), ועוד מעט שעון חורף, וחורף, ועוד.

סופ"ש בפתח, וזה נחמד.