מי שנמצא כאן, השמיעו קול. 

החוק להגנה על שוכרים יפגע דווקא בשכבות החלשות. 

http://www.themarker.com/opinion/1.2272216#

אם הייתי פוליטיקאי חרדי הייתי משנה את החשיבה בנושא הגיוס, במקום לחשוב איך להשתמט מצה"ל הייתי מאמץ מדיניות של איך להשתלט על צה"ל. בדיוק כפי שבתחילה התנגדו לרבנות עד שגילו שהיא כר פורה לג'ובים , צה"ל הוא מרעה ג'ובים גדול הרבה יותר. עם פנסיה תקציבית. עם שליטה במכרזים של מליארדים. אתם יודעים כמה מקורבים אפשר לצ'פר באמצעות המנגנון הזה? 

אבל אני לא פוליטיקאי, אני אזרח החרד לאופיה הדמוקרטי של המדינה. מנגנון גיוס כפוי הוא פגיעה ביסוד הדמוקרטיה - החירות. במיוחד כיום שהגיוס ברובו אינו לצרכים קיומיים, אלא מהווה הליך חינוכי. הליך חינוכי כפוי הוא מאפיין דיקטטורי מובהק. אני מאד בעד שוויון, אך מתנגד בחריפות לנטל. אני בעד שוויון בחירות. במקום להרחיב את הנטל כדי לפגוע בכולם בשוויוניות, אני בעד צמצום הנטל - צמצום "צבא העם", כדי שכולם יהנו מחירותם באופן שוויוני. 

אני בעד שכל אזרח - חרדי, חילוני, יהודי או ערבי, עולה או וותיק, יוכל לבחור את אורח חייו בלא שיצטרך לקנות את חירותו מהשלטון באמצעות שירות. החירות היא זכות יסוד מובנית של האזרח, אסור להתנות אותה ובטח שלא לשלול אותה. 

אז מי יגן עלינו? 
המדינה מספקת כיום הרבה שירותים לאזרח - בריאות, שיטור, חינוך ועוד ועוד. כלומר, ישנם הרבה מאד משרתי ציבור: כבאים, שוטרים, שופטים, מורים, רופאים ועוד. אף אחד מהם לא טוען שהוא פראייר, רק החיילים מרגישים כך. הסיבה: כולם מקבלים תגמול הולם עבור שירותם, רק החיילים לא מתוגמלים. לכן אני רוצה שיגנו עלינו חיילים אשר מקבלים שכר הוגן עבור השירות שלהם, חיילים אשר בוחרים מרצון לשרת שירות חשוב זה. חיילים אשר יש להם היכולת והכישרון, ועבור יכולות אלה יקבלו הם תמורה ראויה. הם יגנו עלינו. ועל הדמוקרטיה.

אני בעד זכויות אזרח לסודנים. בסודן. על חשבון סודנים אחרים.

טוב, לא הרבה יוצא לי להסכים עם מפלגת יש עתיד, אבל עכשיו זה קורה - אני בעד סנקציות פליליות לאלה שלא מתגייסים. למה? כי זה דבילי, והדרך היעילה ביותר להחכים טיפש היא לתת לו לטעום את תוצאות היעדר חשיבתו. 

אדגיש, אני מכיר בצורך של צבא, ואני שמח בקיומו של צה"ל. אני ניגש לנושא מנקודת ראות ציונית, קיצונית אפילו. גם אני חושב שהסטטוס קוו אינו טוב, הוא פוגעני כלפי חילוניים ופוגעני כלפי חרדים. הסטטוס קוו פוגע בחרדים בשלילת חופש הדת, ובחילונים הוא פוגע בשלילת השוויון. בכולם גיוס החובה פוגע על ידי שלילת חופש הפרט. אי אפשר להמשיך את המצב הנוכחי. 

יש עתיד מקדמת שיח רדוד של שימור הסטטוס קוו, כאשר מיקוד הדיון הוא על אופן הרחבת הפגיעה כדי שתהיה שוויונית לכולם. איך אפשר לפגוע בכולם, להרחיב את שלילת חופש הפרט ולהרחיב את הכפיה, כדי שתהיה "שוויונית". זה לא יהיה פגוע יותר מזה, כולם יהיו נעדרי חירות במידה שווה. הכפייה היא האוטופיה אליבא דיש עתיד. 

אילו גיוס החובה היה למטרה קיומית של הגנה על המדינה החרשתי, אך עריצי ה"שוויון" אומרים בפה מלא שהמטרה היא חינוכית גרידא. "הפתח לשילוב בחברה", "כור ההיתוך", "השתלבות בתעסוקה", אלה הנימוקים לכפיית גיוס. נימוקים אלה אינם לגיטימיים כלל במדינה דמוקרטית, אסור למדינה לכפות ערכים, ובטח שלא באמצעות גיוס. ברמת העיקרון, גיוס כפיה חינוכי אינו שונה ממחנות עבודה ל"חינוך מחדש" של אזרחים שהם "עבריינים פוליטיים" בגלל דעותיהם השונות מדעת השלטון.

