הרב יעקב ישראל לוגסי

לו היית, את האימא, צריכה להכין סֶנְדְוִיץ' לאיזה אדמו"ר גדול או לאיזה צדיק בעל מופת, יום יום, באיזו שמחה היית עושה זאת? ולא היית נותנת זכות זו לאף אחד בכל מחיר. ולמה קשה לך להכין את הבן, ולשלחו בשמחה, בתופים ומחולות לתלמוד התורה?

ואם השתלמת אתה ועמדת בניסיונות העשירות, רוצה הקדוש-ברוך-הוא להשלימך בעמידה בניסיון העוני, כדי שתהא מושלם בכל סוגי הניסיונות, והכול תלוי בגלגוליו ובתיקוני נפשו של האדם

שים עיניך מהו המודד את מדת חשיבותך ונשיאות חינך בעיני ה', ה' הלוא לא מביט על מראה מכוער או יפה, שלם או בעל מום, אלו אינם ההבטות של ה' יתברך שלפיהן הוא מחשיב את האדם או משפילו

הֵיאַךְ יְכוֹלִים לִהְיוֹת אָב וְאֵם לִהְיוֹת רְגוּעִים כְּשֶׁהַבֵּן וּבִפְרָט הַבַּת בָּאִים מְאֻחָר בַּלַּיְלָה מִבְּלִי לְדַוֵּחַ עַל כְּלוּם. הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לִהְיוֹת הַהוֹרִים רְגוּעִים כְּשֶׁיּוֹדְעִים שֶׁבְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם נִסְחָפִים לַקִּלְקוּל שֶׁבָּרְחוֹב? הֵיאַךְ יֵשׁ לָגֶשֶׁת עִם אֱמוּנָה לְמַצָּב שֶׁכָּזֶה?

כיצד יתייחס המאמין לניסיון משבר "ילדות קשה" המשפיע לרעה בהשאירו משקעים גם בבגרותו?

וכאשר בא היצר והראה לו פנים של היתר, שעל דבר כזה "מצווה לכעוס", עמד וחשב: הרי על כעס אמרו חז"ל שהוא מהעבירות החמורות וכאילו עובד עבודה זרה, ואיך נאמר על עבירה שהיא מצווה?

כמה נפגעים אנו מכל פוגע שפגע בכבודנו, או אפילו לא פגע - רק שלא דיבר איתנו כראוי בכבוד, לא התייחס מספיק יפה, לא אמר שלום יפה. היהודי המאמין מיד יחשוב בליבו: מדוע על כבודי אני כל כך נפגע ומוחה נמרצות ועל כבוד שמיים המחלל בחילול שבת, פריצות, כפירה ואפיקורסות אין זה אכפת לי כל כך?

כל אחד לפי מדרגתו נתבע על ריבוי השתדלות, אלא השאלה היא היאך ידע האדם מהי מדרגתו בביטחון כדי שמכך ידע עד כמה עליו לצאת ידי חובתו בהשתדלות, ומעבר לכך הינו מפריז, ונבאר את הדברים היטב בסייעתא דשמיא

רק למי שחושב שפרנסתו הייתה מצויה עד היום בגלל חסדי ה"בוס" שלו והיה נתון לחסדיו וללחמו של מעבידיו - רק אחד כזה יש לו באמת לבכות ולקונן כמי שמת לו "האלוה" שלו

כוס המים אינו אלא אמצעי בגזרת א-ל עליון- ללא היגיון- להחזיק ולקיים את האדם, וזאת לצורך הניסיון והמבחן במה יתלה האדם את חיותו- במזונו או בבוראו

לנו נדמה שמגיע לנו מה שיש לחברינו ותולים אנו במחדלנו את חוסר הישג ידינו, אומנם האמונה מחייבת כל יהודי להאמין, שכל דבר שהיה לכאורה יכול להיות בקלות גם שייך לו אומנם ניתן לחברו, זהו בעצם כאילו היה רחוק ממנו כמו בת המלך לכפרי

בוודאי יש להודות לרופא ולהכיר לו טובה בדרך ארץ ובכבוד, אולם למה להתבייש להודות לַה' בפניו ולהודות גם לו על שהיה שליח מצליח לבצע את אשר גזר ה'

יש על האדם לסמוך ביטחונו על הקדוש-ברוך-הוא שהוא רופא חולים. אזי אומנם דרשו רבותינו שמותר לילך לרופא, וזה משום שרצון ה' להנהיג עולמו בדרך הטבע ולהעמידנו במבחן

אנו למטה לא מבינים ולא רואים את הנעשה להתקדמות ישועתנו ואין לנו מושג כלל בעבודתו של הקדוש-ברוך-הוא, אולם נאמן הוא לפעול לישועתנו ללא הרף, וכל רגע ורגע של עיכוב הישועה מלבוא אלינו יש בה תועלת לטובתנו

ופרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול, כל בלימה ושתיקה והסרת כעס והקפדה מהלב על כל אירוע מאכזב כל שהוא, מצטרפת לאדם לבסוף לחשבון גדול, כי זו ההשקעה האמיתית בעולם הזה המזכה לרווחים עצומים ונצחיים לעתיד

המאמין השלם אינו נותן שהות לפגם אמונה לשכון בתוכו ומצליח תכף סמוך לניסיון להדוף את הזעם והקצף ולהתרצות לרצון ה' באשר נוהג עימו. הפחות מאמין נרגע לאחר דקות מספר, והפחות מאמין נרגע לאחר יותר זמן, וכן על זה הדרך

חבל שהאדם לא מנצל את אפשרויותיו להשקיע על מנת להפיק רווחים, הרי בכל שתיקה ובלימה שהאדם דום לַה' ולא מערער על הנהגת ה', בהשקעה זו מרוויח הוא רווחים עצומים

ובכן, חשבתי, הרי שאני סותר את עצמי: אם אומר שכעסי הוא לא על ה'- אז על מי? על כוח אחר, חס וחלילה? אם כן, הריני כופר לחשוב שיש כוח אחר, וגם אם כוח זה אינו אלא אני בעצמי- וכי מותר לי להאמין שיש בידי לעשות משהו?

וצריך להבין דבר פשוט, למה גרועה היא פליטת פה, כגון: איך מרגיז... ממש מעצבן... על אירוע טרגי מאשר על אירוע קטן כמו כאשר בדיוק כשבאת, סגרו את המכולת או את בית המרקחת

הקדוש-ברוך-הוא דורש מהאדם להשקיע על מנת לקבל רווחים עצומים, ולכך מבקש ממנו להשקיע שתיקה בעידן רתחא וכעס או הקפדה ולבלום ולכבוש כעסו ורצונו ולבטלו לרצון שמיים, ובהשקעה מעטה זו מזכהו ה' בגנזים עצומים הניתנים לבוטחים בשם באמת ומאמינים בו שהכול לטובה