אנשים עם ציפיות ריאליות ואנשים עם ציפיות לא ריאליות. אלה מצפים לבן זוג בשר ודם, ואלה מצפים לבן זוג מושלם

הרעיון שכל התורות הרוחניות מנסות ללמד אותנו הוא אהבה. אתם לא מוצאים שזה מוזר שצריך ללמד אותנו לאהוב? האם אהבה איננה הדבר הטבעי לנו ביותר?

נקודה למחשבה: גם אם נקבל את כל הכלים הדרושים לתקשורת חיובית, עדיין נרגיש מרומים: "זה הכל? כל המאמץ הזה רק כדי לדבר בכבוד אחד אל השני? ומה עם האהבה הגדולה שהובטחה לנו?" תקשורת לא דרושה לנו רק כדי להתנהל באופן יעיל. היא דרושה לנו לצורך הרבה יותר נשגב: לאפשר לנו לחיות ביחסים רומנטיים. אבל לפני הכל, מהם "יחסים רומנטיים"? לא מדובר בנרות וכינורות והפתעות. כמובן שאלה יתקבלו תמיד בברכה, אבל הם לא יהפכו את היחסים לרומנטיים. יחסים רומנטיים יש בין שני אנשים שמעניקים זה לזה הרגשה טובה בדרך הנכונה. והדגש הוא הרגשה טובה "בדרך הנכונה", כי זאת לא בהכרח הדרך שאנחנו חושבים. פעם ידענו באופן אינטואיטיבי מה יגרום לבן זוגנו הרגשה טובה, אבל עם הזמן נראה שהאינטואיציה שלנו דהתה. מה קרה? הסיבה היא שאז שאלנו תמיד את השאלה הנכונה, וכל שאלה מביאה תמיד תשובה מתאימה. לכן תמיד היתה לנו התשובה המתאימה. עם הזמן החלפנו את השאלה הנכונה בשאלה לא נכונה, והתשובה שקיבלנו היתה בהתאם. השאלה הלא נכונה היא: "מה יגרום לי הרגשה טובה". והמאמץ של כל אחד לדאוג להרגשתו הטובה הפכה לציר חיינו. בכל מריבה ובכל שיח זוגי אנחנו מתרכזים רק בזה: מה מפריע לי להרגיש טוב, ומה אני רוצה שישתנה כדי שארגיש טוב. מה הפלא שיחסינו איבדו בהדרגה את הזוהר הרומנטי שלהם? כדי להחזיר את הרומנטיקה אל יחסינו אנחנו צריכים לנוע אל שאלה חדשה: "מה יגרום לו להרגשה טובה". עכשיו חשבו איזה דיאלוג יתפתח בינינו, ואיזה יחסים רומנטיים יתפתחו בינינו, כשהוא יבוא אליה עם השאלה "מה אני יכול לעשות כדי שאת תרגישי טוב", והיא תשאל אותו "מה אני יכולה לעשות כדי שאתה תרגיש טוב". ואז שניהם גם יממשו את מה שהם שמעו. לא דרוש הרבה זמן כדי לגלות שהשאלה הזאת עושה את העבודה שלא הצליחה לעשות השאלה הקודמת.