הדיון הראוי הוא איך לצמצם את הפגיעה בכולם ולהרחיב את החירות, כדי להשיג שוויון. איך להביא שוויון בחופש, ולא שוויון בנטל. ראוי בכלל לבחון האם יש צורך בקיומו של אתוס "צבא העם", האם ניתן לפתור את בעיות הביטחון בלא פגיעה בחופש הפרט. איך ניתן לתגמל באופן הוגן את המשרתים, ולהביא לגיוס מרצון של הראויים והמועילים. איך לייעל את צה"ל, ואיך לשחרר את אלו שאינם מועילים לו. יעילות המלחמה היא הקריטריון היחיד לבדיקת הקונספט, הערכים והחינוך אינם רלוונטים, ואסור שיעורבו בדיון. 

אבל יש עתיד תקועה באתוס הכפייה, וכדי לחזקה הם מעוניינים לעשות שימוש בחוק הפלילי כדי לערוץ באלה העומדים על חירותם. יערב להם, אני בעד! רק לאחר הכישלון המהדהד תזכרו שהייתה אלטרנטיבה - החירות!

דעתי, שאין בזה זכות של חזקה, אין לאף אחד שום זכות להטיל באיזה צורה שהוא את מי לבחור ומה לבחור. ומי שמטיל מרותו שאין לקיבוץ אנשים להתארגן, יש לו דין גזלן, שגוזל את זכותו של הזולת לעשות רצונו"

-הרב שך 

תוהה אם לרגל הקריסה של פייסבוק, יש מעבר של אנשים לכאן. 

מה הבעיה עם השוויון בנטל של יאיר לפיד?

ראשית, אני מניח את החרדים בצד, הדיון כעת הוא דמוקרטי טהור, לא ערכי ולא "יהודי". 
שנית, אני מכיר בצורך בצה"ל, ואינני מעוניין לפגוע ביכולת הלחימה שלו, להיפך. את הדיון הבא אני מקיים על סמך שתי הנחות יסוד אלו. 

מהות הדמוקרטיה היא החופש - החירות של כל אדם לבחור את אורח חייו בלא צורך באישורו של השלטון או של אדם אחר. כפיית שירות עבור המדינה היא פגיעה ביסוד הדמוקרטיה, אך כפייה זו אפשרית כאשר עומד צורך קיומי בפני המדינה אשר הפתרון היחיד לו הוא הגבלת חופש הפרט. חשוב לזכור כי השירות בצה"ל אינו אידאל, אלא אילוץ בטחוני. הבעיה היא שהאילוץ פתאום קיבל חיים משלו והופך לאידאל, הגבלת החירות הופכת למשאת נפש. 

הבעיה הגדולה של חסידיו השוטים של ה"שוויון בנטל" היא שהם מקדשים את הכפייה, ואת האילוץ הופכים לתכתיב חינוכי לכל צעיר ישראלי. דווקא כעת כאשר אנשי צבא רבים, וכך גם וועדות מקצועיות של צה"ל, ממליצים לצמצם את "צבא העם", יאיר לפיד מחפש להרחיב אותו. במקום לצמצם את הכפייה ולהרחיב את החירות, הוא מחפש בכל מחיר לפגוע בכולם באופן שוויוני. 

האזרחים במדינה דמוקרטית אינם שייכים למדינה, וחירותם מעוגנת בחוק. אסור למדינה דמוקרטית להתנות את החירות, ולאלץ את אזרחיה לקנות את חירותם מהשלטון באמצעות שירות.

מישהו שאל אותי היום איך יתכן שאדם דתי יתנגד למדינת רווחה, השבתי שאני לא מבין איך מי שמגדיר עצמו אדם יכול להסכים לעיוות שנקרא מדינת רווחה. 

אדם בעיני הוא יצור אנוש אשר לוקח אחריות על חייו, אדם דתי הוא אדם אשר מאמץ מרצון אחריות נוספת על הראשונה. הדת מטילה אחריות לדאוג גם לסביבתך, ליטול אחריות על החלשים ממך. אדם המתעלם מאחריות כלפי אחרים הוא לא דתי, אדם המשליך כל אחריות מעצמו לא ראוי להיקרא אדם. 

היכולת הקוגנטיבית של ההומו-ספינס או היכולת הפיזיולוגית-מוטורית או יכולת התקשורת שלו לא הן אלה אשר הופכות אותו לנעלה משאר היונקים, אלא היכולת המנטלית לקחת אחריות על עצמו ולעשות שימוש ביכולותיו כדי לדאוג לעצמו, וגם לסביבתו ברמה הגבוה יותר. 

מדינת רווחה זהו קונספט של היעדר אחריות מוחלט. האדם לא צריך לדאוג לעצמו, המדינה צריכה לדאוג לו. האדם לא צריך לקחת אחריות על החלשים ממנו, המדינה היא זו שצריכה לדאוג להם. המדינה צריכה לדאוג לשכר הוגן, המדינה צריכה לדאוג לדיור, המדינה צריכה לדאוג לפרנסה, המדינה צריכה לדאוג לקיום בכבוד של כל אחד. המדינה ולא אני. 

ה"מדינה" משמעה אנשים אחרים, כלומר - האחרים צריכים לדאוג לי, שהאחרים ידאגו לחלשים, שהאחרים ידאגו לפרנסה עבורי, שאחרים יספקו לי דיור, שאחרים יספקו לי כבוד שאחרים יבנו לי דירה בפופיק של שיינקין. לא אני. 

מי שרוצה למצות את מלא יכולותיו כאדם, מי שלוקח אחריות על עצמו, ובמיוחד מי שנוטל אחריות על אחרים, לעולם לא יסכים לעיוות המכונה "מדינת רווחה".

בסיס המחלוקת בית הקפיטליזם לסוציאליזם הוא לא אידאולוגי, אלא בהבנת המציאות. 

הסוציאליזם יוצא מתוך הנחת יסוד של שפע לכל, כביכול לכל אדם מרגע לידתו מזומן כל ההון הדרוש לו. לשיטתם, העשירים התעשרו באמצעות זה שעשקו או גנבו את כספם של אחרים, ואלה הפכו לעניים או "חלשים". אילו אף אחד לא יגנוב מאחרים, אזי לכולם יהיה שפע שוויוני. השפע מזומן מעצמו לכל אדם, ואילו רק תהיה ממשלה חזקה הוא ישאר שייך לכולם. 

הקפיטליזם מבוסס על קריאת המציאות, בה כולנו נולדנו עניים. בניגוד לעולם החי, בו מזונו של כל יצור נולד/נוצר במקביל לו, אצל האדם צרכיו לא נוצרים מעצמם. כאשר נולד גור ללביאה, במקביל גם נולד עופר לאיילה וגם גדל העשב בערבה. בעוד כאשר נולד תינוק לאדם, לא נולד במקביל אייפון+רכב+יאכטה+דירה ברוטשילד. בני האדם נולדים עניים, זה אולי מצער אך זו המציאות. כדי שהאדם ישיג אייפון הוא צריך ליצור אותו בעצמו, או ליצור משהו אחר ולהציע אותו כתמורה לאדם שיצר אייפון. מי שרוצה דירה צריך לבנות אותה בעצמו, או ליצור משהו אחר ולהחליפו עם אדם שבנה דירה. מי שלא יוצר, אין לו זכות מוסרית לדרוש את פירות עמלו של אדם אחר. מי שיוצר הרבה, הופך לעשיר. כדי להתעשר לא צריך "לקחת מאחרים", אלא ליצור דברים חדשים בעצמך. 

הקפיטליזם מבוסס על מציאות, הסוציאליזם מבוסס על ניתוק ממנה.

הדפסת כסף זו שיטה אנטי קפיטליסטית של הממשלה להתערבות בשוק, במטרה לעודד צריכה. הסוציאליסטים תומכים במדיניות זו בנימוק שהיא מניעה את הכלכלה ומונעת משברים, הסוציאליסטים הם גם אלה שמבקרים מדיניות זו בנימוק שהיא מסייעת לעשירים בכסף זול להשקעות ופוגעת בחלשים בכך שמעודדת אותם להיכנס לחובות ולצרוך בכל מחיר (מה שאכן נכון). לא אכפת לי שהסוציאליסטים מסתבכים בסתירה פנימית באידאולוגיה שלהם עצמם, רק חורה לי שאת הביקורת שלהם על המדיניות שלהם עצמם הם מכנים "התנגדות לקפיטליזם חזירי".

הסוציאליסטים, החברתיים, מציגים עצמם כאנשים טובים, אוהבי אדם, הומאניים, האם זה אכן כך?

על כל אדם מוטלת חובה מוסרית לדאוג לחלשים ממנו, אנשים טובים ממלאים חובה זו, אנשים אדישים משתמטים ממנה, אנשים רעים משליכים אותה על אנשים אחרים. כאשר אדם אומר ש"חובתה של המדינה לדאוג לחלשים", משמעות דבריו היא "אני לא חייב לדאוג להם". יתרה מזו, "המדינה" משמעותה היא - אנשים אחרים, שהרי המדינה לא מייצרת כספים יש מאין, אלא גובה (או יותר נכון - עושקת) אותם מאזרחים. 

יתרה מזו, בדרך כלל האמירה "לדאוג לחלשים" משמעותה "לדאוג לנו". כלומר, להחרים רכוש מאנשים אחרים, ולהעבירו אלינו. זו "זכות טבעית" שלנו לבעלות על עמלם של אחרים. כלומר, לא רק שה"חברתיים" משתמטים מהחובה המוסרית לדאוג לחלשים, אלא הם גם לא בוחלים להשתמש במנגנון הדרקוני של המדינה כדי כדי להחיל על עצמם את הפריווילגיות המיועדות ל"חלשים", ובכך ליהנות בחינם ממה שלא עמלו עבורו תוך שיעבוד אנשים אחרים לצרכיהם. 

ובמילים פשוטות, אנשים שלא עושים דבר טוב על חשבונם ומנכסים לעצמם את עמלם של אחרים, הם לא אנשים טובים. הם אינטרסנטים, חמדנים, צרי עין וקפוצי יד. וחמור יותר - משעבדים. 

בשתי מילים: אנשים רעים.